אליעזר ברלנד 'אוהב הבזיונות' צועק על כך שמיכאל גול מבזה אותו: ושומעים את זה ולא מוחים אף אחד לא מחה, עוד מוחאים כפיים!!!

חשיפה בפרסום ראשון.
לפנינו עוד הקלטה מביכה של ברלנד.
הפעם מדובר בקטע קצרצר מתוך סדרה מטורפת של שאגות וצרחות בקצב עולה ויורד לאורך שיעור שנמסר לאלפי איש כחודש לאחר חזרתו הביתה אחרי הבריחה המפורסמת מאשתו ומבנו.
הקלטה שמעניקה לנו הצצה מאלפת ביותר על מה שבאמת קורה בעומק נפשו של המטורף הזה.

כפי שידוע לכל מי שהעמיק קצת בסוגיית ברלנד: המומחיות הגדולה ביותר של ברלנד, וחובה לומר שבכך הוא הצליח לדאבוננו למעלה מן המשוער – היא לחלל, עד היסוד, מושגי קודש נעלים ונשגבים.
לקחת עניין כלשהו בעבודת ה', לרוקן אותו מכל תוכן וממשות אמיתית, ולהפוך אותו להצגה ראוותנית בומבסטית ומשחק אחד גדול.

הוא עשה את זה לרשימה ארוכה של עניינים ומושגים בעבודת ה': לתפילה בניגונים, לחלוקת צדקה, לאמונת חכמים, לנסיעות לקברי צדיקים, וכו' וכו' וכו', אבל מה שללא ספק נפגע באמצעותו פגיעה כמעט קטלנית וחסרת תקנה, מה שכל כך התחלל והושחת והזדהם עד שכמעט כבר לא ניתן לשחזר את הגירסה המקורית והאמיתית שלו – זהו המושג של "ענווה ושפלות" ו"קבלת בזיונות".

"ענווה ושפלות" ו"קבלת בזיונות" היא עבודה עמוקה בעומק עומק הנפש פנימה, עבודה יסודית ומתמשכת של הכרה אמיתית בשפלות עצמו ובנכונות טענותיו של זה שבא להעיר לי ולבקר אותי, הערכה אמיתית מעומק הלב כלפי מעלותיו ואישיותו של הזולת, וכו'.
לדרגות האלו זכה, אחרי עשרות שנים של יגיעה מפרכת, ר' שמואל שפירא למשל, ר' אברהם בן רבי נחמן למשל, ועוד כהנה וכהנה עובדי ה' אמיתיים.

ברלנד, לעומת כל אנשי האמת האלה, לקח את הדבר הזה והפך את זה לקרקס; למשחק טוב על הבמה מול קהל צופים שוחר אקשנים ומוזרויות; לטכניקה הכי משופשפת והכי יעילה איך להסתדר בכל מצב ולצאת בשלום מכל ויכוח. למשהו שְׁמֶתַּרְגֶלִים, מעתיקים ומשכפלים, ומשווקים גם להמונים.

על הבסיס המעוות הזה גם נבנים כל מגדלי הקלפים של ה"שלום בית" בקרב אנשי ברלנד. הנוסחה היא כזו: תעשה כל מה שאתה רוצה בלי מינימום של התחשבות ורגישות וחתירה להבנה הדדית אמיתית, אם אשתך תתפוצץ ותצרח עליך, וזה ודאי יקרה, אז תוריד את הראש, כמו בכריעת "מודים אנחנו לך", ב"ענווה ושפלות", "תקבל בזיונות באהבה" ותגיד על כל מה שהיא תטען כנגדך: "את צודקת. נכון. נכון. נכון. אני הכי רשע בעולם. את צודקת. את צודקת". (רק במאמר מוסגר אנחנו מוסיפים שאם האשה תרוץ אחר כך ל"רב" ותלשין על התנהגותך המתסכלת, "הרב" גם יגיד לה, כפי שהוא לימד אותך להגיד לה, שהיא צודקת וכל טענותיה כנגדך נכונים במיליארד כפול מילארד אחוז, וכך תמצא את עצמך תוך זמן קצר גרוש, אך אל דאגה: "הצדיק" ידאג תוך זמן עוד יותר קצר לשדך לך גרושה אחרת מקרב קהילתו המשגשגת שלמדה ממנו את תורת "קבלת הבזיונות" האטרקטיבית, אך זה כבר נושא לשיחה אחרת)…

לענייננו: כמה נפלאים, כמה מדוייקים וקולעים אל השערה, הם דבריו של הקדוש והחסיד והעניו האמיתי, אחד מהמאורות הגדולים ששתל הקב"ה בעולמנו, הרמח"ל, בספרו הנפלא "מסילת ישרים" פרק י"א, על מה שמניע את הסוג הזה של שחקני הענווה, אלה שכלשונו, "דַּרְכֵיהֶם הֵם בַּעֲנָוָה פְּסוּלָה וְשִׁפְלוּת מְרֻמָּה", ומה שבהכרח קורה להם, באופן הכי מביך, לאורך כל דרכם.

אי אפשר לוותר על הקראת לשון הזהב שלו, הקדושה והמתוקה, במלואה. כך הוא כותב:
"יִמָּצֵא גֵּאֶה אַחֵר שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת נִרְשָׁם הַרְבֵּה בְּמַעֲלוֹתָיו וּלְהִתְיַחֵד בִּדְרָכָיו, עַד שֶׁלֹּא דַי לוֹ שֶׁיְּהַלְלוּהוּ כָּל הָעוֹלָם עַל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר הוּא חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה שֶׁעוֹד יַרְבּוּ לְהוֹסִיף בִּתְהִלָּתוֹ שֶׁהוּא הֶעָנָו שֶׁבָּעֲנָוִים. וְנִמְצָא זֶה מִתְגָּאֶה בְּעַנְוָתוֹ וְרוֹצֶה בְּכָבוֹד עַל מַה שֶּׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ.
וְהִנֵּה גֵּאֶה כָּזֶה יָשִֹים עַצְמוֹ תַּחַת קְטַנִּים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, אוֹ תַּחַת נִבְזִים שֶׁבָּעָם, שֶׁיַּחְשֹׁב לְהַרְאוֹת בָּזֶה תַּכְלִית הָעֲנָוָה, וּכְבָר לֹא יִרְצֶה בְּשׁוּם תֹּאַר מִתָּאֳרֵי הַגְּדֻלָּה, וִימָאֵן בְּכָל הָעִלּוּיִים, וְלִבּוֹ אוֹמֵר בְּקִרְבּוֹ: "אֵין חָכָם וְעָנָו כָּמוֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ".

הרמח"ל ממשיך ומתאר את מה שקורה לאותם שחקנים מתוחכמים שלא ברצונם. זה לשונו:
"וְאָמְנָם גֵּאִים כָּאֵלֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁלִּכְאוֹרָה מַרְאִים עַצְמָם עֲנָוִים, לֹא יִבָּצְרוּ מִכְשׁוֹלוֹת לָהֶם שֶׁבְּלִי יְדִיעָתָם תִּהְיֶה מִתְגַּלֵּית גַּאֲוָתָם כְּלֶהָבָה הַיּוֹצֵאת מִבֵּין הַחֲרָסִים. וּכְבָר מָשְׁלוּ חֲזַ"ל (מדרש רבה פרשת קרח) מָשָׁל לְבַיִת מָלֵא תֶּבֶן, וְהָיָה בַּבַּיִת חוֹרִים וְהָיָה הַתֶּבֶן נִכְנָס בָּהֶם, לְאַחַר יָמִים הִתְחִיל אוֹתוֹ הַתֶּבֶן שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ אוֹתָם הַחוֹרִין יוֹצֵא, יָדְעוּ הַכֹּל כִּי הָיָה אוֹתוֹ בַּיִת שֶׁל תֶּבֶן… כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ תָּמִיד לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמָם, וּמַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה תִּהְיֶה נִכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשֵֹיהֶם!".

אז בואו נראה איך זה מתגלה, באופן כל כך ברור לכל מי שעדיין לא עיוור וניקר את שתי עיניו בכוח, אצל אחד מגדולי השחקנים והמתחזים בהיסטוריה המתועדת, אותו ברלנד.

אותו ברלנד שלא מפסיק להתהדר ב"קבלת הבזיונות" המפורסמת שלו וכל כך אוהב לכתוב על עצמו בתפילותיו ולהכריז על עצמו בשיעוריו, שהוא, הוא ולא אחר, הינו ה"רשע והאומלל והמסכן הכי גדול שהיה מששת ימי בראשית עד סוף כל הדורות", אותו רודף בזיונות אובססיבי שלטענת חלק מחסידיו, על כל פנים כלפי חוץ, הוא הסכים לחלל שם שמים בכל העולם כולו מרוב חיבתו הבלתי נשלטת ל"בזיונות" – מאבד פתאום את כל העשתונות ונלחם כאחרון התגרנים, בשנינות לא רעה יש לציין, כנגד אמירה שהעיזה להישמע ע"י אחד מחסידיו, מיכאל גול, שהתבטא בביטוי שיש בו רמז על כך שברלנד לא לגמרי שפוי.

הסכיתו ושימעו כיצד אותו עניו ושפל ורודף בזיונות, לא מצליח בשום פנים ואופן להבין איך הציבור, ששמע את הדברים, לא קם למחות, והקול שלו, כשהוא מספר על כך, באמת נשמע כל כך פגוע ומרוסק ומעורר חמלה, שאנחנו חייבים לומר כאן שאם לא היה מדובר במשיח שקר ועוכר ישראל שחובה להוקיעו ולבזותו ולהשפילו עד עפר – באמת היה צורך להעמיד את אותו תלמיד סורר לדין על הלבנת פנים וביזוי אדם שנברא בצלם.

נביא לכם קודם את תמלול ההקלטה, מילה במילה, ומיד תוכלו לשמוע את אוהב הבזיונות והחרפות בחרפתו ובעצמו, בקולו, אכן אכן קול של "שלהבת היוצאת מבין החרסים".

אז תקשיבו בבקשה ותשפטו אתם מהי באמת דרגתו של האיש הזה בעבודה הקדושה הזו של "קבלת בזיונות".
תקשיבו ותתרשמו בעצמכם עד כמה הוא מצליח להתעלות מעל עצמו ולמחול על כבודו כשהוא מבין שהפעם זה רציני. שהפעם המחילה על העלבון לא תציג אותו כאלוף הענווים ותכפיל את כבודו פי כמה וכמה, אלא תערער ותסכן באופן אמיתי את מעמדו ואת תדמיתו הציבורית.
אוהו! אוהו כמה שהוא יודע אז להילחם ולתבוע בחזרה את כבודו האבוד ובאיזו אירוניה חריפה ועוקצנית!

זכות הדיבור לברלנד:
"מי שאמר שהרב חולה נפש – זה רק מיכאל גול,
הוא הכריז לעיני כולם ש"אני אחראי לבריאות הנפשית של הרב!!!",
אני רוצה ללכת למחלקה פסיכיאטרית – אני יכול ללכת לבד, לא צריך את העזרה שלו!
אני בהדסה הייתי לפני חודש שלוש פעמים, אני מכיר שם את כל המחלקות הפסיכיאטריות,
אם אני רוצה – אני יכול להיכנס לבד למחלקה פסיכיאטרית, אני לא צריך שמיכאל גול ילווה אותי, שהוא ייקח את האחריות…
הוא אמר: "אני לוקח את האחריות על הבריאות הנפשית של הרב, בביתו!",
ש[הרב] רק יישב בבית בשקט!
ושומעים את זה ולא מוחים!!!
אף אחד לא מחה!!!
עוד מוחאים כפיים!!!".