אין חדש תחת השמש ומה שהיה הוא שיהיה
כבר בעבר הלא רחוק (כמדומני בשנת תשנ"ג) ניסה מיודענו הנבל ברלנד להשתלט על הקלויז של אנשי שלומנו דחסידי ברסלב באומן. זה התחיל במיגומטר, שם תכננו כמה מעסקני אנ"ש ובראשם ר' ישראל הירש לקיים את התפילות. ברלנד ששמע שהעסקנים מעוניינים לשכור את המקום שלח את אנשיו להציע סכום גדול יותר כדי שישכירו לו ולא להם.
בהוראת זקני אנ"ש, החלו העסקנים בחיפוש אחרי מקום אחר, וכך בכל מקום מתאים שמצאו העסקנים, הציעו אנשי ברלנד למשכיר להכפיל ולשלש את הסכום המבוקש ובלבד שלא ישכיר לאנ"ש. וכך נשארו חסידי ברסלב ללא קלויז עד לערב ראש השנה, ולא ידעו איך הם הולכים להתפלל בימי החג הממשמשים ובאים, ללא מקום מתאים המיועד לכך.
זקני אנ"ש זכרונם לברכה כמו ר' מיכל דורפמן ור' משה בורשטיין, ויבדלחט"א עיני ומאורי עדת חסידי ברסלב שליט"א, הבינו כבר אז שאסור לתת לנבל זה כל דריסת רגל בעניינים של צרכי ציבור, גם אם הם לא ידעו מהתועבה והליכלוך שדבק בו כבר אז כפי שנודע מאוחר יותר, הם הבינו טוב מאוד עם איזה נוכל יש להם עסק.
מחוסר ברירה הורו הזקנים לעסקנים להקים באופן עצמאי אוהל בחצר הציון, וכך מצאו עצמם העסקנים בערב ראש השנה מזמינים קורות מהנגר ומתחילים בתכנון חיבור העצים לכדי מבנה ארעי שיתאים לתפילות בראש השנה אצל הצדיק.
כראות הרשע את העצים בחצר הציון, הבין שמסתדרים בלעדיו ומיד שלח את אנשיו לומר שהוא מוותר על הכול ושהם יכולים לשכור מקום ראוי ומכובד ובלבד שיתנו לו להתפלל איתם, באמרו: "איפה שר' משה קרמר יתפלל שם גם אני אתפלל, ואם לא יתנו לי להיכנס אשתחל פנימה מהחלון".
כאז כן היום, ברלנד לא היה צריך מבנה, הוא רצה לגיטימציה מחשובי אנ"ש. שנים הצליח הנבל להפריע את סדר התפילות באומן כמו שכולנו יודעים. שנים הצליח ברלנד לעמוד בהבטחתו האכזרית להתפלל איפה שר' משה קרמר ואנשי שלומינו יתפללו.
אך לא אלמן ישראל, הוא הפר את הבטחתו כשברח מהארץ והורחק מציבור יראי השם, ולא היה יכול להיכנס לאומן, היה זה כאשר ברח מרשויות החוק וממדינה למדינה שם השתחל כמו חתול מחלונות ודלתות נסתרות.
גם היום הוא לא צריך את הקלויז, אלא את מי שמתפלל בו, כדי להציג כאילו והוא אהוד ומקובל על חסידי ברסלב. כי כאשר אנו מתפללים בקלויז נקי מהנבל, הוא שוב מפר בעל כורחו את הבטחתו להשתחל מהחלונות.