בס"ד
עם מי נלחם עמלק? איזו שאלה טיפשית… רק "פורים רב" שיכור יכול לשאול שאלת 'שאינו יודע לשאול' שכזאת..
עם מי נלחם עמלק? עם מי לא? מי לא סובל מעמלק? מי לא סובל מעצבות וחלישות הדעת? מי לא סובל מגאווה ומחסרון קדושה?
כולנו סובלים ממנו, וכולנו מכירים אותו היטב, ואף חשים את נחת זרועו. הוא עומד על כל אחד "מיט א דראנג" (כביטויו של מוהרנ"ת בערב פורים, מובא באבניה ברזל אות י"ג. 'דראנג' = מוט ברזל) ומכה ופוצע.
אך שימו לב לדבריו המפתיעים של מוהרנ"ת, שכותב אש שחורה על גבי אש לבנה: "עֲמָלֵק אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִלָּחֵם לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַגָּדוֹל, כִּי אִם עִם הָרֹאשׁ בַּיִת בְּעַצְמוֹ!" (ליקוטי הלכות, שבת ה, ט).
חד וחלק!
מלחמתו האמיתית של עמלק, אינה לא אתי ולא אתך, לא עם הקטנים ולא עם הגדולים. אלא עם אחד ויחיד, עם הצדיק הגדול, ה"ראש בית", רבינו הקדוש!
"כִּי עֲמָלֵק הוּא בְּחִינַת רֵאשִׁית דְּסִטְרָא אָחֳרָא בְּחִינַת רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק. וְעַל כֵּן כָּל מִלְחַמְתּוֹ הִיא רַק כְּנֶגֶד זֶה הָרֹאשׁ בַּיִת הָאֱמֶת שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת נִמְשָׁכִין מִמֶּנּוּ, בִּבְחִינַת קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ" (שם).
המלחמה מתרחשת בין ה"ראשים": בין ה"ראש בית", לבין "ראשית גוים". אלא שממלחמה זו בין ה"ראשים", סובלים כמובן כולנו…
ממש כמו בסיפור המגילה: גזירת ההשמדה של המן הרשע ימ"ש, התחילה מסכסוך אישי בין המן ומרדכי. מרדכי לא השתחוה להמן, "וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה". כשכל חמתו היתה אך ורק על מרדכי שלא הסכים להשתחוות לו. וחימה זו שהייתה לו על מרדכי תפחה והלכה, עד שהפכה להיות לגזירת השמדה כללית לכל עַם מרדכי, "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי, וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי".
*
עמלק יודע את הסוד…
הוא יודע שכשאורו של רבינו הקדוש יתגלה, אין לו מה לחפש פה בעולם הזה. ולכן, כבר לפני כ-244 שנה, כשעמדה נשמתו של רבינו לרדת לעולם, בא הס"מ וצעק: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! שְׁמַע תְּפִלָּתִי. אִם זֶה יָבוֹא לָעוֹלָם, מַה לִּי לַעֲשׂוֹת עוֹד, וְעַל מַה בְּרָאתַנִי? וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: זֹאת הַנְּשָׁמָה צְרִיכָה לֵירֵד לְהָעוֹלָם בְּוַדַּאי, וְאַתָּה חֲשֹׁב לְךָ עֵצָה" (סיפורי מעשיות, מעשה מזבוב ועכביש).
אך לבסוף מצא לו הס"מ עצה: "וְהָלַךְ לוֹ … וּבָא וְהֵבִיא עִמּוֹ זָקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה כָּפוּף כְּדֶרֶךְ הַזָּקֵן, שֶׁהָיָה מַכִּיר עִמּוֹ מִכְּבָר (הַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל דָּבָר הָיָה לוֹ הֶכֵּרוּת עִם זֶה הַזָּקֵן הַכָּפוּף מִכְּבָר), וְשָׂחַק, וְאָמַר: כְּבָר נָתַתִּי לִי עֵצָה. רַשַּׁאי הוּא לֵילֵךְ לְהָעוֹלָם. וְהִנִּיחוּ אֶת הַנְּשָׁמָה וְיָרְדָה לְהָעוֹלָם" (שם).
עצתו של הס"מ כנגד אותו רבי גדול, הוא: זקן כפוף שצוחק!
ופירשו אנ"ש: בשני דרכים מסתיר עמלק את אורו של הצדיק האמת, על ידי זקנה, ועל ידי צחוק. את המון העם הוא מרחיק מרבינו על ידי הצחוק והליצנות, ועל חסידי ברסלב הוא מפיל זקנה…
ואלו הם סיכוייו היחידים לשרוד פה בעולם הזה. שכן: "אִם זֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הָיָה נִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם, וְכָל הָעוֹלָם הָיוּ מְקֹרָבִים אֵלָיו בֶּאֱמֶת הָיָה הָעוֹלָם כְּבָר מְתֻקָּן, כִּי זֶה הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם אִם לֹא הָיוּ מַעֲלִימִין וּמַסְתִּירִין אוֹתוֹ. אֲבָל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ בְּחִינַת מִלְחֲמוֹת עֲמָלֵק, וְעִקַּר מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל עֲמָלֵק יִמַּח שְׁמוֹ הִיא רַק דַּיְקָא נֶגֶד הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַזֶּה שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת" (ליקוטי הלכות, שם).
*
יש פירושים רבים על עמלק, עמלק הוא עצבות, עמלק הוא פגם הברית, עמלק הוא גאוה, עמלק הוא קרירות, וכן הלאה.
הכל נכון, אבל אסור לשכוח מה השורש של הכל, הסתרת והעלמת אור רבינו הקדוש!
כשמגיע שונא ומסתיר את הרופא הגדול, הרי הוא גורם בכך מוות בטוח לכל החולים האנושים, הוא לא צריך לעבור ממיטה למיטה ולהרוג. די לו בהסתרת הרופא והעלמתו, וכל השאר אינו אלא שאלה של זמן, מצידו הוא מוכן אפילו להגדיל ולפרסם כל מיני רופאים קטנים – רופאי שיניים, רופאי משפחה, רופאי 'אף אוזן גרון' – העיקר להעלים ולהסתיר את הרופא הגדול באמת…
"כִּי קְלִפַּת עֲמָלֵק מְרֻצָּה שֶׁיִּתְקָרְבוּ יִשְרָאֵל לְכָל הָרָאשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם. לֹא מִבָּעְיָא הָרָאשִׁים שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא מַמָּשׁ שֶׁהֵם עִקַּר שֵׁם הַטֻּמְאָה כְּמוֹ רָאשֵׁי הַכִּתּוֹת שֶׁל הַפִּילוֹסוֹפִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים. כִּי גַּם אֶצְלָם יֵשׁ לָהֶם רָאשִׁים עֲלֵיהֶם שֶׁלּוֹמְדִים אֶצְלָם אֵלּוּ הַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת הַנְּבוֹכוֹת הָעוֹקְרוֹת אוֹתָם מִן הָעוֹלָם. וּלְצוֹדֵד נְפָשׁוֹת לְקָרְבָם לְאֵלּוּ הָרָאשִׁים יִמַּח שְׁמָם בְּוַדַּאי הֵן הוּא מְשוֹש דַּרְכּוֹ. וְעַל זֶה מַנִּיחַ עַצְמוֹ בְּוַדַּאי לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ.
אֶלָּא אֲפִלּוּ רָאשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק בַּקְּדֻשָּׁה שֶׁהֵם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים קְצָת, וַאֲפִלּוּ אִם הֵם צַדִּיקִים רַק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲדַיִן אֵיזֶה אֲחִיזַת הָרַע וְאֵין לָהֶם כֹּחַ לְהוֹצִיא אֶת יִשְרָאֵל מֵרַע לְטוֹב. עַל כֵּן מְרֻצֶּה עֲמָלֵק שֶׁכָּל אֵלּוּ הָרָאשִׁים יִהְיוּ גְּדוֹלִים וּמְפֻרְסָמִים בְּשֵׁם גָּדוֹל בָּעוֹלָם, וְיִהְיֶה לָהֶם הִתְנַשְּאוּת גָּדוֹל. וְכָל כַּוָּנָתוֹ הָרָעָה רַק כְּדֵי לְהַעֲלִים עַל יְדֵי זֶה שֵׁם הָרֹאשׁ בַּיִת הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא הָרֹאשׁ שֶׁל כָּל הָרָאשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם, וְהוּא הַבַּעַל הַבַּיִת הָאֲמִתִּי שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁעִקַּר תִּקּוּן כָּל בְּנֵי עוֹלָם לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ הוּא עַל יָדוֹ דַּיְקָא. וּקְלִפַּת עֲמָלֵק, כָּל מִלְחַמְתּוֹ לְהַעֲלִים וּלְהַסְתִּיר שְׁמוֹ שֶׁל זֶה הָרֹאשׁ בַּיִת דַּיְקָא" (שם).
עמלק מוכן להגדיל אפילו אנשים שהם צדיקים, הכל כדי להסתיר את רבינו בעצמו!
הוא לוקח זנבות וזורקם כלפי מעלה: הוא לוקח אנשים שהם בחינת זנב, וזורק אותם ל"מזרח" המכובד… והכל כדי להסתיר את הצדיק הגדול באמת.
*
לא לחינם, הדהדה בפורים הזעקה מפי שיכורי אנ"ש: "נאר דער רבי", "נאר דער רבי", "נאר דער רבי"! (רק רבינו)
"כִּי בְּפוּרִים נִתְגַּלֶּה אוֹר גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד שֶׁאֵינוֹ נִתְגַּלֶּה בְּשׁוּם זְמַן, וְהָאוֹר הַזֶּה הוּא בְּחִינַת מָרְדְּכַי, אֲשֶׁר בְּשׁוּם זְמַן אֵין הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּחִינַת מָרְדְּכַי נִתְגַּלֶּה כָּל כָּךְ כְּמוֹ בְּפוּרִים, כַּמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת, שֶׁזֶּה סוֹד וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, עַיֵּן שָׁם בַּכַּוָּנוֹת. הַיְנוּ, שֶׁאָז בְּפוּרִים אָנוּ זוֹכִין שֶׁנִּתְגַּלֶּה אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּהִתְגַּלּוּת גָּדוֹל מְאֹד, בִּבְחִינַת וּמָרְדֳּכַי יָצָא וְכוּ'. כִּי אָנוּ זוֹכִין עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת פּוּרִים שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָנוּ אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁנִּזְכֶּה לֵידַע הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וּלְהַכְנִיעַ הָרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. וְאָז זוֹכִין לְהִתְקָרֵב הַכֹּל לַה' יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מִן הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, כִּי כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הָאֱמֶת וְיוֹדְעִין מִצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים אֲזַי הַכֹּל יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת מְקָרְבִין כֻּלָּם לַה' יִתְבָּרַךְ" (ליקוטי הלכות, מתנה ג, יא).
בפורים מתחילים חסידי ברסלב להיזכר מחדש, ש"ברסלב" היא לא רק שֵׁם של מפלגה או חוג… ולא כל מי שרוצה, יכול להשתלט שם ולעשות כאוות נפשו.
הם מתחילים להבין מחדש שיש להם רבי גדול, וחייבים להתחיל לחפש אחריו. "נאר דער רבי", נאר דער רבי".