בס"ד
אליעזר ברלנד בהקלטה נוספת שופך ביוב של כפירה וזלזול במשה רבינו ואהרן הכהן ע"ה.
ברלנד מדבר על מה שנצטוו משה רבינו ואהרן הכהן מפי הקב"ה לגלח את ראשם של כל בני שבט לוי, כשהוא מסביר "יותר מאלף אנשים גזזו להם את הפיאות, מה לא היית שם? לא מחית? גזרו להם את הפיאות ימח שמם" רח"ל.
בהמשך ברלנד אומר: "משה רבינו קינא בפיאות, הוא בטח מכר אותם (הפיאות) לרומניה לעשות מזה פיאות נכריות, אני בטוח בזה, או אני יודע מה עשה מזה..או מסיכות לפורים אולי… הלויים נזירים וכד' מגולחים כמו אצל הנאצים"
"גם אם ננסה לפרש שכוונתו היא לפרש את טענות קורח וכד', עדיין לא ייתכן בעולם ואין מציאות כזאת שיהודי המאמין בתורת משה יגיד באיזה אופן שהוא על משה ואהרן "ימח שמם" רח"ל. או "נאצים".
וכמו שהדגיש הרב טייכנר בכנס חסידי ברסלב להוקעת ברלנד, כי מדובר כאן "בקליפה לא פשוטה שלא מצד הקדושה".
א לְדָוִד: אַל-תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים; אַל-תְּקַנֵּא, בְּעֹשֵׂי עַוְלָה.
ב כִּי כֶחָצִיר, מְהֵרָה יִמָּלוּ; וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא, יִבּוֹלוּן.
ג בְּטַח בַּיהוָה, וַעֲשֵׂה-טוֹב; שְׁכָן-אֶרֶץ, וּרְעֵה אֱמוּנָה.
ד וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה; וְיִתֶּן-לְךָ, מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.
ה גּוֹל עַל-יְהוָה דַּרְכֶּךָ; וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה.
ו וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ; וּמִשְׁפָּטֶךָ, כַּצָּהֳרָיִם.
ז דּוֹם, לַיהוָה– וְהִתְחוֹלֵל-לוֹ:
אַל-תִּתְחַר, בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ; בְּאִישׁ, עֹשֶׂה מְזִמּוֹת.
ח הֶרֶף מֵאַף, וַעֲזֹב חֵמָה; אַל-תִּתְחַר, אַךְ-לְהָרֵעַ.
ט כִּי-מְרֵעִים, יִכָּרֵתוּן; וְקֹוֵי יְהוָה, הֵמָּה יִירְשׁוּ-אָרֶץ.
י וְעוֹד מְעַט, וְאֵין רָשָׁע; וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל-מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ.
יא וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ-אָרֶץ; וְהִתְעַנְּגוּ, עַל-רֹב שָׁלוֹם.
יב זֹמֵם רָשָׁע, לַצַּדִּיק; וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו.
יג אֲדֹנָי יִשְׂחַק-לוֹ: כִּי-רָאָה, כִּי-יָבֹא יוֹמוֹ.
יד חֶרֶב, פָּתְחוּ רְשָׁעִים– וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם:
לְהַפִּיל, עָנִי וְאֶבְיוֹן; לִטְבוֹחַ, יִשְׁרֵי-דָרֶךְ.
טו חַרְבָּם, תָּבוֹא בְלִבָּם; וְקַשְּׁתוֹתָם, תִּשָּׁבַרְנָה.
טז טוֹב-מְעַט, לַצַּדִּיק– מֵהֲמוֹן, רְשָׁעִים רַבִּים.
יז כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים, תִּשָּׁבַרְנָה; וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים יְהוָה.
יח יוֹדֵעַ יְהוָה, יְמֵי תְמִימִם; וְנַחֲלָתָם, לְעוֹלָם תִּהְיֶה.
יט לֹא-יֵבֹשׁוּ, בְּעֵת רָעָה; וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ.
כ כִּי רְשָׁעִים, יֹאבֵדוּ, וְאֹיְבֵי יְהוָה, כִּיקַר כָּרִים; כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ.
כא לֹוֶה רָשָׁע, וְלֹא יְשַׁלֵּם; וְצַדִּיק, חוֹנֵן וְנוֹתֵן.
כב כִּי מְבֹרָכָיו, יִירְשׁוּ אָרֶץ; וּמְקֻלָּלָיו, יִכָּרֵתוּ.
כג מֵיְהוָה, מִצְעֲדֵי-גֶבֶר כּוֹנָנוּ; וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ.
כד כִּי-יִפֹּל לֹא-יוּטָל: כִּי-יְהוָה, סוֹמֵךְ יָדוֹ.
כה נַעַר, הָיִיתִי– גַּם-זָקַנְתִּי:
וְלֹא-רָאִיתִי, צַדִּיק נֶעֱזָב; וְזַרְעוֹ, מְבַקֶּשׁ-לָחֶם.
כו כָּל-הַיּוֹם, חוֹנֵן וּמַלְוֶה; וְזַרְעוֹ, לִבְרָכָה.
כז סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; וּשְׁכֹן לְעוֹלָם.
כח כִּי יְהוָה, אֹהֵב מִשְׁפָּט, וְלֹא-יַעֲזֹב אֶת-חֲסִידָיו, לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ;
וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת.
כט צַדִּיקִים יִירְשׁוּ-אָרֶץ; וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ.
ל פִּי-צַדִּיק, יֶהְגֶּה חָכְמָה; וּלְשׁוֹנוֹ, תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט.
לא תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ; לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו.
לב צוֹפֶה רָשָׁע, לַצַּדִּיק; וּמְבַקֵּשׁ, לַהֲמִיתוֹ.
לג יְהוָה, לֹא-יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ; וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ, בְּהִשָּׁפְטוֹ.
לד קַוֵּה אֶל-יְהוָה, וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ, וִירוֹמִמְךָ, לָרֶשֶׁת אָרֶץ;
בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
לה רָאִיתִי, רָשָׁע עָרִיץ; וּמִתְעָרֶה, כְּאֶזְרָח רַעֲנָן.
לו וַיַּעֲבֹר, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ; וָאֲבַקְשֵׁהוּ, וְלֹא נִמְצָא.
לז שְׁמָר-תָּם, וּרְאֵה יָשָׁר: כִּי-אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.
לח וּפֹשְׁעִים, נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו; אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה.
לט וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים, מֵיְהוָה; מָעוּזָּם, בְּעֵת צָרָה.
מ וַיַּעְזְרֵם יְהוָה, וַיְפַלְּטֵם: יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים, וְיוֹשִׁיעֵם–כִּי-חָסוּ בוֹ.