אודות ההזיה המנותקת מהמציאות ההיסטורית שברלנד הפיל את שלטון ברית המועצות

ידוע מכבר אודות ההזיה המנותקת מהמציאות ההיסטורית שחסידי ברלנד התרגלו לדקלם ש"ברלנד פתח את הדרך לאומן"

מבחינת מאמיני ברלנד הנסיעות שברלנד ארגן בשנים בהם הקומוניסטים שלטו בברית המועצות הן אלו שגרמו לנפילתו של מסך הברזל ולהתפרקותה של ברית המועצות. ובהמשך לפתיחת שערי ציון המצוינת של רבנו נחמן מברסלב זיע"א

ובכן לפני שנביא את העובדות המפורסמות לכל מי שקצת קרא ולמד על הנושא נקדים שאנו יהודים מאמינים בני מאמינים יודעים שה' משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עדי מרום, ה' מוריש ומעשיר הוא ממליך מלכים ולא המלוכה, אך כפי שמובא בספרים הקדושים שה' מסתיר את הנהגתו ההעל טבעית בטבע ומשכך מלבד ניסים ומופתים שנראים לכל שהם יד ה', בורא העולם מנהיג את עולמו באופן שתהפוכות היסטוריות כמו כל אצבע שאדם נוקף אצבעו מלמטה נעשים ע"י בורא עולם תוך שהם נסתרים בסיבות טבעיות וכך גם ההפיכה במדינות ברית המועצות שגרמה לפתיחת הדרך לציון רבינו הקדוש.

ובכן כדי להפריך את ההזיה המנותקת מן המציאות ההיסטורית אותה התרגלו מאמיני ברלנד לדקלם שאליבא דאמת לא היה כל צורך להפריך אותה אלא שמאמיני ברלנד התרגלו שנים רבות לדקלם את הבלוף משל היה עובדה מוגמרת, נביא ונזכיר את סיפור התפרקותה של ברית המועצות כפי שמובא במאגר המידע "המכלול" (במאמר המוסגר, מאחר ושלבי התפרקותה של ברית המועצות היו כלולים ממהלכים שונים ולכן ייתכן שישנם פרטים שלא הובאו במאגר מידע זה ומסופרים בספרים העוסקים במהלכים הפוליטיים והמדיניים שהיוו את שלבי התפרקותה של השלטון הקומוניסטי בברית המועצות)

כמובן ששום איזכור על ברלנד או על נסיעותיו לאומן לא מוזכרים במאגר זה ולא בשום ספר היסטורי כגורם הקשור ולו באופן חלקי ומזערי לנפילתו של מסך הברזל, מה שמחדד באופן ברור ביותר עד כמה ההזיה הברלנדית בנושא אין לה פיסת שחר.

ואלו עיקרם של דברים כמובא במאגר המידע 'המכלול'

התפרקותה של ברית המועצות (ברוסית: Распад СССР) היא תהליך ששורשיו במשבר כלכלי שפקד את ברית המועצות באמצע שנות ה-80 עד שנת 1991, כשאז התפרקה ברית המועצות למדינות המרכיבות אותה וחדלה להתקיים. ההתפרקות סימנה את סיום המלחמה הקרה.

התהליך
בסוף שנות ה-70 נכנסה ברית המועצות למיתון כלכלי שהלך והחריף. בשנת 1985 הפך מיכאיל גורבצ'וב למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות[1]. בשלב זה הייתה הכלכלה הסובייטית במיתון עמוק ועמדה בפני התמוטטות יתרות מטבע החוץ שלה. מצב זה הניע את גורבצ'וב לבדוק צעדים להחיות את הכלכלה החולה.

לאחר ניסיון ראשון שבו לא הצליח לשנות דבר, הגיע גורבצ'וב למסקנה כי דרושים שינויים מבניים עמוקים. ביולי 1987 הכריז גורבצ'וב על תוכנית הרפורמה הכלכלית, פרסטרויקה (בנייה מחדש), ובמקביל על תוכנית הגלאסנוסט (פתיחות) במטרה להגביר את השקיפות בניהול המדינה. הרפורמות לא הבריאו את הכלכלה הסובייטית ומצבה הלך והידרדר. במקביל נקלע הממשל הסובייטי לקשיים בעקבות גורמים אחרים – המלחמה באפגניסטן, שבה תמכה ארצות הברית במורדים המוסלמים, ואסון צ'רנוביל שגרם לבעיות חמורות באוקראינה ובסביבתה.

המתיחות בין מזרח למערב שככה במהירות בין אמצע שנות ה-80 לסופן. אווירה זו הגיעה לשיאה בפסגה שנערכה במוסקבה בשנת 1989 בין מנהיגי ברית המועצות וארצות הברית, כאשר מיכאיל גורבצ'וב וג'ורג' בוש (האב) חתמו על הסכמי סטארט 1 (שהביאו עד סוף שנת 2001 להפחתת 80% ממאגרי הנשק הגרעיני שהיו קיימים באותה התקופה)[2]. בשנה שלאחר מכן התברר לברית המועצות כי היא לא תוכל עוד לסבסד את מחירי הגז והנפט וכי לא תוכל עוד להמשיך ולהחזיק את צבאה מבלי לרוקן את קופת האוצר שלה[3]. ברית המועצות הודיעה כי שטח הביטחון (בדמות מדינות הגוש המזרחי באירופה) הוכרז כלא-רלוונטי וכי אין בכוונתה להתערב בענייני הפנים של בעלות בריתה במזרח אירופה[4]. (דוקטרינת סינטרה)

ב-7 בפברואר 1990 התכנסה הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והסכימה לוותר על מונופול הכוח השלטוני שלה. במשך השבועות שבאו לאחר מכן 15 הרפובליקות המרכיבות את ברית המועצות ערכו בחירות רב-מפלגתיות, רבים מהמושבים בבתי הפרלמנט של מדינות אלה נכבשו בידי לאומנים אתניים. הרפובליקות החלו לעמוד על הריבונות שלהן והחלה "מלחמת חוקים" עם הממשלה המרכזית במוסקבה. הרפובליקות השתלטו על הכלכלות המקומיות שלהן והפסיקו להעביר את כספי המסים לקופתה של ברית המועצות, דבר שגרם לפגיעה נוספת בכלכלה הסובייטית והעמיק את המשבר הכלכלי במדינה[5].

בעקבות ביקורו של גורבצ'וב בווילנה בירת ליטא, בחודש ינואר 1990, יצאו המונים אל רחובות העיר כדי להפגין בעד עצמאותה של המדינה. ב-11 במרץ 1990 הכריזה המועצה העליונה בליטא על החזרת עצמאותה של המדינה. בעקבות זאת, הצבא הסובייטי ניסה לדכא את התנועה הלאומית, ברית המועצות הטילה סגר כלכלי על המדינה הסוררת ואילו כוחות הצבא המוצבים על אדמתה של ליטא נשארו כדי לשמור על זכויותיהם של התושבים הרוסיים במדינה.

ב-30 במרץ 1990 הכריזה המועצה העליונה של אסטוניה כי השליטה הסובייטית במדינה אינה חוקית עוד, והחלה בתהליך הקמה מחדש של המדינה האסטונית. תהליך הקמתה מחדש של לטביה החל ב-4 במאי 1990, כאשר המועצה העליונה של הרפובליקה נקבה בתאריך יעד להשלמתו.

ב-13 בינואר 1991, חיילים סובייטים מלווים באנשי ק.ג.ב., הסתערו על מגדל הטלוויזיה בווילנה, בירת ליטא, כדי לדכא את התקשורת הלאומנית. הפעולה הסתיימה ב-14 הרוגים לא חמושים. בעקבות פעולה זו יצאו לרחובות טביליסי, בירת גאורגיה הסובייטית (גאורגיה), מפגינים אנטי-קומוניסטיים בתמיכה בעצמאותה של ליטא[6].

ב-17 במרץ 1991 נערך משאל עם בברית המועצות. 76.4% מכלל המצביעים היו בעד המשך קיומה של ברית המועצות לצד היפכתה לפדרציה רב לאומית שמרכז הכוח יועבר בהדרגה מהממשל המרכזי לרפובליקות עצמן, ולצד המשך הרפורמות בכלכלה ובחירויות האזרח[7]. הרפובליקות הבלטיות, ארמניה, מולדובה וגאורגיה, החרימו את משאל-העם. מנגד רפובליקות אחרות כגון אוקראינה ביצעו את משאל העם אך הוסיפו אליו שאלה נוספת לפיה ההישארות תותנה בהרחבת משמעותית יותר של השלטון העצמי, דבר אשר זכה גם הוא לרוב הקולות. דרך התוצאות ניסה גורבצ'וב לגבש קונצנזוס ציבורי לפיו האזרחים בעד שימור האיחוד אך בו זמנית דוגלים ברפורמות רחבות במבנה שלו.

ב-12 ביוני 1991 נבחר בוריס ילצין לנשיא הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה. בחודש אוגוסט באותה שנה נערך הפוטש של אוגוסט – ניסיון הפיכה במטרה להפיל את משטרו של גורבצ'וב. לאחר מאבק קצר, שכלל יציאה המונית של מפגינים לרחובות ברחבי המדינה נגד ההפיכה, חוסל ניסיון ההפיכה והקושרים נעצרו. בין ההחלטות שהתקבלו כתוצאה מניסיון ההפיכה, הייתה אחת בעלת חשיבות סמלית עצומה – הסובייט העליון של רוסיה החליט להחליף את הדגל האדום הקומוניסטי בדגלה ההיסטורי של רוסיה, בצבעי לבן-כחול-אדום. הוא היה זה שחתם על הצהרת הריבונות הממלכתית של רוסיה הסובייטית שנה קודם לכן, ביוני 1990.

מהפכה זו זירזה את מה שנראה כתהליך בלתי נמנע. ב-24 באוגוסט 1991 התפטר מיכאיל גורבצ'וב מתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בעקבות הודעתו של גורבצ'וב הואץ תהליך פירוקה של ברית המועצות ללא מעצור. עוד באותו היום הכריזה אוקראינה על עצמאותה,[8] ב-27 באוגוסט הייתה זו מולדובה. וב-30 וב-31 באותו החודש עשו זאת אזרבייג'ן וקירגיזסטן, ואחריהן אוזבקיסטן ב-1 בספטמבר.[9] ב-6 בספטמבר הכירה מוסקבה בעצמאותן של אסטוניה, לטביה וליטא. ב-9 בספטמבר הכריזה טג'יקיסטן על עצמאותה, וב-21 בספטמבר הייתה זו ארמניה, ב-27 באוקטובר הכריזה טורקמניסטן על עצמאות.

ב-8 בדצמבר נפגשו מנהיגי רוסיה, אוקראינה ובלארוס במינסק, בירתה של האחרונה והקימו את חבר המדינות, ואליהן הצטרפו שבועיים לאחר מכן הרפובליקות המרכז-אסייתיות, ארמניה ואזרבייג'ן.[10] גאורגיה הצטרפה בשנת 1993, אך פרשה מחבר המדינות ב-2009 לאחר עימות מזוין עם רוסיה; שלוש המדינות הבלטיות מעולם לא הצטרפו.

ב-25 בדצמבר 1991 התפטר מיכאיל גורבצ'וב מתפקידו כנשיא הסובייטי; דגל ברית המועצות הורד מארמון הסנאט בקרמלין והוחלף על ידי דגל שלושת הצבעים של רוסיה. ברית המועצות חדלה מלהתקיים.[11]