פרק ב' – צדיק הדור
אחר שביארנו במאמרנו הקודם מיהו "הצדיק" עליו התכוון רבינו, נבוא בס"ד לבאר מיהו "צדיק הדור" הנזכר רבות בספרי ברסלב. כשבתחילה נבאר בקיצור נמרץ את משמעות המושג "צדיק הדור", ולאחר מכן נעבור לבאר מיהו "צדיק הדור" בדורנו אנו.
מיהו "צדיק הדור" עליו מדובר בספרי ברסלב?
בכל דור ודור ישנם צדיקים רבים, וגם בדורנו ישנם "צדיקים גדולים במעלה מאד כמו בדורות הראשונים", וכמובא בשיחות הר"ן:
פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ זַ"ל מֵעִנְיָן זֶה, שֶׁאֵין הָעוֹלָם רוֹצִים לְהַאֲמִין שֶׁיִּהְיוּ נִמְצָאִים עַכְשָׁו צַדִּיקִים גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד כְּמוֹ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים. עָנָה וְאָמַר: אִם מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צְרִיכִים לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים גַּם כֵּן. כִּי כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא, בְּוַדַּאי כְּמוֹ כֵן נִמְצָאִים צַדִּיקִים בְּוַדַּאי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְהָבֵן מְאֹד.
(שיחות הר"ן, קצב)
וכדוגמת מה שאמרו חז"ל:
לֹא פָּחוּת עָלְמָא מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא צַדִּיקֵי דְּמְקַבְּלֵי אַפֵּי שְׁכִינָה בְּכָל יוֹם.
(סוכה מה ע"ב)
ובלשון מפורשת יותר:
אֵין דוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמֹשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל.
(בראשית רבה נו, ז)
וכל הצדיקים האמיתיים שבכל דור ודור, כולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים. וכפי שכותב רבינו:
הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'.
(ליקוטי מוהר"ן, ק)
אלא שכשם שלגבי התואר 'צדיק' – ביארנו שאין כוונתו של רבינו על כל מי שהוא צדיק, אלא לצדיק הגדול, נשמת 'משה משיח'. כך גם, כשמדובר בספרי ברסלב אודות 'צדיק הדור', אין הכוונה על כל צדיק שחי בדור, אלא על הצדיק הגדול, נשמת 'משה משיח', אשר הוא הצדיק הכללי של אותו דור, ולו נאה ולו יאה התואר של "צדיק הדור" האמיתי[1].
וכלשון האריז"ל על אותו צדיק:
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בָּא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר לְהָאִיר … וְהִנֵּה הַצַּדִּיק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נִיצוֹץ מֹשֶׁה, הוּא הַמַּנְהִיג אֶת הַדּוֹר, וְכָל הַחֲכָמִים שֶׁבְּדוֹרוֹ טְפֵלִים לוֹ, כִּי הֵם עֲנָפִים שֶׁלּוֹ.
(ספר הליקוטים, פרשת וזאת הברכה)
וגם אם ישנם בכל דור צדיקים ומנהיגים רבים, הרי שכולם כלולים באותו 'צדיק הדור' אשר הוא המנהיג הכולל. וכדברי האריז"ל:
"כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם", שֶׁמִּלְבַד הַמַּנְהִיג הַכּוֹלֵל[2], יֵשׁ כַּמָּה פְּרָטִים חֲכָמִים הַמַּנְהִיגִים הַדּוֹר, וְהַיְנוּ "כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים", שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹצְאִין מִצַּדִּיק זֶה וְהֵם עֲנָפִים לוֹ, "כֻּלָּם הוֹלְכִים לַיָּם", שֶׁהוּא כְּלָלוּת, כְּדֵי לְתַקְּנָם וּלְהַנְהִיגָם.
(פרי עץ חיים, שער ר"ח חנוכה ופורים, פרק ג)
כך שכל 'צדיקי הדור' נמצאים תחת ממשלתו של ה"צדיק הדור" הגדול. וכלשון רבינו בליקוטי מוהר"ן:
וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁבְּאִתְגַּלְיָא אֵין לוֹ שׁוּם מֶמְשָׁלָה, וְאַף עַל פִּי כֵן בְּאִתְכַּסְיָא וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל, הוּא מוֹשֵׁל עַל כָּל הַדּוֹר, וַאֲפִלּוּ עַל כָּל 'צַדִּיקֵי הַדּוֹר'. כִּי כָּל נִשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם כֻּלָּם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַלְכוּתוֹ, וְכֻלָּם נִכְנָעִים וּכְפוּפִים אֵלָיו. רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל.
(ליקוטי מוהר"ן, נו)
אַחַר כָּךְ אָמַר בְּפֵרוּשׁ עַל עַצְמוֹ: לָכֶם נִדְמֶה שֶׁאֵין לִי מֶמְשָׁלָה כִּי אִם עֲלֵיכֶם, בֶּאֱמֶת אֲנִי מוֹשֵׁל אֲפִלּוּ עַל כָּל 'צַדִּיקֵי הַדּוֹר', רַק שֶׁהוּא בְּאִתְכַּסְיָא.
(חיי מוהר"ן, כט)
אמור מעתה:
בכל דור ישנם 'צדיקי הדור' רבים, מנהיגי ישראל בהלכה והשקפה, אך אין לייחס להם את הנאמר בספרי ברסלב על אודות "צדיק הדור", שכן שם מדובר על הצדיק הדור שהוא נשמת 'משה משיח', הלא הוא: רבינו הקדוש.
וכפי שמתבטא מוהרנ"ת – בקטע שציטטנו במאמרנו הקודם, מליקוטי תפילות – שם הוא כותב:
אִם אָמְנָם גַּם עַתָּה נִמְצָאִים צַדִּיקִים וּמַנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל, יְיָ עֲלֵיהֶם יִחְיוּ, וְיַאֲרִיךְ יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתֵיהֶם. אֲבָל הֲלֹא כָּל הַמְפֻרְסָמִים כֻּלָּם יוֹדוּ בְּעַצְמָן וְלֹא יֵבוֹשׁוּ, שֶׁאֵין לָהֶם זֶה הַכֹּחַ שֶׁהִזְכַּרְנוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁהוּא הַכֹּחַ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לְהָאִיר בָּנוּ הַדַּעַת הַזֶּה שֶׁיַּשִּׂיג כָּל אֶחָד וְאֶחָד הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי בָּזֶה הָעוֹלָם מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אֲשֶׁר לְכַךְ נוֹצָרְנוּ.
(ליקוטי תפילות ח"ב, תפילה כח)
כשההגדרה העולה מדבריו היא ברורה ביותר:
מחד, "גם עתה נמצאים צדיקים ומנהיגי ישראל", אך מאידך, ברור לנו – וגם להם עצמם – "שאין להם זה הכח" של הצדיק הדור הגדול, נשמת משה רבינו[3].
מיהו "צדיק הדור" אחר הסתלקות רבינו?
עתה בוא נבוא בס"ד לבאר מיהו 'צדיק הדור' בדורנו אנו.
היה אפשר לחשוב ש"צדיק הדור" חייב להיות אחד שחי בפועל באותו דור, ולאחר הסתלקותו שוב אינו יכול להיקרא 'צדיק הדור', וחייבים למצוא צדיק הדור חדש [שעכ"פ מקבל את אורו וכוחו מהצדיק הגדול שהסתלק].
אך גם כאן – חסידי ברסלב ידעו ויודעים בדיוק למי הכוונה.
תיכף לאחר הסתלקותו של רבינו, סירב מוהרנ"ת תלמידו להתעטר בכתר אדמו"ר, והחדיר בכולם שרבינו ממשיך להיות "צדיק הדור" גם לאחר הסתלקותו, עד ביאת המשיח.
וכפי שהעלה זאת על הכתב, תלמידו של מוהרנ"ת, בשנת תר"ל – 59 שנה לאחר הסתלקות רבינו –וכתב:
וְהַיּוֹם לָמַדְתִּי הַמַּאֲמָר הַקָּדוֹשׁ "הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ לְהִתְקַשֵּׁר לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל". וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ אֲשֶׁר כָּעֵת הוּא הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה!
(עלים לתרופה, מכתבי רבי נחמן מטולטשין)
כשכמובן, דבריו אלו, שמע וקיבל מפיו של מוהרנ"ת בעצמו, שהיה חוזר על כך פעמים רבות, וכפי שכותב רבי גדליה קעניג [במענה לשאלה: "ממי קיבל רבי נחמן מטולטשין קבלה זו"]:
בְּוַדַּאי שָׁמַע דִּבּוּרִים הַנַּ"ל מִפִּי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, לֹא פַּעַם אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם, אֶלָּא פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו הַקְּדוֹשִׁים. וּכְפִי שֶׁשְּׁמָעָם, כֵּן מְסָרָם לְאַנַ"שׁ הַמִּתְקָרְבִים לְרַבֵּנוּ שֶׁבְּדוֹרוֹ, לְהוֹרוֹת לָהֶם הַדֶּרֶךְ בָּהּ יֵלְכוּ לָבֶטַח, וְלֹא יִיגָעוּ וְלֹא יִיעָפוּ עַד בִּיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
(שערי צדיק, חלק ו, מכתב רסט)
כשלאמתו של דבר – כל מי ששוקד על ספרי רבינו ומוהרנ"ת, ובפרט במכתביו הקדושים, ייווכח לראות בעצמו כיצד דבר זה מפורש עשרות פעמים בדבריו, בגלוי או ברמיזה.
וכפי שכותב רבי גדליה קעניג במכתבו [במענה לשאלה: "היכן מרומז דבר זה בספרי רבינו ומוהרנ"ת"]:
וְנָכוֹן יִהְיֶה לִבְּךָ סָמוּךְ וּבָטוּחַ כִּי כַּאֲשֶׁר תִּזְכֶּה לִקְבֹּעַ לְךָ שִׁעוּרִים קְבוּעִים בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וּבְסִפְרֵי תַּלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ וְתִקְרָא אֶת הַמִּכְתָּבִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל מוֹהֲרַנַ"ת זִיעָ"א שֶׁבְּסֵפֶר 'עָלִים לִתְרוּפָה' יוֹם יוֹם, אָז בְּוַדַּאי עֵינֶיךָ תֶחֱזֶינָה מֵישָׁרִים מְפֹרָשׁ יוֹצֵא מִפִּיהֶם, וְלִפְעָמִים בִּרְמָזִים גְּלוּיִם אוֹ נִסְתָּרִים, אֲשֶׁר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה הוּא הוּא גַּם כְּהַיּוֹם הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁאֵלָיו אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְקַשֵּׁר יַחַד עִם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה.
(שם)
ואכן, לאור ידיעה ברורה זו, צעדו כל גדולי אנ"ש לדורותיהם, והדריכו את מקורביהם שרבינו הקדוש לבדו הוא "צדיק הדור" גם בדורנו אנו.
וּמוֹהֲרַנַ"ת זָכָה לָדַעַת בְּוַדָּאוּת אֲמִתִּי כִּי רַק רַבֵּנוּ הַנַנְמַ"ח זִיעָ"א הוּא לְבַד הַצַּדִּיק וְהַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר בּוֹ בָּחַר ה' לִרְעוֹת וּלְהַנְהִיג וּלְהַדְרִיךְ אֶת צֹאן מַרְעִיתוֹ יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.
וּבְרוּחַ זֶה הִנְהִיג הוּא זַ"ל אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁזָּכוּ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו אַחַר הִסְתַּלְּקוּת אַדְמוֹ"ר זִיעָ"א, וּמָסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ[4]. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הִנְהִיגוּ תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים אֶת הַמִּתְקָרְבִים לְדַרְכֵי אַדְמוֹ"ר זִיעָ"א בִּימֵיהֶם, כַּמְּבֹאָר בַּאֵר הֵיטֵב בְּמִכְתָּב מִשְּׁנַת תר"ל שֶׁכָּתַב תַּלְמִידוֹ הַמֻּבְהָק הַצַּדִּיק מוֹהַרַ"ר נַחְמָן זצ"ל מִטּוּלְטְשִׁין לְמוֹהַרַ"ר מִיכְלִי זַצַ"ל הַנִּדְפֶּסֶת שָׁם בְּסוֹף הַסֵּפֶר, עַיֵּן שָׁם. וְגַם עַכְשָׁיו, הָעִקָּר אֵצֶל אֲנַ"ש יְצַ"ו לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ זֶה לָנֶצַח!
(שערי צדיק, מכתב ד)
יסוד זה חוזר ונשנה שוב ושוב, אצל כל גדולי אנשי שלומנו לדורותיהם. וכפי שכותב – לדוגמא – רבי שמואל הורביץ במכתבו:
מֵעֵת שֶׁנִּתְגַּלָּה דֶּרֶךְ רַבֵּנוּ זַ"ל, אֵין לָנוּ דֶּרֶךְ אַחֵר אֶלָּא דַּרְכּוֹ וְעִנְיָנוֹ, וְהוּא נִקְרָא הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה! וְכָל תִּקּוּנֵנוּ תָּלוּי אַךְ בּוֹ.
(מכתבי שמואל ח"א, כא)
כך גם הכריזו גדולי אנ"ש בדור שלפנינו – רבי לוי יצחק ורבי שמואל שפירא – בשער בת רבים, ב"קול קורא" שפנה לכלליות אנ"ש, בהדגישם שידיעה זו אינה פרט שולי בתורת ברסלב, אלא הוא סוד קיום חסידות ברסלב!
וכך כתבו:
וְזֶה סוֹד כָּל קִיּוּם חֲסִידוּת בְּרֶסְלֶב עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם מִתְפַּלְּאִים עַל זֶה מְאֹד אֵיךְ אָנוּ מַחְזִיקִים מַעֲמָד, וַחֲסִידוּת בְּרֶסְלֶב נִמְשֶׁכֶת מִדּוֹר לְדוֹר מִבְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ רַבִּי וּמַנְהִיג הַמְּלֻבָּשׁ בְּגוּף כַּנָּהוּג בְּכָל עֵדוֹת הַחֲסִידִים. אָמְנָם זֶהוּ סוֹד כָּל קִיּוּמֵנוּ, כִּי כָּל חֲסִידוּת בְּרֶסְלֶב עוֹמֶדֶת עַל יְסוֹד זֶה! וּכְדִבְרֵי רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זַ"ל בְּמִכְתָּבוֹ "וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ אֲשֶׁר כָּעֵת הוּא הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה". וְצַדִּיקֵי שְׁכִיחֵי יַתִּיר בְּעָלְמָא בָּתַר דְּאִסְתַּלָקוּ.
(תמימי דרך, מכתב קל)
כיצד יתכן לומר שרבינו הוא "צדיק הדור" בדורנו אנו?
וכי ישאלך בנך לאמר:
כיצד שייך לומר על דורנו אנו, שרבינו הוא "צדיק הדור"? הרי כבר חלפו כמה דורות מאז דורו של רבינו?
אף אתה אמור לו:
כשאנו מדברים אודות "צדיק הדור" הגדול, נשמת משה משיח – נחשבים כמה דורות כ"דור" אחד. כך שגם כשחולפים כמה דורות לאחר הסתלקותו של הצדיק, הרי הוא ממשיך להיות "צדיק הדור".
ולעניינינו: כל הדורות – מדורו של רבינו עד דורו של משיח – נחשבים לגבי ענין זה כ"דור" אחד, כך שרבינו הוא "צדיק הדור" עד ביאת המשיח.
דברים אלו יש להם הסבר פשוט ביותר, הן ע"פ קבלה, והן ע"פ המציאות הנגלית. ונפרטם אחד לאחד.
* * *
נתחיל עם הביאור ע"פ קבלה, אותו מביא רבי גדליה קעניג במכתבו, וכך הוא כותב:
וְעַיֵּן עוֹד בְּסֵפֶר הַלִּקּוּטִים לְהָאֲרִ"י זַ"ל קֹהֶלֶת בְּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ" וְכוּ', וַהֲגַם דְּמַשְׁמַע שָׁם שֶׁהוּא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הִנֵּה בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַהוּ בְּחִינַת 'דּוֹר' לַאֲמִתּוֹ בְּנוֹגֵעַ לָזֶה, כִּי יֵשׁ לוֹמַר שֶׁבַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים, כַּמָּה דּוֹרוֹת נֶחְשָׁבִים לְדוֹר אֶחָד בִּלְבַד, כַּמּוּבָן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, עַיֵּן בְּשַׁעַר מַאֲמָרֵי רַזַ"ל מַסֶּכֶת עֵרוּבִין דַּף נ"ד ע"ב מַה שֶׁכָּתַב שָׁם בְּמַעֲשֶׂה דְּרַבִּי פְרִידָא.
(שערי צדיק, מכתב ד)
ביאור הדברים:
הגמרא מספרת על רבי פרידא שלאחר שמסר את נפשו ללמד את תלמידו הנחשל, וחזר אתו על תלמודו 800 פעמים, יצאה בת קול ושאלה אותו: "באיזה שכר הנך חפץ, שיוסיפו לך ארבע מאות שנה לשנות חייך, או שתזכה אתה ודורך לעולם הבא?". וכשענה: "רוצה אני שנזכה אני ודורי לעולם הבא", אמר הקב"ה: "תנו לו זו וזו" (עירובין נד ע"ב).
ועל כך מתפלא האריז"ל וכותב:
וְזֶה פֶּלֶא עָצוּם, שֶׁלֹּא מָצִינוּ שָׂכָר גָּדוֹל כָּזֶה אֲפִילוּ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל כָּל שְׁבָחָיו הָעֲצוּמִים שֶׁיִּזְכּוּ כָּל הַדּוֹר הַהוּא שֶׁלּוֹ – שֶׁאֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא – לְעוֹלָם הַבָּא, וּכְבָר אָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין 'דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא' וְהֵם דּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה?
(שער מאמרי רז"ל, מסכת עירובין, דף נ"ד ע"ב)
ועל פליאה זו עונה האריז"ל:
הָעִנְיָן הוּא כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתִּיךָ, כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת מִתְחַלְּקוֹת לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא שָׁרָשִׁים מְחֻלָּפִים זֶה מִזֶּה, וּבְכָל שִׁשִּׁים רִבּוֹא נִיצוֹצוֹת נְשָׁמוֹת. וְהִנֵּה, כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁתְּלוּיִים בְּשָׁרְשָׁם בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמַת רַבִּי פְּרֵידָא נִקְרָאִים 'בְּנֵי דּוֹרוֹ', אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כֻּלָּם נִמְצָאִים יַחַד עִמּוֹ בִּזְמַן אֶחָד, אֶלָּא מִיּוֹם בְּרִיאַת הַנְּשָׁמוֹת עַד לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּל אֶחָד מִתְגַּלְגֵּל בַּזְּמַן הָרָאוּי לוֹ עַד שֶׁנִּשְׁלַם לְהִתָּקֵן … וְזֶה בִּזְכוּתוֹ, כִּי אִם הַשֹּׁרֶשׁ טוֹב אָז כָּל עֲנָפָיו נִתְקָנִים.
(שם)
נמצאנו למדים לעניינינו:
גם מי שחי מאות שנים לאחר פטירת רבי פרידא, יכול להיחשב כאחד מ"בני דורו של רבי פרידא", מאחר שהוא שייך לשורש נשמתו.
ומעתה, לגבי רבינו ז"ל, אשר הוא "שורש נשמות ישראל" (עיין ליקוטי מוהר"ן, לד), נקראים כולנו – עד ביאת המשיח – בני דורו.
כך שרבינו הוא ה"צדיק הדור" היחיד, ואין אחריו אף מנהיג – גם לא מתוך אנשיו – שנחשב לצדיק הדור.
כִּי עַכְשָׁו בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה עַד בִּיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, הוּא הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם הַיָּחִיד שֶׁבַּדּוֹר! כַּמְּבֹאָר בַּמִּכְתָּב שֶׁכָּתַב מוֹהֲרַ"נ זַצַ"ל מִטּוּלְטְשִׁין לְהָרִ"י מִיכְלִי זַצַ"ל נֶכֶד מוֹהֲרַנַ"ת זִיעָ"א בִּשְׁנַת תר"ל, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ אֲשֶׁר כָּעֵת הוּא הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר אַדְמוֹ"ר זְצוּקַ"ל", עַד כָּאן.
(חיי נפש, לח)
* * *
את היסוד הנ"ל, שה"צדיק הדור" הגדול אינו יורד בכל דור ודור ממש, אלא פעם בכמה דורות [אשר כולם נחשבים לגביו כדור אחד] – אנו מוצאים גם במקומות אחרים, וכפי שמוסיף שם רבי גדליה וכותב:
וְהָעִקָּר כִּי הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי הַמֻּפְלָג בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד אֲשֶׁר זָכָה בְּרֹב קְדֻשָּׁתוֹ וִיגִיעָתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת כָּזֶה שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, הוּא רַק יָחִיד בְּכַמָּה דּוֹרוֹת. וְכֵן מְבֹאָר לְהֶדְיָא בְּהַקְדָּמַת הָרַמְבַּ"ם זַ"ל לְסֵדֶר זְרָעִים, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "וְשֶׁהָאִישׁ הֶחָכָם (כֵּן הוּא קוֹרֵא אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת) הַמּוֹאֵס בָּעוֹלָם, הוּא יָחִיד בֵּין רַבִּים, לֹא יִמָּצֵא אֶלָּא אֶחָד בְּדוֹר מֵהַדּוֹרוֹת", עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, עַיֵּן שָׁם.
(שערי צדיק, שם)
כלשון הזה כותב גם רבי שמואל הורביץ:
"וְהָעִקָּר הוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַיָּחִיד בְּכַמָּה דּוֹרוֹת[5] כְּמוֹ נִשְׁמַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הַמִּתְגַּלְגֵּל בִּיחִידֵי הַדּוֹרוֹת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָאֲרִ"י זַ"ל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זַ"ל אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ לֹא יִהְיוּ חֲדָשׁוֹת עַד מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ".
(מכתבי שמואל, צג)
במכתב אחר הוא מפרט יותר וכותב:
הַקֻּשְׁיָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ הוּא: מַדּוּעַ חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב מִתְדַּבְּקִים אֶת עַצְמָם רַק בְּרַבִּי שֶׁנִּסְתַּלֵּק, וַהֲלֹא כְּתִיב "אֶל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם", וְעִם נְגָעִים "לַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם"? יֵשׁ לִי הַרְבֵּה מַה לַעֲנוֹת עַל כָּךְ, מַה שֶׁהַנְּיָר אֵינוֹ מַסְפִּיק. אֲבָל בְּקִצּוּר:
הָאֱמֶת הוּא כָּךְ: מֵאָז וּמִתָּמִיד מֻכְרָחִים כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם לְהַגִּיעַ אֶל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא נִשְׁמַת מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר רַק הוּא יוֹרֵד לָעוֹלָם הַזֶּה לְתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְאַף אֶחָד אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל בְּשׁוּם אֹפֶן לְתַקֵּן אֶת הַנְּפָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּדוֹל, אִם אֵינוֹ 'נִשְׁמַת מֹשֶׁה', אֶלָּא אֲפִילוּ הוּא בְּעַצְמוֹ מֻכְרָח לְהַגִּיעַ לְ'נִשְׁמַת מֹשֶׁה' שֶׁיְּבִיאוֹ אֶל הַשֹּׁרֶשׁ בְּתַּכְלִית. וְלָכֵן שׁוֹלֵחַ וּמוֹרִיד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, פַּעַם בְּכַמָּה דּוֹרוֹת, אֶת נִשְׁמַת מֹשֶׁה, שֶׁיְּתַקֵּן אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת!
(מכתבי שמואל, ז. תרגום חופשי מאידיש)
מה ההסבר הפשוט בזה?
עד כאן ביארנו בפנימיות הדברים, שהמושג "דור" לגבי "צדיק הדור" יכול להתפרש גם ככמה דורות.
אך עתה נבוא לבאר בס"ד הביאור בזה בפשיטות, והוא:
המושג "דור" – לגבי 'צדיק הדור' – פירושו: "תקופה". ו"צדיק הדור" פירושו: הצדיק שנשלח עם הגילויים והרפואות המיוחדות לאותה תקופה.
וכשירדה נשמת רבינו לעולם, התגלו כל הגילויים והרפואות הנצרכות לכל הבעיות והתחלואים שיהיו עד ביאת המשיח. ולכן הוא "צדיק הדור" עד לביאת המשיח.
וכפי שמסביר זאת בקצרה רבי שמואל הורביץ במכתבו:
מֵעֵת שֶׁנִּתְגַּלָּה דֶּרֶךְ רַבֵּנוּ זַ"ל, אֵין לָנוּ דֶּרֶךְ אַחֵר אֶלָּא דַּרְכּוֹ וְעִנְיָנוֹ. וְהוּא נִקְרָא הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה, וְכָל תִּקּוּנֵנוּ תָּלוּי אַךְ בּוֹ, כִּי הוּא כְּבָר הֵכִין רְפוּאוֹת לְמַחֲלוֹת שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בַּדּוֹר הַזֶּה דַּיְקָא.
(מכתבי שמואל ח"א, כא)
כך גם מסבירים זאת רבי לוי יצחק ורבי שמואל שפירא:
וּכְדִבְרֵי רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער זַ"ל בְּמִכְתָּבוֹ "וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ אֲשֶׁר כָּעֵת הוּא הַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה". וְצַדִּיקֵי שְׁכִיחֵי יַתִּיר בְּעָלְמָא בָּתַר דְּאִסְתַּלָקוּ. וְכָל דְּבָרָיו שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל חַיִּים וְקַיָּמִים וְעוֹמְדִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ כְּאִלּוּ רַבֵּנוּ עוֹמֵד וּמְצַוֶּה לָנוּ מַה לַעֲשׂוֹת כְּהַיּוֹם הַזֶּה. כִּי דְּבָרָיו וְעֵצוֹתָיו שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כּוֹלְלִים כָּל הַנְּפָשׁוֹת מֵרֵישׁ כָּל דַרְגִין עַד סוֹף כָּל דַרְגִין, וְכָל הַדּוֹרוֹת עַד מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ "אִיךְ הָאבּ מִיךְ שׁוֹין מַיינֶע אוֹיגְן אוֹיס גִיקוּקְט אוֹיף אִיטְלִיכְן בַּאזוּנְדֶער" [= בְּעֵינַי כְּבַר הִסְתַּכַּלְתִּי עַל כָּל אֶחָד בְּנִפְרָד]. וּבְכָל מַה שֶּׁלִּמֵּד וְהוֹרָה אוֹתָנוּ, יֵשׁ בָּהֶם דַּי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אִם רַק יְקַיֵּם אוֹתָם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, וְיִזְכֶּה בָּהֶם וַדַּאי לְתִקּוּן נַפְשׁוֹ לָנֶצַח.
(תמימי דרך, מכתב קל)
* * *
עומק ענין זה מבואר בדברי רבי אברהם ב"ר נחמן בספרו "כוכבי אור", שם הוא כותב שמדורו של רבינו עד לאחרית הימים, אנו מתמודדים עם ספירת הבינה דסט"א, 'כח המדמה'. ורבינו, אשר זכה להשיג את כל החמישים שערי בינה דקדושה בתכלית השלימות, הוא הרפואה היחידה לתחלואי תקופתנו. וגם אם הסתלק כבר, הרי ש"לא ישקוט האיש עד אשר כילה הדבר אשר דיבר" בביאת גואל צדק.
ואלו הם דבריו:
וְהִנֵּה בְּכָל הַמְבֹאָר עַד הִנֵּה נִרְאֶה לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי לְרַמֵּז בְּמַאֲמָרוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁלְּאַחַר הַתּוֹרָה 'אַחֲוֵי לָן מָנָא' בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן כ"ה, שֶׁצְּרִיכִין לְכַנּוֹת לְהַיֵּצֶר הָרָע שֵׁם אַחֵר, שֶׁלֹּא לִקְרוֹתוֹ עוֹד בְּשֵׁם יֵצֶר הָרָע רַק בְּשֵׁם כֹּחַ הַמְדַמֶּה, עַיֵּן שָׁם. עַל פִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לַיֵּצֶר הָרָע כוּ'. וְיָדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַשֶּׁבַע מִדּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, כִּי זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים כְּנֶגֶד שֶׁבַע מִדּוֹת הַנִּמְצָאִים בְּהַקְּדֻשָּׁה כַּמּוּבָן כָּל זֶה בְּסִפְרֵי אֱמֶת. וְהִנֵּה עַד הֵנָּה לֹא הָיָה בָּעוֹלָם כִּי אִם הֶאָרַת הַשֶּׁבַע מִדּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁהִשִּׂיגוּ אוֹתָם הַשִּׁבְעָה רוֹעִים לְהַמְשִׁיכָם וּלְהָאִירָם עָלֵינוּ. עַל כֵּן לֹא הָיָה כְּנֶגֶד זֶה כִּי אִם שִׁבְעָה כֹּחוֹת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ – אֲבָל מִשֶּׁבָּא אַדְמוֹ"ר זַ"ל לָעוֹלָם, וְהִתְחִיל לְהָאִיר וּלְהוֹפִיעַ עָלֵינוּ הַמִּדָּה הַשְּׁמִינִית שֶׁהִיא בִּינָה עִלָּאָה, שֶׁהִשִּׂיגָהּ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו וְכוּ', עַל כֵּן זֶה לְעֻמַּת זֶה גָּבְרָה וְעָצְמָה מְאֹד גַּם הַמִּדָּה הַשְּׁמִינִית שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא בְּחִינַת 'מְדַמֶּה', כִּי בִּינָה דִּקְדֻשָּׁה הִוא בְּחִינַת מֵבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וְזֶה לְעֻמַּת זֶה בִּינָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא הוּא בְּחִינַת מְדַמֶּה דָּבָר לְדָבָר בְּשָׁוְא וָהֶבֶל.
אֲבָל עַל כָּל זֹאת מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, וּלְעוֹלָם יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרֹב כֹּבֶד הַמִּלְחָמָה הֻכְרַח לְהִתְכַּסּוֹת וּלְהִסְתַּלֵּק מֵאִתָּנוּ … לֹא נִתְעַלֵּם מֵאִתָּנוּ מִכֹּל וָכֹל כְּמֵאָז וּמִקֶּדֶם, לְבַל יֵדַע אִישׁ אֶת מְקוֹם קְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר גְּאֻלָּתֵנוּ תְּלוּיָה בּוֹ. וְלָכֵן גַּם אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאַת מֶלֶךְ הַזָּקֵן וּכְסִיל, מִשָּׁם יוֹרִידוֹ וְיַפִּילוֹ, כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ עַד אִם כִּלָּה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר, לְגָאֳלֵנוּ וּלְרַפְּאֵנוּ מִתַּחֲלוּאֵינוּ הָעֲצוּמִים!
(כוכבי אור, חכמה ובינה, לו-לז)
מה עם דברי חז"ל על הפסוק "וזרח השמש ובא השמש"?
אחר כל הדברים האלה, בוא נבוא לבאר בקצרה את הכלל הידוע של "וזרח השמש ובא השמש".
הנה, זה לשון המדרש:
וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ – אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ? אֶלָא עַד שֶׁלֹא יַשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק, הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק חֲבֵרוֹ. יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא, נוֹלַד רַבֵּנוּ וְקָרְאוּ עָלָיו 'וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ'. יוֹם שֶׁמֵּת רַבֵּנוּ, נוֹלַד רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה וְקָרְאוּ עָלָיו 'וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ'. יוֹם שֶׁמֵּת רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה, נוֹלַד רַבִּי אָבוּן וְקָרְאוּ עָלָיו 'וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ'. יוֹם שֶׁמֵת רַבִּי אָבוּן, נוֹלַד רַבִּי אָבוּן בְּרֵיהּ. יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי אָבוּן, נוֹלַד אַבָּא הוֹשַׁעְיָה אִישׁ טַרְיָא. יוֹם שֶׁמֵּת אַבָּא הוֹשַׁעְיָה, נוֹלַד רַבִּי הוֹשַׁעְיָה וְקָרְאוּ עָלָיו 'וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ'. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל משֶׁה הִזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. עַד שֶׁלֹא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז. עַד שֶׁלֹא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה'.
(מדרש רבה, פרשת חיי שרה, ב)
ורבים שואלים: האם בענין רבינו לא התקיים ענין זה של "וזרח השמש ובא השמש"? וכי הסתלקותו אינה נחשבת כביאת שמשו כך שלאחריו חייב להיות גם זריחת שמשו של צדיק חי שממשיך את דרכו? וכי מזמנו של רבינו והלאה שוב אינו תקף כלל זה של "וזרח השמש ובא והשמש"?
אך לאור כל הדברים הנ"ל, הענין פשוט בתכלית:
תלוי כלפי מה דברים אמורים; אם אנו עוסקים ברובד הפשוט של 'צדיקי הדור', מנהיגי ישראל בהלכה ובהשקפה – בוודאי מתקיים גם בימינו "וזרח השמש ובא השמש", וכפי שאנו רואים בעינינו את הנהגת ה', כיצד הוא שולח לנו בכל דור ודור גדולי ישראל שינהיגו את הדור בדרך הישר.
אבל כשאנו מדברים על ה"צדיק הדור" שבספרי ברסלב – אשר שם הכוונה על נשמת משה רבינו – ה"וזרח השמש ובא השמש" אינו תלוי בהסתלקותו של הצדיק, אלא בתקופת הארת אורו בעולם.
כך שגם שנים רבות לאחר הסתלקותו של הצדיק הגדול, עדיין לא שקעה שמשו ואין זורחת שמש חדשה.
וכך מתוארת שקיעת וזריחת השמש של נשמת 'משה משיח', בחיי מוהר"ן:
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר: מִן רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ כַּמְפֻרְסָם, הָיָה הָעוֹלָם שָׁקֵט עַד הָאֲרִ"י זַ"ל. הַיְנוּ שֶׁמֵּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עַד הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא נִתְגַּלוּ חֲדָשׁוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְגַּלּוּ עַל-יְדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, עַד שֶׁבָּא הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ כַּמְפֻרְסָם, וְהוּא גִּלָּה חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא נִמְצָא מִי שֶׁיְּגַלֶּה חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה עַד הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וּמִן הָאֲרִ"י זַ"ל עַד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, הָיָה גַּם כֵּן הָעוֹלָם שָׁקֵט בְּלִי חִדּוּשׁ, עַד שֶׁבָּא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא, וְגִלָּה חֲדָשׁוֹת. וּמִן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל עַד עַתָּה הָיָה גַּם כֵּן הָעוֹלָם שָׁקֵט בְּלִי חִדּוּשׁ כָּזֶה, וְהָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג רַק עַל פִּי הַהִתְגַּלּוּת שֶׁגִּלָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל עַד הֵנָּה. עַד שֶׁבָּאתִי אָנֹכִי, וְעַתָּה אֲנִי מַתְחִיל לְגַלּוֹת חֲדָשׁוֹת נִפְלָאוֹת לְגַמְרֵי וְכוּ'.
(חיי מוהר"ן, רעט)
מאז שהסתלק רבי שמעון בר יוחאי לעולמו בשנת ג'תתקכ"ג, חלפו 1371 שנה עד אשר נולד האריז"ל בשנת ה'רצ"ד, ובשנים אלו זרחה ושקעה שִׁמְשָׁם של רבבות צדיקים, תנאים ואמוראים, רבנן סבוראי גאונים וצדיקים [אשר חלק מהם נזכרים בדברי המדרש הנ"ל]. אך מאידך, היה "העולם שקט"!
לא הייתה זריחה והתגלות חדשה של נשמת 'משה משיח' שיורדת לגלות רובד חדש בתורה… כך שלגבי נשמה זו, לא הייתה שקיעה וזריחה חדשה משך 1371 שנה!
וכך גם בהמשך הדורות, בין האריז"ל לבעש"ט; היו אלפי צדיקים קדושים ונוראים, אך בכל זאת היה "העולם שקט", עד אשר בא הבעל שם טוב "שהיה חידוש נפלא וגילה חדשות", ושמשו זרחה בכל עוזה למשך תקופה. עד אשר הגיע הזריחה הגדולה ביותר, והאחרונה בתולדות עם ישראל עד לביאת הגואל.
וְכַאֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ גַּם בַּדּוֹר הַזֶּה, שֶׁאָנֹכִי הֶעָנִי וְהָאֶבְיוֹן כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְהָיִיתִי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וְיָדַעְתִּי שֶׁבְּיָמֵינוּ כִּמְעַט כְּבָר נִשְׁקַע הָאוֹר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. וְעַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ, זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה.
(עלים לתרופה, מכתב מיום ר"ח כסליו תקצ"ח)
וזריחה זו לא תשקע עד ביאת הגואל, ולנצח!
וּכְבָר נִרְשַׁם בְּמָקוֹם אַחֵר מַה שֶּׁאָמַר, שֶׁהָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד לְעוֹלָם לֹא תִכְבֶּה. וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: מַיין פַייעֶרְל וֶועט שׁוֹין טְלוּעֶן בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען = הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ!
(חיי מוהר"ן, מו)
וְהַכְּלָל, בִּתְחִלָּה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה כְּשֶׁנִּתְקָרַבְנוּ אֵלָיו שֶׁיִּגְמֹר הַתִּקּוּן מִיָּד, וְכַמָּה דִּבּוּרִים שֶׁנִּדְבְּרוּ מֵעֵין זֶה, אַךְ אַחַר כָּךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וּבַעֲווֹנוֹת הַדּוֹר, וּמִגֹּדֶל הִתְגָּרוּת הַשָּטָן עַד שֶׁהִרְבָּה מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל עָלָיו, עַל יְדֵי כָּל זֶה נִתְבַּלְבֵּל הָעוֹלָם, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לִגְמֹר בְּחַיָּיו מַה שֶּׁרָצָה. וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר שֶׁגָּמַר וְיִגְמֹר, כִּי … זָכָה לְדֶרֶךְ כָּזֶה וְדִבֵּר דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁעַל יְדֵי זֶה לֹא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד!
(חיי מוהר"ן, רכו)
וְכֵן אָמַר [מוֹהֲרַנַ"ת] פַּעַם אַחַת, שֶׁסּוֹבֵב עַל רַבֵּנוּ זַ"ל כְּעֵין הַנֻּסַּח שֶׁנִּזְכַּר בְּבִרְכַּת הַהַפְטָרָה: "כִּי בְּשֵׁם קָדְשֶׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לוֹ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד!".
(כוכבי אור, שיחות וסיפורים ד)
כִּי עִקַּר חַיּוּתֵנוּ הַנִּצְחִי וּקְדֻשַּׁת יַהֲדוּתֵנוּ תָּלוּי בָּזֶה, לְהַחֲיוֹת עַצְמֵנוּ בְּכָל עֵת בִּקְדֻשַּׁת תּוֹרָתוֹ שֶׁזָּכִינוּ עַל יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אוֹר הָאוֹרוֹת, אֲשֶׁר קֵרְבָנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כָּל אֶחָד מִמָּקוֹם שֶׁהוּא. וְהוּא רַבֵּנוּ, הוּא מוֹרֵנוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, לָנֶצַח!
(עלים לתרופה, מכתב מיום ג' וארא תר"ב)
וכך מתאר רבי שמואל הורביץ את זריחת שמשו של רבינו לאחר הבעש"ט:
וְאַחַר כָּךְ בָּא רַבֵּנוּ זַ"ל נֶכְדּוֹ וְהוּא גָמַר מַה שֶׁלֹּא גָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, וְהוּא אוֹר חָדָשׁ שֶׁמֵּאִיר לְכָל הַדּוֹרוֹת עַד שֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ מַמָּשׁ! כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁמִּמֶּנּוּ עַד מְשִׁיחַ לֹא יִהְיֶה חֲדָשׁוֹת, רַק הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ. וְגַם אֲפִלּוּ מָשִׁיחַ, בְּדַעְתּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל – שֶּׁהֵכִין לוֹ כְּבָר הַכֹּל – יָאִיר דַּעַת רַבֵּנוּ זַ"ל בָּעוֹלָם. וְאָז יַגִּיעוּ כָּל אֶחָד לְמַה שֶׁיַּגִּיעַ, כְּפִי שֶׁיַּעֲסֹק כָּל אֶחָד לַעֲבוֹד ה' בְּדַעַת רַבֵּנוּ זַ"ל. וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו בְּעֵת תֹּקֶף הַחֹשֶׁךְ, וּמִתְיַגֵּעַ בְּדַעְתּוֹ וְתוֹרָתוֹ וְעִנְיַן רַבֵּנוּ זַ"ל, לִזְכּוֹת בָּזֶה לְקַיְּמוֹ וְלַעֲבוֹד ה', עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְמַה שֶׁיִּזְכֶּה. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לָזֶה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
(מכתבי שמואל, מכתב יב)
וּבֶאֱמֶת, כְּשֶׁיִּהְיוּ הַדּוֹרוֹת גְּרוּעִים וּשְׁפָלִים מְאֹד, יִכָּמְרוּ רַחֲמָיו מְאֹד מְאֹד וְיִשְׁלַח לָנוּ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּעַצְמוֹ, וְיִהְיֶה גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
(כוכבי אור, סיפורים נפלאים, בסופו)
כיצד מתייחס מוהרנ"ת ל"שקיעת השמש" של הסתלקות רבינו?
מאחר ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", וכל הסתלקות של צדיק היא בחינה מסוימת של "ובא השמש" – נסיים את מאמרנו זה [המתפרסם לקראת ימי חנוכה הקדושים] עם דבריו של מוהרנ"ת בליקוטי הלכות, שם הוא מתייחס לשקיעת השמש שהייתה עם הסתלקותו של רבינו, ומדבריו המאלפים נלמד מהי ההסתכלות הנכונה על "ובא השמש" של רבינו ז"ל.
וכך הוא כותב:
הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, זֶה רֶמֶז שֶׁעִקַּר הַמְשָׁכַת אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁהוּא אוֹר הָעֵצוֹת הוּא בְּיוֹתֵר לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא הָרַבִּי הָאֱמֶת. כִּי אָז אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ הוּא בְּחִינַת שְׁקִיעַת הַחַמָּה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ", "עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי" וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁהִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת שְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְאָז דַּיְקָא צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד מְאֹד לַעֲסֹק וּלְעַיֵּן הֵיטֵב בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהֵם כֻּלָּם עֵצוֹת נוֹרָאוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלֵילֵךְ עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו לְהִתְקָרֵב לְהַחֲבֵרִים לְהַשְּרִידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרֵא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּדֵי לַחֲתֹּר וּלְגַלּוֹת הָעֵצוֹת עֲמֻקּוֹת מִתּוֹךְ גֹּדֶל הַחֹשֶׁךְ, מַה שֶּׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת.
כִּי מְבֹאָר בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ שֶׁהַצַּדִּיקִים נִקְרָאִים 'בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת', מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר יְגִיעָתָם בַּתּוֹרָה הוּא אַחַר שֶׁנֶּאֱסַף הַצַּדִּיק. כִּי בְּחַיָּיו הָיָה יָכוֹל לִשְׁאֹל אוֹתוֹ כָּל סְפֵקוֹתָיו, אֲבָל עַתָּה מִמִּי יִשְׁאַל?! וְצָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ בְּעַצְמוֹ לְהָבִין עַמְקוּת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל רַבּוֹ. וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא הַמְשָׁכַת אוֹר הַתּוֹרָה, הוּא 'מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה', דְּהַיְנוּ לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק שֶׁאָז צְרִיכִין הַתַּלְמִידִים וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם לְהִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר בְּלִמּוּד וְעִיּוּן הֵיטֵב בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לִמּוּד הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּדֵי לַחֲתֹּר מִשָּׁם הָעֵצוֹת הָעֲמֻקּוֹת לְכָל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ בְּכָל עֵת, כְּדֵי לְגַדֵּל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד, אָמֵן וְאָמֵן.
(ליקוטי הלכות, נזיקין ה, מה)
כמה נפלא!
מוהרנ"ת מזכיר את מאמר חז"ל "וזרח השמש ובא השמש" לגבי הסתלקותו של רבינו, ותחת ההמשך המתבקש – שיש לחפש לכאורה את ה'וזרח השמש' החדש, לשאול ממנו את כל הספיקות ולקבל ממנו אור לעבודת ה' – הוא כותב שיש "להתייגע בעצמו להבין עמקות תורתו הקדושה של רבו", ולהתקרב "להחברים השרידים אשר ה' קורא"…
ללמדך: שהאור ממשיך וזורח בכל תוקפו, דרך הספרים והחברים!
[1] האמת שאנו מוצאים בספרי רבינו בעצמו התייחסות גם לכלליות חכמי וצדיקי הדור, בכמה וכמה סוגי תארים והגדרות ["חכמי הדור" (ליקוטי מוהר"ן, נז. קמג). "צדיקי הדור" (ליקוטי מוהר"ן, נו, סא, רפב, ועוד הרבה) "מפורסמי ומנהיגי הדור" (ליקוטי מוהר"ן תניינא, א) וכן הלאה]. אמנם, כשמדובר על כוחו וייחודיותו של ה"צדיק הדור", אין הכוונה אלא על הצדיק הגדול, רבינו בעצמו.
[2] ביטוי זה של "המנהיג הכולל" מוזכר ומבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ס"א, עיין שם.
[3] על ההתייחסות הכללית של חסידי ברסלב לשאר צדיקי ומנהיגי הדור, נרחיב במאמר נפרד אי"ה.
[4] כוונתו על כך שמוהרנ"ת סבל רבות, מחמת הנהגתו זו, ואילו היה מוכן להכתיר את עצמו כאדמו"ר השני של ברסלב, היה חוסך המון התנגדות, כידוע ליודעי העיתים. ועל אף הכל, מסר את נפשו על כך.
[5] וראה כלשון הזה בליקוטי הלכות, מדי דברו במעלת הזקנים שבמעשה מהבעטלער העיוור: "וְעַתָּה רְאֵה וְהָבֵן וְהַבֵּט כַּמָּה גָּדְלָה מַעֲלַת הַזָּקֵן הַשֵּׁנִי עַל הָרִאשׁוֹן כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ וְכוּ' וְכֵן הג' עַל הב' וְכֵן כֻּלָּם שֶׁהַקָּטָן שֶׁבָּהֶם גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁאֵין נִמְצָא כְּמוֹתוֹ כִּי אִם יָחִיד בְכַמָּה דּוֹרוֹת" (ליקוטי הלכות, תפילין ה, א).
וכן מדי דברו על הבעטלער בלי הידיים, כתב: "וְשָׁם בְּסוֹף הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל, בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשִּׁשִּׁי בַּמֶּה שֶׁהִתְפָּאֵר הַבֶּעטְלֶיר שֶׁהָיָה בְּלֹא יָדַיִם נֶגֶד כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁהִתְפָּאֵר בְּהַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדָיו וְכוּ' וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הָעִנְיָן הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, אִם הָיִיתָ בֵּין מְחַצְּדֵי חַקְלָא, וְאִם רָאִיתָ בִּסְפָרִים, וּבִפְרָט בַּתִּקּוּנִים וְזֹהַר וּבַסָּבָא, תָּבִין מֵרָחוֹק, כְּמֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, נוֹרְאוֹת נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה כָּאן. וּבַסּוֹף מְבֹאָר שֶׁהוּא הִתְפָּאֵר כְּנֶגֶד כֻּלָּם, כִּי כֻּלָּם אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת מְאֹד מְאֹד וְהָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כֹּחַ נִפְלָא וְנוֹרָא בְּיָדָיו מַה שֶּׁלֹּא נִמְצָא כָּזֹאת אֲפִלּוּ לְחַד בְּדָרָא כִּי אִם לִיחִידֵי גְּדוֹלֵי צַדִּיקִים נִפְלָאִים שֶׁהָיוּ חִדּוּשִׁים מְיֻחָדִים בְּכַמָּה וְכַמָּה דּוֹרוֹת … וּבְוַדַּאי זֶה שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וּלְהַמְשִׁיךְ הַחִצִּים לְאַחַר שֶׁהִשִּיגוּ וְהִגִּיעוּ לְתוֹךְ הַנִּזְרָק בּוֹ בְּוַדַּאי הָיָה צַדִּיק נִפְלָא וְנוֹרָא, וְחִדּוּשׁ נִפְלָא שֶׁלֹּא נִמְצָא דֻּגְמָתוֹ בְּכַמָּה דּוֹרוֹת שֶׁיִּתְפָּאֵר שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן תִּקּוּן הַבְּרִית לְמִי שֶׁפָּגַם בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְהוֹצִיא הַחִצִּים מִמָּקוֹם שֶׁנִּזְרַק לְשָׁם" (ליקוטי הלכות, פריה ורביה ג, י).
