הקלטות מזעזעות בחשיפה ראשונה ברלנד קורא לשחוט אחד מחסידיו

זה מפתיע לגלות כל פעם מחדש עד כמה שַׁפֶל ומכוער הוא פרצופו האמיתי של אליעזר ברלנד מתחת למַסֵכַת הכזב שהוא עטה על עצמו במשך שנים, מַסֵכַה שברוך השם הולכת ונקרעת מיום ליום.

צרחות פראיות: לרצוח! לשחוט! לצאת עם סכינים! לעשות לינץ',! לשחוט אחד את השני כמו במהפכה הצרפתית! – הם רק חלק קטן ממה שתשמעו מיד.

מתחת למַסֵכַת "העניו הגדול" – תגלו גאוותן חולני ומטורף,
מתחת למַסֵכַת "אוהב הבזיונות" – תגלו רודף כבוד ושררה עריץ ורודן,
ומתחת למַסֵכַה של "מנהיג קהילה בישראל" – תגלו ראש כת, בעל תאוות נקם ורצח בלתי נשלטת ופסיכופת גמור!

הרקע להקלטות האלו מוכר וידוע אך נציג אותו כאן בקצרה:
אליעזר ברלנד היה מוחזק בבידוד בביתו במשך כעשר שנים ע"י משפחתו, שידעו היטב את רמת המסוכנות שלו ובמיוחד בעניינים חמורים, כשכל קבלת קהל וכל יציאה שלו החוצה מלֻוֶוית במספר גדול של מאבטחים צמודים.
בחנוכה תשע"א הוא הצליח, בעזרת צפניה שינפלד חיים רייכר ואחרים, לברוח למקום מחבוא בצפון ומשם הוא כינס, טלפונית, את המשפיעים והמובילים מבין חסידיו ומסר להם דרשה נרגשת ובכיינית בה הוא התלונן, בכאב רב ובתסכול מופגן, על כך שמשפחתו מתייחסת אליו כאל חולה נפש, ושהבידוד היה מנוגד לרצונו, ושהוא מואס בשלטונה של המשפחה עליו, ושהוא רוצה להקים קהילה חדשה וחופשית, ושעד שהעניינים לא יסתדרו הוא לא יחזור לירושלים וכו' וכו'.
הדברים עוררו, כמצופה, תסיסה עצומה בקרב החסידים שהרגישו שעליהם להתאחד כדי לעזור לרבם שנמצא במצוקה נוראית.
לאחר כשבוע חזר ברלנד למשפחתו ושינה את עמדתו במאה ושמונים מעלות: במקום לבסס את ההתארגנות החדשה שתתאים לרוחו הוא החל במפתיע לְגַבּ‍ו‍ֹת בקול רעש גדול את אותה משפחה שכנגדה שפך אש וגופרית רק לפני ימים ספורים כשהוא צועק בגרון ניחר שרק אשתו ובנו ונכדו הם אלו שאמורים לנהל את כל הקהילה, אך כמובן שהקהילה ששמעה את דבריו החריפים כנגד אלו, לא הסכימה בשום אופן שאלו יחזרו וינהלו אותו וראתה בדרשות אלו דברים שנאמרים מן השפה ולחוץ כ"מס שפתיים" על מנת לְרַצו‍ֹת את המשפחה לאחר הבזיון והשבר והקרע הגדול שנוצר עקב הבריחה, אך לא דברים שמשקפים את האמת.
ר' נחמן טיקולסקי, כמו רבים אחרים מחסידיו, טענו באזני החסידים הצעירים יותר כי ברור ש"רצונו האמיתי" של ברלנד הוא זה שהגיע לידי ביטוי ברור כאשר היה חופשי לומר את כל אשר בדעתו, והסיבה לכך שהוא אומר כרגע דברים בשבח המשפחה וכביכול מוסר להם את שרביט הניהול הוא מכיוון שהוא בבחינת "פתי יאמין לכל דבר". כוונתו הפשוטה של ר' נחמן טיקולסקי היתה שבקשת הסליחה מצד המשפחה מתקבלת אצל ברלנד בשתי ידיים וללא ביקורת, למרות שיש לחשוד שהיא לא כֵּנַה ושבני המשפחה לא באמת שינו את יחסם אליו מזלזול להערצה, ואי לכך: נאמנות אמיתית לברלנד היא היצמדות לדבריו שנמסרו דרך הטלפון ממקום המחבוא ולא קבלת הדברים ההפוכים שנאמרים כעת כפשוטם.

אז בואו נשמע איך ברלנד, אותו אחד שחסידיו מספרים שהוא אפילו הודה על עבירות הכי חמורות מרוב אהבתו הבלתי רגילה לעלבונות ובזיונות ואותו אחד שאמור להיות סמל ומופת לשלימות בעבודת המידות ובהתנהגות הראויה "בין אדם לחבירו", בואו נשמע איך הוא מגיב כאשר הלשינו באוזניו שאי מי מחסידיו העיז לכנות אותו "פתי", גם כאשר ברור כי כוונתו היתה רק לכבודו ורק בכדי לעודד את ההיצמדות ל"דעתו האמיתית".

סדר הדברים הוא כך:
קודם כל, ברלנד ממנה את אהרן שוורץ כאחראי לגרש, "להעיף" כלשונו, את טיקולסקי, את משפחתו, אשתו בניו ובנותיו, מירושלים.
אם טיקולסקי לא יסכים "לעוף" מירושלים, הרי שברלנד מורה לכל חסידיו לתת לו מכות רצח, לשחוט ולרצוח אותו ולעשות בו לינץ'!!!
תוך כדי כך ברלנד דורש מהקהילה לענות לא פחות משלוש פעמים "כן" כן" "כן" על כך שהם אכן אכן שמעו מפיו של טיקולסקי שברלנד הוא "פתי מאמין לכל דבר". רחמנא ליצלן.

לאחר מכן הוא קובע שיש לערוך בקהילה לא פחות מ"מרחץ דמים" בדוגמת ה"מהפכה הצרפתית" שבמהלכה נשחטו עשרות אלפי אזרחים, ומאיים על השומעים שגם הם "ברשימת הנשחטים הפוטנציאליים", הוא משאיר לטיקולסקי רק פתח מילוט אחד: לקבל על עצמו לא לדבר עד סוף ימיו נגד ברלנד ולהתבטל להוראותיו גם אם הוא יגיד על יום שהוא לילה ועל לילה שהוא יום, על שחור שהוא לבן ועל לבן שהוא שחור.

קשה למצוא עוד דוגמה לסאדיסט, פסיכופת, וראש כת עריץ ורודן עם נפש של רוצח המונים, שעדיין מנסה לשווק את עצמו כצדיק יסוד עולם ויותר מכך: כאבי אבות המסכנים. קשה עד בלתי אפשרי להבין את כל אותם שוטים וטיפשים שמנסים לנגן על מיתר ה"ראחמאנעס" כשכוונתם היא שיש לעשות הכל כדי להשאיר את עדת השבויים האומללה הזו בין ציפורניו של ראש כת חולני ומסוכן, אכזרי ורצחני שכזה.

הנה ההקלטות, לשמוע ולהצטמרר!!!