"עושה עצמו אלוה"
הרב אריאל לוי שהיה בקשר אישי עם ברלנד במשך שנים ואף היה מוסר שיעורי בקביעות בקו המסיון של יעקב בניסן, זכה לפקוח עיניים ולצאת מהכת של ברלנד, בדבר תורה על הקשר בין פרשת השבוע לגילויים על אליעזר ברלנד: "מי שעוצם עיניו ולא מזדעזע כאשר עושקים את כספם של חולים אומללים הוא עיור, מטורף ואכזר".
מלבד החיוב המוטל עלינו ללמוד בכל שבוע את פרשת השבוע שניים מקרא ואחד תרגום, יש עניין מיוחד להתבונן בפרשיות בהם התורה מספרת לנו על אבות העולם, ובמיוחד על אברהם ושרה ע"ה. כך קורא אלינו הנביא ישעיהו בדבר ה' בנבואה שנצרכה לדורות: "הביטו אל אברהם אביכם"!
כשאנו באים בחרדת קודש להתבונן על אבותינו ואמותינו, איננו לומדים רק על העבר הרחוק, אלא על עצמינו. על כוחות הטוב הגנוזים בנו בירושה מאבות העולם. כל שכן כשזוכים להסתופף בצלם, לפקוד את מקום קבורתם במערת המכפלה שבחברון, הרי זה מרומם ומעצים עד מאד.
על הפסוק בפרשת בראשית המסכם את בריאת העולם: "אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם", מביא המדרש ש"בהבראם" אותיות אברהם, ללמדך שבזכות אברהם נברא העולם!
הנשר הגדול, הרמב"ם, מכנה את אברהם אבינו בכינוי מיוחד: "עמודו של עולם"! הוא אשר עליו העולם עומד!
אברהם אבינו לא קיבל חינוך תורני בילדותו, אלא היה "מושקע בין עובדי עבודה זרה הטיפשים". כמה קל ונוח לו לאדם להיסחף אחר הדעה הרווחת בחברה בה הוא חי, לא להיות מחויב. אבל אברהם אבינו מלא אומץ.
אברהם עבד את ה' רק ע"י שהיה אחד. "אחד היה אברהם" ולא השגיח בבני האדם שסרים מאחרי ה' ומונעים אותו. הרי יכול היה לעבוד את ה' לבדו, להסתגר בד' אמותיו. מה לו למשא ומתן עם הבריות? על מה ולמה להוכיח להם שהם טועים?
אבל הרמב"ם מתאר: "וידע שכל העולם טועים"! אברהם העברי, העומד מעבר אחד של העולם, קורא בשם ה' אל עולם, ואמר להם: דרך זו שאתם הולכים בה, אינה דרך האמת! "ושיבר את הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם"!
"וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינה זו … ולא יסתכל על שום דבר המונעו"…
אנו הניצבים בחיל וברעדה ובחרדת קודש מול אברהם אבינו ע"ה, האדם הגדול הענקים, רוצים להתאבק בעפר רגליו, ללמוד מאורחותיו. חובת האחריות על אחינו האהובים מוטלת עלינו, להמשיך בדרכו של אברהם אבינו. מתוך אכפתיות לאחינו כל בית ישראל בכל מקום שהם, עלינו להמשיך ולקרוא בשם ה' ולהקריא שם שמיים בפי כל עובר ושב, להאיר את אור האמונה בה'.
לעיתים נדרש מאיתנו לאחוז במעט מן המעט מאומץ ליבו של אברהם אבינו ע"ה, ולרחם על עצמנו ועל אחינו הטועים. לשבר לעצמנו את הצלמים שסגדנו להם בטעות, כשהפכנו חושך לאור. ישנם סוגים שונים של טועים. יש מי שנפל להסתרה, שאור ה' נסתר ממנו לגמרי ושוכח את תכליתו וייעודו.
ויש מי שאולי ביסודו רצה מאד להתקרב לאור ה' והולך שולל, נסחף אחרי פולחן אישיות ומחיקת העצמיות. את הצלמים הללו ראוי לשבר: להוציא מתודעתנו!
את ההתכחשות להכרה באור האלוקי הזורח בנו, ובאמון המלא שה' מאמין בנו ומתפאר בנו, ראוי לשבר!
לא לפתח תלות באף בשר ודם, לא להתפתות אחרי חן של שקר המתיימר לקרוא לעצמו רב ולהוליך שולל את התלותיים בו למחוזות אפלים וחשוכים, שלצערנו הגיעו עד למטה מן השאול תחתיות ומתחתיו.
אפשר לעצום עיניים. קשה להודות באמת הכואבת מאד שטופחת על פנינו, ולומר: טעינו. גם נמרוד זרק את אברהם לכבשן האש והושיב אותו בכלא כשנאבק על אמיתות האמונה בה', במקום להכיר תודה לאברהם המעמיד אותו על טעותו.
אם חשבנו לתומנו שהיום אין עבודה זרה, המציאות הכתה על פנינו בעוצמה והתגלה שיש מי שעושה עצמו אלוה, מתיר לעצמו עבירות חמורות שבחמורות של חנק וסקילה, מתעתע בחסידיו, מוליכם בתוהו לא דרך. מורה למאמיניו (שבתוכם פנימה מלאים צמאון להתקרב לה' יתברך ולעבדו בלב שלם) להתפלל אליו, עושק כספים מאנשים בסכומים אדירים ומחלל בכך שם שמיים ברבים.
הרי הוא משקר על ימין ועל שמאל, אינך יכול להאמין לאף מילה שלו, בוודאי שאין שום אפשרות לקרוא לו בשם רב. הרי "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני", והוא פסול לעדות מדאורייתא לפי כל הפוסקים, הן בדיני ממונות והן בדיני אישות. לצערנו הרב, התגלו פרצות איומות בכל הנושאים עליהם נפסק להלכה בתורתנו הקדושה: ייהרג ואל יעבור. גם גילוי עריות, גם שפיכות דמים, ולצערינו הנורא גם עבודה זרה.
ועל "מנהיג" כזה אמר רבי נחמן מברסלב זי"ע בליקוטי מוהר"ן תורה ס"א שצריך לדאוג לא לתת לו תוקף ועוז. ואלו האומללים העיוורים השבויים בקסמיו ומסמיכים אותו עתידים לתת דין וחשבון.
ובנימה אישית: שנים רבות כנסתי את הכאב על העוולות בתוכי, ניסיתי מתוך הכרת הטוב, לדון לכף זכות. טעיתי לחשוב שהרוע והאכזריות הם רק מנת חלקם של הסובבים אותו. כשהתפרסם ברבים חילול ה' הנורא של סחיטת חולת הסרטן מכל כספה, לא יכולתי לשתוק. קיבלתי מחבריי הטובים והאהובים משובו בנים תגובות שונות המחטיאות לאמת, העוצמות עיניים מלהתמודד עם המציאות. האשימו אותי בכך שאני נוטה להאמין לתקשורת שרוצה רק להכפיש.
לכן עלי להבהיר: הסיפור בכלל לא מתחיל מכתבה שהתפרסמה בתקשורת. תעשיית הכספים הענפה על גבם וחשבונם של חולים ובני משפחותיהם שנתונים בחרדת קיום, היא תופעה מתמשכת של שנים רבות. כך היה גם אצל איל נוקד זצ"ל, שהובטחה לו רפואה על ידי עושק וגניבה (הוא נפטר חודשים ספורים אח"כ מהמחלה, בגיל ארבעים).
כך היה אצל משפחת ליבמן הצדיקים שלקחו את אביהם הקדוש הרב מנחם ליבמן זצ"ל בזמן שחלה ושילמו אלפי שקלים תמורת ההבטחה שיבריא, והוא כמובן לא הבריא.
וכך היה אצל אנשים שעברו כבר מוות מוחי והובטחה להם רפואה ובריאות שלימה תמורת עשרות אלפי שקלים.
מי שעוצם עיניו ולא מזדעזע ולא נחרד כאשר עושקים את כספם של חולים אומללים עד תום, כאשר משקרים להם בפנים במצח נחושה ומבטיחים להם הבטחות שווא, הוא עיור, מטורף ואכזר. אין בינו לבין היהדות שום קשר, ועתיד לתת את הדין. "קשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות" (בבא בתרא פ"ח), והלוואי ילמדו טועים בינה, הלוואי יתגלה לכולנו אור ה' במלוא עוצמתו.