יום ד' אייר יומא דהילולא של רבינו יעקב שישפורטש זי"ע

ר' יעקב שישפורטש זצ"ל היה חלוץ המערכה הקדושה להצלת עם ישראל ממלתעות אמונות השקר והשמד, שהפיצו ברשעותם משיח השקר שבתי צבי ומאמיניו / יחצניו שר"י. נציין כמה נקודות ממסכת חייו המופלאה, חיים שהיו רצופים במסירות נפש ללחום את מלחמות ה'.

וממעשה רב נוכל גם אנו נוכל ללמוד לדורנו אנו את חובת השעה בהתמודדות מול אמונת שקר משיחית המאיימת על היהדות, ומבקשת לעקור יסודות ועיקרי תורה ואמונה. יהיו נא אמרינו וסדר זכרונותנו את דברי הימים לטובת נשמתו הטהורה.

מרן רבינו יעקב שישפורטש זי"ע, נולד בשנת ש"ע בצפון אפריקה. כבר במעלליו התנכר נער בקדושתו ובקיאותו הנדירה במכמני התורה, עד שהתמנה לרבנות עוד טרם הגיע לגיל 20, כששמעו הולך למרחוק ועוד ועוד קהילות מקבלים עליהם את מרות רבנותו.

כוחות הרשע שחששו מגודל קדושתו והשפעתו, שיסו בו את השלטונות עד שהובל לכלא, בעקבות הצרת צעדיו היגר רבי יעקב לאירופה, ועבר להרביץ תורה בערי אירופה, שם התפרסמה גדלותו העצומה בתורה וביראה, ושמו נישא לתהילה בפי כל גדולי הדור ההוא, עד שכינוהו ביראת כבוד בתואר הקדוש האלוקי.

בתקופה ההיא החל נגע השבתאות לפשות ברחבי העולם היהודי, כאש בשדה קוצים נתפסו עוד ועוד קהילות באמונת הש"ץ, כשהאמונה העיוורת במשיח השקר גוררת אחריה שינויים חמורים במצוות התורה, ושיבושי אמונה קשים, עד שרוב רובו של עם ישראל נלכד בשחיתותם והתדרדר מטה מטה, ולמביט מהצד היה נראה כי אבד שארית יעקב ועם ישראל נופל מפלה בלי תקומה ח"ו.

מאמיני ש"ץ לנקוט בצעדי התגרות נגד שלטון המוסלמים, בסיפורי בדיות שש"ץ עתיד להוריד את הכתר מעל ראש הסולטן ולמלוך תחתיו. אך כפסע היה מהכרזת גזירת שמד על עם ישראל ע"י הסולטן נוכח מרידת היהודים שבגדו בו בעבור אמונת כזב במשיח שקר.

כראות רבינו יעקב שישפורטש את החורבן הנורא שממיט ש"ץ ומאמיניו על התורה ועל שארית ישראל, התעורר בעוז ותעצומות ואזר כגיבור חלציו, לצאת במלחמת חרמה נגד הנגע הזר שפשה בכרם ישראל.

במלחמה זו הפקיר רבי יעקב את חייו ואת כבודו למען הצלת שארית ישראל, כאשר מרום מעלתו וקדושת שם תפארתו החלו נערי הרחוב לבזותו ולהשמיצו, ההדיוטות פחותי העם שלא קרו ולא שנו מעודם, השתררו על קדוש ישראל והיו מוחים בו בחוצפתם על כך שהוא מבזה ומוקיע את כבוד רבם ומשיחם. רבי יעקב לא חס על כבודו ואך על חייו שהיו בסכנה, והכריז בשער בת רבים כי האמונה הטהורה כפי שקיבלנוה מאבותנו לא תהא מוחלפת באמונות חדשות מקרוב באו, כדי להצדיק את משיח השקר של הדור. וכך מתאר רבי יעקב את פני הדברים בדורו במילים כואבות ונוקבות:

"לא חדלתי מלבכות בכיה קבועה על קלות האמונה החדשה הזאת, לבלתי השקיף אל האמת, ולא היה לי יכולת לדבר בפני אחד מדַלַת העם, מכל שכן בפני בעלי תורה, ואדרבה הם היו בעוכריי והיו מוכיחים אותי על פני. כי ההמון, תאוותם הגבירה דמיונם".

כך מצא את עצמו גדול אותו הדור, רבי יעקב שישפורטש כיחיד במלחמתו מול נגע השבתאות שכבש בסערה את עם ישראל רובו ככולו. אך רבי יעקב לא אמר נואש, ועמד וצווח ככרוכיא כי האיש המכונה שבתי צבי הינו משיח שקר התועה ומתעה מיסודי התורה, ולמען יידעו הדורות הבאים חיבר את ספר "ציצת נובל צבי", בו מתאר את חורבן הדת שעולל ש"ץ שר"י.

כאשר אנו מתבוננים במבט לאחור על אותה תקופה, נראים הדברים כברורים מאליהם, כשצדקותו של רבי יעקב שישפורטש מאירה באור יקרות מול אפסותם של מאמיני משיח השקר שהוקעו לדראון עולם. אולם באותו זמן היו הדברים נראים מהפך אל הפך, ש"ץ היה נדמה כמושל בכיפה, כשרוב העם וביניהם אף גדולי ישראל מתבטלים אליו ומתנבאים עליו, ואילו מהר"י שישפורטש היה כקול קורא במדבר, ואפילו את ספרו לא זכה להדפיס בחייו, והוא נדפס רק כשישים שנים אחר הסתלקותו.

ועם כל זה יודעים אנו להבחין כהיום מיהו זה אשר בעטיו ניצל עם ישראל מכליון וחרץ, ברוחניות ובגשמיות, גם אם בזמנו עמדו וצעקו עליו "מויסר, רויצח, בעל מחלוקת, מדבר על צדיקים" וכו' וכדומה כפי שאפשר לשמוע ממאמיני משיח השקר של זמננו, השמצות זולות וחצופות, ורק מרחק השנים חשף את רום מעלתו של רבינו יעקב זי"ע שהציל את שארית ישראל, ואת עומק שפלותם ורשעותם של מאמיני ש"ץ שזממו להעביר את ישראל מאמונתם ותורתם, וכאשר נגלו מצפוניהם יצאו עוד ועוד מצדיקי הדורות ללחום בהם ולהוקיעם.

כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, ומי שצועד בדרכי התורה ללא סטיה וזיז כלשהו, יוחק לזכרון עולם בהיכל ה', וכל המשבשים והמחטיאים למיניהם הם ומאמיניהם לא נותר מהם שריד ופליט.

זכותיה דבעל ההילולא תעמוד לכל ישראל להתברך בכל העניינים, ובפרט ללוחמי מלחמת ה' להצליח בכל דרכיהם, והתועים ילמדו בינה ויחזרו בתשובה שלימה, ובמהרה נזכה לגאולה השלימה ברחמים.