אנחנו מעלים כאן מיד הקלטה נוספת של ברלנד שמראה לנו מזווית נוספת כמה הבן אדם הזה הוא מופרע ואלים.
אחרי ההקלטות הרבות שהעלינו לקו שבהם ברלנד נשמע כשהוא צורח בגרון ניחר לשסע את מיכאל גול לגזרים, מאיים במרדכי רגב שהוא יירה לו כדור בראש גם על חשבון ההסתכנות במאסר עולם וממריץ את הקהל לקחת את החוק לידיים ולירות בראשו של חיים רייכר – זה ממש מיותר להוסיף לכך עוד ועוד דוגמאות, אבל בכל זאת יש משמעות מיוחדת בהקלטה הזאת דווקא בגלל שאין כאן הוראה ישירה לאלימות אלא התייחסות אליה כאילו באופן עקיף ובדרך אגב.
זה דבר ידוע שכשמישהו חובש משקפיים אדומות – כל העולם נראה לו אדום.
כשמישהו נושא בקרבו נפש מופרעת ואלימה – כולם נראים לו מופרעים ואלימים כמוהו. כל דבר שהוא רואה נהיה מתורגם אצלו באותו אופן שהנפש שלו פועלת.
אז ככה,
כולנו מכירים את הסיפור המפורסם על רבי עקיבא שהלך מביתו ללמוד תורה וחזר כעבור שתים עשרה שנה ולאחר מכן כעבור עשרים וארבע שנה,
סיפור שמופיע פעמיים בגמרא, פעם אחת במסכת כתובות דף ס"ב עמוד ב', ופעם אחת במסכת נדרים דף נ' עמוד א',
בשתי הגירסאות מופיע שבפעם הראשונה שרבי עקיבא חזר הביתה הוא לא פגש את אשתו כלל וכלל, לא התקיימה שום שיחה ביניהם כלל וכלל, אלא שכאשר התקרב לבית שמע מאחורי הקיר כיצד מישהו זקן מקניט את אשתו בכך שהוא אומר לה שבעלה השאיר אותה כאלמנה חיה, וכיצד היא, אשתו, עונה לו: אם בעלי היה שומע לי – הוא היה נשאר ללמוד תורה עוד שתים עשרה שנה. שמע רבי עקיבא את הדברים וחזר ללמוד תורה עוד שתים עשרה שנה, עוד לפני שהוא הספיק להחליף עם אשתו ולו מילה אחת!
על כל פנים, לא רק שאין כאן רמז לצעקות וצרחות, חס ושלום, של האשה הצדיקה רחל על בעלה הצדיק רבי עקיבא – אלא שהדבר אפילו לא התאפשר מכיוון שכאמור האשה אפילו לא ראתה אותו.
תיכף נשמע איך ברלנד קרא את הסיפור הזה ואיך המוח הקודח שלו מצייר את אותו מאורע. כאשר הגמרא הזאת הגיעה לידיו של ברלנד הוא דווקא שמע שם איך אותה צדקת צורחת על בעלה: "תעוף מכאן! תעוף! לא רוצה לראות אותך!".
בהמשך שם בגמרא מובא שכאשר חזר רבי עקיבא בפעם השנייה, לאחר עשרים וארבע שנים, והאשה שחיכתה לו עשרים וארבע שנים באה לקבל את פניו, דחפו אותה התלמידים הצידה.
תיכנסו לכל בית מדרש, תעלו לביתו של כל רב בישראל, ותבקשו ממנו להמחיש ולהדגים לכם איך בערך זה היה נראה. מה פירוש המשמעות של ה"דחיפה" הזאת המובאת בגמרא? מה לכאורה העירו לה התלמידים? איזה מילים הם בחרו כאשר הם פנו אליה ובאיזה אופן הם דיברו איתה?
כולם, ללא ספק, יציגו את זה בצורה עדינה ומכובדת כנאה וכיאה לתנאים קדושי עליון מבית מדרשו של רבי עקיבא וכפי שללא ספק היה במציאות.
אז בואו נשמע איך ברלנד מדמיין את צורת ההתנהגות של התלמידים כלפיה. במוח שלו הוא רואה מיד את התלמידים כשהם נותנים לה סטירות, עושים ממנה אפר, וצועקים לעברה: פרוצה! פושעת! ארורה! רוצחת
!