כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות.
בימים אלו כשאם שכולה עומדת קבל עם ועולם וזועקת בדמעות שליש שהנבל רצח את הבת שלה חשוב לשים לב לעניין הצער והיגון של מאמיניו.
כיתות שונות בעולם, מנצלות רגעים קשים של מאמיניהם, כדי להרוויח מהם כסף. אך מעולם לא היה מופקר כזה, שמקביל לתאוות הבצע שלו הסב כל כך הרבה צער מיותר לאנשיו, ללא כל סיבה נראית לעין. במקרה דנן הוא סחט מהמשפחה כ700 אלף שקל בתמורה לישועה אותה הוא הבטיח לחולה במחלה הנוראה. אך במקום לקחת את הכסף ולהורות לה לעשות את הבדיקות המתאימות, הוא בחר בהפקרות וללא כל סיבה הגיונית, להורות שלא להיבדק. למה? ככה. למה לא? הרי אפשר להתעלל, אז למה לא לעשות זאת. התוצאה שהביאה למותה של האשה הצעירה בטרם עת, לא מזיזה לו כהוא זה.
סיפור זה הוא רק חוליה אחת בשרשרת הזוועות ובאדמה החרוכה שהוא משאיר בכל מקום אשר ידו מגעת. תלונות רבות מאנשים על הוראות מסכנות חיים צפות ומושמעות מפי קרובי משפחה למאמינים השבויים בכת. אנשים שהצליחו לצאת ולעזוב את המקום הזה לא שוכחים את הצער והיגון שהיו מנת חלקם כל עוד ושהו בסביבתו. הסבל התמידי שלא יודע שובע.
אחד מפורשי שובו בתקופה האחרונה, הגדיר את דרכו של הנבל כך: ברלנד צריך את חסידיו במצב קשה ומייאש כשהם מושפלים עד עפר, כדי שהוא יוכל להרוויח עליהם כסף. לא רק את הכסף שלהם הוא שודד כך, כך הוא גם משיג את ההערצה העיוורת והאמונה בו, כשאין להם כל תקווה אחרת מלבד הבטחותיו.
כולנו תפילה שהבכי והדמעות של אותם מסכנים שעולים ונוגעים עד כסא הכבוד יפעלו את פעולתם ויביאו סוף למעשי האכזריות שלו וכל מאמיניו יחזרו להסתופף בצילו של המנהיג הרחמן שיודע לרחם על כל אחד במה שהוא צריך לו.