פרשת "משה יזדי" והחרמות נגדו
משה יזדי היה ידוע בירושלים "כרב" שמקרב אנשים לאביהם שבשמים בכל מיני מקומות, גם מקומות מפוקפקים, היה אצלו קבלת קהל והוא קיבל לעצה וברכה אנשים מכל גווני הקשת, בנוסף לכך היה לו עלון בשם "אהבת ישראל" ושיעורים קבועים בכל מיני מסגרות, כלווין, רדיו וכד', בשנת תשס"ו, החלו לצוף לאט לאט כל מיני שמועות עליו ועל מעשיו הבעייתים, ואח"כ אף כמה רבנים יצאו נגדו בגלוי בניהם הראשל"צ הר' עובדיה יוסף זצ"ל ועוד, כשהוברר למפרע שהוא חשוד על מעשים חמורים ובעייתים, ביניהם סיפורים שהתפרסמו בכמה כלי תקשורת.
כשאותו יזדי נקרא לכמה וכמה בי"ד ואף "לעדה החרדית" הפעילו חסידיו כלפי העדים נגדו אלימות קשה ובתוכם נכדי מרן הרב עובדיה זצ"ל, מה שגרם להוציא נגדו מכתבי מחאה ונידוי חריפים ביותר עוד לפני שהתקבל פסק בי"ד, המכתב נגדו פורסם והודבק בכל רחבי הערים ואחד החותמים היה א. ברלנד. שלא היסס לחתום ולצאת בחריפות נגדו, והוסיף עוד מכתב מיוחד משל עצמו חוץ מהמכתב שהתפרסם בכל רחובות העיר כשהוא מתבטא במכתבו המיוחד בביטוים כמו – "שלא יעזרו כל דיבורים איתו או חרטות שיביע", (אגב, טענה שטוענים כעת על ברלנד עצמו) והוא "הוגה נשים צנועות וכשרות ממסילתם ואין לו כפרה על זה ".
במכתב שיובא כאן, תוכלו לראות איך א. ברלנד מדבר כאילו על עצמו, ואיך ההיסטוריה, שברלנד משחק בה, פשוט חוזרת על עצמה.