'המפלצת ברלנד' מתחילים בחשיפת סידרת הקלטות פנימיות של תלמידי ברלנד וראשי מובילי הכת, המעידות על עומק הכפירה והשבתאות של כל תלמידי ברלנד שדוגלים כשיטה סלולה שברלנד חייב לעבור עבירות בהסברים שונים ומשונים של כפירה מוחלטת ביסודי היהדות.
כהקדמה לסדרת ההקלטות החמורות של השבתאות, אשר בהם הם מסלפים כל מיני דברים שנאמרו בספרים ומפרשים אותם כאילו יש היתרים לצדיקים לעשות עבירות רחמנא ליצלן, אנו מחוייבים להקדים ולבאר באופן ברור ביותר את השיבוש הנורא הזה, כדי שלא לתת אפילו פתח קטן ביותר לבוא חס ושלום לידי טעות.
יסוד היסודות של התורה הקדושה הוא, שהתורה הקדושה מחייבת את כולם מגדול ועד קטן, וכפי שכתב החפץ חיים בהלכות לשון הרע כלל ח': אפיקורס נקרא הכופר בתורה ובנבואה מישראל, בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה, ואפילו הוא אומר, כל התורה מן השמים, חוץ מפסוק אחד או קל וחמר אחד או גזירה שוה אחת או דקדוק אחד, גם הוא בכלל הזה. ואם כן מבואר כאן שמי שאומר שיש אפילו מצוה אחת שלא מחייבת את כל עם ישראל מגדול ועד קטן הרי הוא אפיקורס, וכל ההבדל בין צדיק לאדם פשוט הוא שהצדיק מקיים את התורה בשלימות ובהידור יותר מאדם פשוט, אך לענין חיוב תרי"ג מצות אין שום חילוק בין צדיק לאדם פשוט, וחכמת הקבלה אינה יכולה לבטל שום דבר אפילו קטן ביותר מהלכות ומצוות התורה.
וכן מבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ב: 'ראה רבו עובר על דברי תורה, אומר לו: למדתני רבינו כך וכך: הגה – ואם רצה לעבור רק על איסור דרבנן, אפילו הכי צריך למחות בידו'. אם כן מבואר שאין שום היתר לצדיק לעבור על התורה אלא צריך למחות בו.
ובשו"ע יורה דעה סימן של"ד מבואר: 'על כ"ד דברים מנדין את האדם, ואחד מהם הוא המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים, ואין צריך לומר מדברי תורה'. ומבואר שם בשולחן ערוך שחכם, זקן בחכמה, או אב בית דין שסרח ועבר על אחד מכ"ד דברים שחייבים עליהם נידוי, יש לפעמים שמלקין אותו ויש לפעמים שמנדים אותו, אבל אין שום צד שחכם זקן בחכמה או אב בית דין יהיה לו מותר לזלזל בדבר אחד מדברי סופרים או מדברי תורה.
ובשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ"ו ס"ח) כתב: "הרב שאינו הולך בדרך טובה, אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכים לו אין למדים ממנו עד שיחזור למוטב",
וכתב בתולדות יעקב יוסף פרשת אחרי מות בשם הבעש"ט שמי שאומר שמותר לצדיק לעבור עבירות במזיד כדי לתקן נשמות וכדומה או סיבה אחרת זהו כפירה גמורה, כאשר פקרו המינים בזה.
ובליקוטי הלכות פריה ורביה הלכה ג' כתב שאין כח לשום חכם וקדוש שבעולם, אפלו לשלמה המלך עליו השלום, לשנות שום דבר מתורת משה, ואסור לומר שום סברא לבטל שום דבר קל אפלו יהיה חכם כשלמה, כי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ומצות התורה מחייבים את כולם מקטן ועד גדול ולמעלה מעלה מהגדול שבגדולים ולמטה מטה מהפחות שבפחותים, ואפילו הגדולי גדולים צריכין לקיים את כל מצות התורה בפשיטות.
וכתב בזה דברים מפורשים רבינו יוסף חיים מבגדד בעל הבן איש חי בגליון "המאסף" (שנה שלישית גליון ח' כ"ב כסלו תרנ"ח סי' כ"ו דכ"ט ע"ב) וזה לשונו: "כן המידה בכל דבר האסור מן התורה, או מתקנת חז"ל בפירוש, דאין לחלק בין צדיק וחסיד לבין אדם פשוט, ואין החסיד יוכל לומר אני ארבה ולא אסור".
ובעניין מה שמובא בספרים שעל הצדיקים הגדולים בהכרח שיהיו קושיות, כי שכלם גבוה מאוד משכלנו ועושים דברים שאין אנו מבינים, הרי כל בר דעת מבין שאין הכוונה כלל ח"ו שהם עושים עבירות נגד התורה, שהרי התורה מחייבת את כל אחד מהקטן שבקטנים עד הגדול שבגדולים, אלא הכוונה לדברים תמוהים ומוזרים לפי מראית עינינו, וכגון כשהתפלאו על מוהר"ן מברסלב זצ"ל שעשה דברים שגרמו להגביר את המחלוקת עליו או שהתפלאו עליו שבא לגור בבית של אחד מהמשכילים, אמר ענין זה שאי אפשר להבין את מעשי הצדיקים. אך אין צד בעולם שהצדיק יעשה דברים נגד התורה, שהלא כל מהות שם צדיק היא שאינו עושה אפילו את החטא הקל ביותר, ומקיים בשלימות את כל התורה כולה, וברגע שעובר על האיסור הקטן ביותר במזיד כבר אינו צדיק.