עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֶׁב זָר

כִּי בְשֵׁם קָדְשֶׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לּוֹ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

(נערך ע"י הרה"ח ר' יעקב נתן אנשין שליט"א ופורסם בגליונות ירחון חסידי ברסלב 'אבקשה')

מיהו "הצדיק" אשר עליו מדובר בליקוטי מוהר"ן?

כשאומרים את המילה "צדיק", יכולים להתכוון לכמה וכמה סוגי צדקות:

לילד שלומד טוב בחיידר והמלמד נותן לו סוכריה, הוא אומר לו: צדיק'ל שלי, קח סוכריה…

כשהאימא רואה שהילד אכל את כל הסנדויץ', היא אומרת לו: 'צדיק', אתה ילד טוב…

כשבחור שומר את העיניים ברחוב, יש כאלה שיתבטאו עליו: הבחור הזה ממש 'צדיק'…

וגם אברך יקר שעוסק בגמילות חסדים, יתלחשו רבים מאחורי גבו שהוא 'צדיק'…

אך למרות הכל, כולנו מבינים שכל מה שנאמר בספרי חסידות על מעלת ה"צדיק" – אין הכוונה לא על הילד המתוק, וגם לא על האברך הצדיק… אלא על משהו הרבה יותר נשגב.

כך גם בליקוטי מוהר"ן; כשרבינו מדבר על "צדיק", הוא לא מתכוון על סתם 'צדיק', ואפילו לא על 'צדיקים' גדולים ונשגבים, אלא על 'צדיק' מיוחד במינו; זה שנושא בתוכו את נשמת 'משה משיח'.

וכך כותב רבי אברהם ב"ר נחמן, בכלל התשיעי מתוך ח"י הכללים ללימוד ליקוטי מוהר"ן:

כְּלַל הַתְּשִׁיעִי: בִּדְבַר הַשָּׂגוֹתָיו וְהוֹדָעוֹתָיו בְּרוֹמְמוּת הַצַּדִּיק וְתוֹרָתוֹ, סוֹבֵב כַּוָּנָתוֹ עַל יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי וְהָאֲרִיזַ"ל. וּבְעִקָּר לֹא יִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בְּרֻבָּם כְּכֻלָּם, זוּלַת עַל מֹשֶׁה מָשִׁיחַ בְּעַצְמוֹ, שֶׁאָנוּ מְחַכִּים אֵלָיו.

(ביאור הליקוטים, הקדמה)

ובמילים ברורות יותר: רבינו מתכוון על עצמו!

וכפי שכותב רבי אברהם ב"ר נחמן, בלשון מפורשת יותר, בביאורו על תורה רפ"ב:

גָּבְהָה דַּעְתּוֹ וְדַרְכּוֹ נִסְתָּרָה גַּם בָּזֶה [וְכֵן בְּכָל תּוֹרוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים], וְשֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים נִפְלָאִים וְנֶעֱלָמִים בְּתַּכְלִית הַהֶעְלֵם, עַד שֶׁאֵין מִי שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּעִנְיָן הַזֶּה כִּי אִם מִי שֶׁגִּלָּה זֹאת בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא הָיָה הַמֹּשֶׁה מָשִׁיחַ הָאֲמִתִּי! וְהוּא הָרוֹאֶה וְהַמַּשְׁגִּיחַ הָאֲמִתִּי הֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים. כִּי מֵאִתּוֹ בְּעַצְמוֹ, נִמְשָׁכִים כָּל הַמִּשְׁכָּנוֹת שֶׁל הָרוֹעִים שֶׁהָיוּ וְשֶׁיִּהְיוּ, שֶׁהוּא מְקוֹר הַהֶבֶל פֶּה שֶּׁאֵין בּוֹ חֵטְא שֶׁל הַתִּינוֹקוֹת, וְעָלָיו נֶאֱמַר "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן", שֶׁהוּא הַבֵּית תְּפִלָּה, מֵרֹב הִזְדַּכְּכוּתוֹ בְּתַּכְלִית הַזַּכּוּת וְהַבְּהִירוּת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ עַד יוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, לִהְיוֹת בְּעַצְמוֹ בִּבְחִינַת הֶבֶל פִּיו שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, שֶׁהִתְפָּאֵר עַצְמוֹ שֶׁגַּם הֶבֶל פֶּה אֵינוֹ יוֹצֵא מֵאִתּוֹ בְּלִי חִדּוּשׁ.

(ביאור הליקוטים, סימן רפב)

דבר זה היה פשוט אצל כל אנ"ש, החל ממוהרנ"ת בעצמו, עד לדורנו אנו, שכל היכן שנזכר בספרי רבינו התואר "צדיק" – אין הכוונה אלא על רבינו בעצמו, ותו לא.

כך גם כותב רבי געצ'י במכתבו המפורסם:

רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ שֶׁל הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, מְבָאֵר רַב כֹּחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְהַשָּׁלֵם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת … אַךְ זֹאת צְרִיכִין לְמוֹדָעִי, שֶׁנָּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, עַל כָּל פָּנִים כְּמוֹ פַּרְעֹה שֶׁהֵבִין 'אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ'. עַל כֵּן גַּם כָּאן, מִסְתָּמָא כְּשֶׁגִּלָּה כָּל כָּךְ מַעֲלַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת יוֹתֵר מִכָּל הַסְּפָרִים, מִסְתָּמָא הוּא הִשִּׂיג וְהָיָה בְּכָל הַבְּחִינוֹת! עַל כֵּן יוּבַן כִּי תִּקּוּן הָעוֹלָם וּבִפְרָט הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, הוּא רַק עַל יָדוֹ. בְּב' הַבְּחִינוֹת: בְּכֹחוֹ, בְּעֵצוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת. וּבִלְעָדוֹ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ.

למוהרנ"ת היה גם פשוט, שאפילו הצדיקים בעצמם – אם רק יתבוננו על מה מדבר רבינו – יודו ולא יבושו שאין להם את המדרגות והכוחות הנשגבות והנפלאות המיוחסות בליקוטי מוהר"ן ל"צדיק". וכפי שהוא כותב בתפילתו להשם יתברך:

כִּי אִם אָמְנָם גַּם עַתָּה נִמְצָאִים צַדִּיקִים וּמַנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל, ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ, וְיַאֲרִיךְ יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתֵיהֶם. אֲבָל הֲלֹא כָּל הַמְפֻרְסָמִים כֻּלָּם יוֹדוּ בְּעַצְמָן וְלֹא יֵבוֹשׁוּ, שֶׁאֵין לָהֶם זֶה הַכֹּחַ שֶׁהִזְכַּרְנוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁהוּא הַכֹּחַ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.

(ליקוטי תפילות ח"ב, תפילה כח)

כך שה"צדיק" היחיד – עליו מדבר רבינו בתורותיו – הוא: רבינו בעצמו! הוא זה שיש לו את המדרגות עליהם הוא מדבר, והוא זה שיש בכוחו לפעול את המתגלה בתורותיו.

מי שגילה את המעשיות והתורות, הוא זה שעליו מדובר שם!

מוהרנ"ת חוזר ומשנן יסוד זה, כמה וכמה פעמים, ומחביבות הענין נעתיק כמה מהם:

כשרבינו מספר על השבעה בעטלערס ומדרגותיהם הנוראיות, פשוט לו למוהרנ"ת שכל השבעה בעטלערס הם בעצם רבינו בעצמו. וכפי שהוא כותב בספרו ימי מוהרנ"ת על רבינו:

אַשְׁרֵי הַגּוּף שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא הָיָה עוֹלֶה אֶצְלוֹ כְּהֶרֶף עַיִן. אַשְׁרֵי הָאָזְנַיִם שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ שׁוּם קוֹל שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, וְכֵן שְׁאָר כָּל הָאֵיבָרִים וְהַחוּשִׁים. כַּמּוּבָן כָּל זֶה בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס שֶׁסִּפֵּר. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהָבֵן, כִּי לֹא קִדְּמוֹ אָדָם בָּעוֹלָם לְסַפֵּר שְׁבָחִים כָּאֵלֶּה עַל שׁוּם צַדִּיק. וּמִן הַסְּתָם כְּשֶׁהוּא יָדַע לְסַפֵּר כָּל זֹאת הָיָה אוֹחֵז בְּכָל זֶה! וְאִם תָּשִׂים לִבְּךָ לְהִסְתַּכֵּל שָׁם הֵיטֵב הֵיטֵב בְּעֵין הָאֱמֶת אָז תָּבִין מְעַט עֹצֶם גְּדֻלַּת קְדֻשָּׁתוֹ הָעוֹלָה עַל כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת. אַשְׁרֵי לוֹ.

(ימי מוהרנ"ת, סו)

גם כשהוא כותב לבנו על אודות הבעטלער העיוור, הוא מתבטא:

אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט שֶׁזָּכִינוּ לֵידַע מִזֶּה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֵר כְּלוּם וְהוּא זָקֵן וְיָנִיק וְכוּ' וְכוּ' כִּי הַכֹּל הֶבֶל, וְכָל דַּיָּרֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ 'כֻּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חָשִׁיב', כְּלָא מַמָּשׁ. אַךְ מִי זָכָה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת? כִּי אִם מִי שֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה הַנַּ"ל! וּמַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ כְּשֶׁאֵין אָנוּ חוֹלְקִין עַל מִי שֶׁהוּא אַיִן בֶּאֱמֶת.

(עלים לתרופה, מכתב מיום הושענא רבה שנת תר"ב)

כך גם לגבי ה"מעשה מבעל תפילה", היה פשוט למוהרנ"ת שרבינו הוא הוא ה"בעל תפילה", וכפי שמסופר:

אַחַר שֶׁהִדְפִּיס מוֹהֲרַנַ"ת אֶת הַלִּקּוּטֵי תְּפִלּוֹת, אָמְרוּ אַנַ"שׁ לְמוֹהֲרַנַ"ת: אַתֶּם רְאוּיִם לִהְיוֹת הַבַּעַל תְּפִלָּה. אָמַר לָהֶם מוֹהַרְנַ"תְּ: הַבַּעַל תְּפִלָּה הוּא רַבֵּנוּ! אוּלָם אִם גַּם אֲנִי מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ הֲרֵינִי הַ'מֵּלִיץ', כִּי יָכוֹל אָנֹכִי לְלַמֵּד זְכוּת עַל אָדָם שֶׁעָבַר שְׁמוֹנָה מֵאוֹת פְּעָמִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.

(שיש"ק ב, תקצא)

וכך גם לגבי כל תורותיו של רבינו – היה ברור ופשוט לו למוהרנ"ת, שרק רבינו בעצמו הוא זה שעליו מדובר. וכפי שהוא כותב לדוגמא על תורה ו', סוד כוונות אלול:

עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. מַה נָּשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלַי, אֲשֶׁר חָמַל עָלֵינוּ בַּעַל הָרַחֲמִים בְּחֶמְלָה רַבָּה וּבַחֲנִינוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין קְצָת וּמַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל. וּתְדַקְדֵּק הֵיטֵב בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאָמַר וְזֶה סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל שֶׁהוּא לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה, בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְשׁוֹב, בָּקִי בְּעָיֵל, בָּקִי בְּנָפִיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אַתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ; וְכַוָּנָתוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת 'וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל' מַמָּשׁ, יֹאמַר 'הִנֶּךָּ'. אֲבָל אֵין זֶה דָּבָר פָּשׁוּט לְהַחֲיוֹת וּלְהַחֲזִיק אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יִפֹּל יוֹתֵר, כְּשֶׁהוּא בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם. רַק יֵשׁ בָּזֶה סוֹד גָּדוֹל וְנוֹרָא, סוֹד עָמֹק וְנִסְתָּר מְאֹד מְאֹד, שֶׁהוּא סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל, שֶׁזֶּה הַסּוֹד אֵין יוֹדֵעַ רַק מִי שֶׁדִּבֵּר וְגִלָּה זֹאת הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה! שֶׁהִיא סוֹד הַשָּׂגַת מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה עַד בְּחִינַת נְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה מְאֹד, לְהַשְׁלִים בְּחִינַת 'אָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא'. וְאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹת עַתָּה הַנְּפָשׁוֹת הַיְרוּדוֹת וְכוּ' בַּדּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, כִּי אִם מִי שֶׁגִּלָּה הַתּוֹרָה הַנַּ"ל!

(עלים לתרופה, מכתב מיום ג' תצא תר"א)

ולאחר פטירתו של רבינו, היה פשוט לו למוהרנ"ת ששוב לא יהיה עוד "צדיק" כזה, שיזכה למדרגות המבוארות בליקוטי מוהר"ן. וכפי שהוא מתאונן רבות בתפילותיו, והרי אחת מלשונותיו:

עַתָּה אֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עָלֶיךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. כִּי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהָיָה לָהֶם זֶה הַכֹּחַ לְהוֹדִיעַ הָאֱמֶת לְהַטּוֹב הַכָּבוּשׁ, הֲלֹא הֵמָּה נִסְתַּלְּקוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. וּמַה נַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו בְּעֵת צָרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, אֲשֶׁר נִשְׁאַרְנוּ כַּתֹּרֶן בְּרֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה, בְּאֵין מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה.

(ליקוטי תפילות, יז)

שכן, כבר "הודיענו זאת רבינו, כי ממנו לא יהיה חדשות עד משיח צדקנו" (שיר ידידות לר"י ברייטער הי"ד).

מה עם הלשונות של מוהרנ"ת אשר מהם משמע קצת אחרת?

גם באותם מקומות, בהם מדבר מוהרנ"ת על ה"צדיק" בשפה כללית, ואף בלשון רבים – עד שיכול להשתמע מדבריו שישנם רבים הנכללים בגדר זה – גם שם אין כוונתו אלא על רבינו בעצמו. וכפי שכותב רבי אברהם ב"ר נחמן:

וְהַמְעַיֵּן יָבִין מֵאֵלָיו, שֶׁמַּה שֶּׁלֹּא יַזְכִּירֶנּוּ שָׁם (וְכֵן בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים) כִּי אִם בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּשֵׁם 'צַדִּיק', הוּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם וּכְבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר. וְגַם כִּי אָמְנָם שֶׁגַּם זֶה אֱמֶת, כִּי כָּל צַדִּיק הַדּוֹר יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זַ"ל, אֲבָל בְּוַדַּאי הָעִקָּר הוּא הֶ"עָלִית עַל כֻּלָּנָה", שֶׁהוּא מֹשֶׁה מָשִׁיחַ בְּעַצְמוֹ, כַּנִּשְׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ.

(כוכבי אור, חכמה ובינה, מא)

יותר מכך:

אפילו באותם מקומות, בהם מבקש מוהרנ"ת בתפילותיו שיזכה למצוא את הצדיק והמנהיג של אותו דור – אין כוונתו אלא על רבינו בעצמו. וכפי שהיטיב לבאר זאת רבי גדליה קעניג זצ"ל במכתבו, וזה לשונו:

וּבְוַדַּאי שֶׁמּוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל בִּתְפִלּוֹתָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לִמְצוֹא אֶת הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה שֶׁיְּזַכֵּהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִמְצוֹא וּלְגַלּוֹת בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָאֲמִתִּי הַזַּךְ וְהַבָּהִיר שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל הַטָּמוּן וְגָנוּז וְנֶעֱלָם עֲדַיִן בְּדִבְרֵי תּוֹרוֹתָיו וְשִׂיחוֹתָיו וְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹתָיו וּרְמָזָיו הַקְּדוֹשִׁים … כִּי גְּדֻלַּת קְדֻשַּׁת אֲמִתּוּת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַזֶּה, הוּא אֵין סוֹף, לֹא יְכִילֵם כָּל רַעְיוֹן, וְכָל כַּמָּה שֶׁחוֹתְרִים וּמוֹצְאִים, עֲדַיִן הָאוֹר גָּנוּז וְנֶעֱלָם, וְיֵשׁ לַחְתֹּר בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי מוֹצְאִים בְּכָל פַּעַם חֲדָשׁוֹת אֲמִתִּיּוֹת. וְגַם כְּהַיּוֹם כֵּן הוּא, כִּי הוּא נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר, הַמַּנְבִּיעַ בְּכָל עֵת וָרֶגַע מַיִם חַיִּים, מַיִם מְתוּקִים חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי.

וְהַס מִלְּהַזְכִּיר, אוֹ אֲפִילוּ לְהַעֲלוֹת עַל הַמַּחְשָׁבָה, שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בִּתְפִלּוֹתָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל מַנְהִיגִים אֲמִתִּיִּים אֲחֵרִים. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַעֲרִיץ וּמְכַבֵּד אוֹתָם מְאֹד מְאֹד וְכַמְּבֹאָר הַרְבֵּה בְּהַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, אֲבָל אֵין הֵם תְּמוּרָה אוֹ חֲלִיפִין לְרַבֵּנוּ זַ"ל.

(שערי צדיק, מכתב ד)

* * *

לסיכומו של ענין:

היכן שנזכר בספרי ברסלב: ה"צדיק" – אין הכוונה אלא על רבינו בעצמו!

ומי שעל אף הכל, מתחשק לו להתעטר [או מתנהג בצורה שגורמת לאנשיו, לְעַטֵּר אותו] בתואר ה"צדיק" שבליקוטי מוהר"ן – כבר נחרץ דינו כ"מפורסם של שקר" למהדרין מן המהדרין…

וכלשונו של רבי יצחק ברייטער הי"ד:

אֵין לְהָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לְהֵעָשׂוֹת זֶה הַצַּדִּיק, וְאֵין לוֹ לַחֲשֹׁב כִּי כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִטּוֹל אֶת הַכֶּתֶר הַזֶּה נוֹטֵל, כִּי זֶהוּ עִנְיַן 'מְפֻרְסָם שֶׁל שֶׁקֶר' שֶׁהוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן!

(שארית יצחק, חלוקי הנחל, עמוד הצדיק, סעיף יט)