יצא לאור קונטרס נפלא ויסודי 'תוארי כבוד במשנתה של ברסלב'
בסיעתא דשמיא יצא לאור קונטרס נפלא 'תוארי כבוד במשנתה של ברסלב' בקונטרס יבואר בהרחבה ובבהירות ע"פ כתבי אנשי רבינו לדורותיהם, על ההתנהגות המקובלת בברסלב מדור דור בעניין שימוש בתוארי כבוד על אנשי רבינו. ועד כמה הזהירות והרגישות בנושא זה היא סוד ויסוד קיומה של חסידות ברסלב.
בס"ד יו"ל חודש שבט תשפ"ג לפ"ק
קונטרס 'תוארי כבוד במשנתה של ברסלב'
בקונטרס זה יבואר בבהירות ע"פ כתבי אנשי רבינו לדורותיהם, על ההתנהגות המקובלת בחסידות ברסלב מדור דור בעניין שימוש בתוארי כבוד על אנשי רבינו
ושפרסום תוארי כבוד על אנ"ש, הפוכים בתכלית ההיפוך מכל דרכה מהותה וסוד כל קיומה של חסידות ברסלב
"כי עד ביאת משיחנו אסור לקבל על עצמו שום התמנות ומנהיגות של שום אדם אפילו אם הוא מאנשי שלומנו, רק דעתו הקדושה של אדמו"ר ז"ל הגנוז בספריו הק' הוא הראש והמנהיג של כל מי שרוצה להתקרב אל האמת" (מכתבו של ר' שמשון ברסקי ז"ל)
לְשׁוֹנוֹת כָאֵלֶה גָזַלְתָ מֵהַמְפֻרְסָמִים שֶל שֶקֶר, שֶזֶה שַיָךְ רַק לָהֶם וְלֹא לָנו (מכתבו של רלוי"צ בנדר ז"ל)
ליקוט מספרי ברסלב, מתוך הספר הנפלא 'בעקבי הצאן' אשר פורסם בגליונות ירחון חסידי ברסלב 'אבקשה' ועוד ליקוטים מספרי ברסלב
אנשי שלומנו, משך כל הדורות, סלדו מאד מתוארי כבוד. כשגם את זאת קיבלו בירושה ממוהרנ"ת אשר לא סבל תוארי כבוד, ולא נתן בשום אופן שיכנוהו בשם 'רבי'.
וכמסופר על מוהרנ"ת:
פַעַם אָמַר אֶחָד לְמוֹהֲרַנַ"ת: "בֹקֶר טוֹב רַבִי", עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ"תְ בַחֲזָרָה: "בֹקֶר טוֹב עוֹזֵר". "גוט מָארְגְן בַאהֶעלְפֶער", כְאוֹמֵר לוֹ: אִם אֲנִי רַבִי, הֲרֵי אֲנִי כְרַבִי [מְלַמֵד] שֶל יְלָדִים קְטַנִים, ובְכֵן חָשׁוב הִנְךָ כְעוֹזֵר הָרַבִי הַמְסַיֵיעַ לוֹ בְלִמוד הַיְלָדִים. כָל כָךְ בָרַח מִשֶמֶץ מַנְהִיגות וְרַבָנות. (שיש"ק ב, תשכב)
וכך כל אנ"ש אחריו, סלדו מתוארי כבוד הנהוגים בעולם, וכמסופר:
אָמְרו עַל מַה שֶנָהוג עַתָה בָעוֹלָם לְכַנוֹת אֶת כָל אֶחָד בְתָאֳרֵי כָבוֹד כְמוֹ ר' וְהַגָאוֹן וְכ"ו וְכ"ו: הַלְוַאי וְנִזְכֶה בִימֵי חַיֵינו לְהַגִיעַ לְמַדְרֵגַת שְמֵנו הָעַצְמִי בִלְבַד, ומַה לָנו לְתָאֳרֵי כָבוֹד, שֶאֵינָם הוֹלְמִים אוֹתָנו כְלָל וכְלָל. (שיש"ק ד, קא)
וכשהיה מאן-דהו מנסה לכנות את אנ"ש בתוארי כבוד, היו מוחים בו נמרצות, וכפי שסיפר ר' לוי יצחק בנדר ז"ל את אשר קרהו בקלויז באומן:
סִפֵר ר' לוי יצחק זַ"ל שֶכְשֶבָא לְאומַן, וכְבָר קֹדֶם לְבִיאָתוֹ שָמַע הַרְבֵה בְשִבְחוֹ שֶל רַ' אַלְטֶער טֶעפְלִיקֶער זַ"ל (בַעַל הַמְחַבֵר וְהַמְלַקֵט הַסְפָרִים הַחֲשׁובִים 'הִשְתַפְכות הַנֶפֶשׁ', 'מְשִיבַת נֶפֶשׁ', 'מֵי הַנַחַל' וְעוֹד). ובְבוֹאוֹ לְשָם רָאָה אֵיךְ שֶפוֹנִים אֵלָיו כָל מַכִירָיו גְדוֹלִים וקְטַנִים בְשֵם 'אַלְטֶער' לְבַד… וכְשֶהֵעִיר לְכַמָה עַל כָךְ, עָנו לוֹ: נו , אַתָה רוֹצֶה כְבָר לַעֲשׂוֹת כָאן רֶבִיִים, לְכַנוֹתוֹ בְשֵם 'רַבִי' וְכַדוֹמֶה? אֵין דָבָר זֶה נוֹהֵג בִמְקוֹמֵנו ! (שיש"ק ה, שסא)
גם אלו מאנ"ש, ששימשו כרבנים בעירם, לא אבו להתכבד, ובבואם בין אנ"ש הסתירו את רבנותם והתנהגו כאחד האדם.
וכפי שמסופר, לדוגמא, על הרב מטשעהרין – אשר כידוע היה גאון אדיר בנגלה ובנסתר, מחבר ספרים רבים, ורב גדול בעירו:
כְשֶרָצו אַנַ"שׁ לְכַבֵד אֶת הָרַב בְרֹאשׁ-הַשָנָה בְעֵת הַקִיבוץ, כְפִי הַכָבוֹד הָרָאוי לוֹ, לֹא הִנִיחַ לָהֶם לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְאָמַר לָהֶם בַהֲלָצָה: "אֶת הָרַבָנות הִשְאַרְתִי בִטְשֶערִין". דְהַיְינו שֶבָא לְאומַאן לְבַדוֹ כְאִישׁ פָשׁוט לְלֹא הָרַבָנות, כִי רָצָה שֶיַחֲשִיבו אוֹתוֹ בְרֹאשׁ הַשָנָה כְאֶחָד מֵאַנַ"שׁ הַפְשׁוטִים. "דָאס רַבָנות הָאב אִיךְ אִבֶער גִילָאזְט אִין טְשֶערִין". (שיש"ק ג, שסו)
כך גם מסופר על רבי מרדכי מסוקולוב – אשר שימש כרב בעירו סוקולוב שבפולין:
אֵין נִתַן לְתָאֵר כְלַל גֹדֶל הַשִמְחָה שֶהָיָה אֵצֶל אַנַ"שׁ כְשֶבָאו וְהִתְקַבְצו יַחַד עַל רֹאשׁ הַשָנָה כָל אֶחָד מִמְקוֹמוֹ. וְרַבִי מָרְדְכַי סוֹקוֹלוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שהָיָה מוֹ"ץ בְעִירוֹ סוֹקוֹלוֹב, כְשֶרָאָהו פָגַשׁ אֶת צִבור אַנַ"שׁ הַמִתְקַבְצִים לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵק עַד שֶהָיָה מְרַקֵד מֵחֲמַת שִמְחָה, ובֵרַךְ בִרְכַת "שֶהֶחֱיָנו", וְהִתְנַהֵג אָז בְכָל מֶשֶךְ יְמֵי רֹאשׁ הַשָנָה כְאָדָם פָשׁוט בְתַכְלִית, בְלִי שׁום גִנונֵי כָבוֹד וְכַדוֹמֶה כַיָאֶה לְרַב חָשׁוב כְמוֹתוֹ. (שיש"ק ד, שב)
גם ר' אלחנן ספקטור – אשר היה איש מורם מעם, גאון עצום בנגלה ובנסתר, ושימש כרב בעיר מונקטוב שבפולין – הסתיר תמיד את עובדת היותו רב בעבר. וכמסופר:
כַיָדועַ הָיָה ר' אלחנן סְפֶקְטוֹר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, רַב בְפוֹלִין בְעִיר מונְקַטוֹב, אולָם הָיָה מַסְתִיר אֶת הַדָבָר מְאֹד, וכְשֶהָיו מַזְכִירִים לוֹ פַעַם מִזֶה, הָיָה אוֹמֵר בְעַנְוְתָנותוֹ הַגְדוֹלָה: "אַל תִזְכָר לָנו עֲווֹנוֹת רִאשׁוֹנִים". (שיש"ק ד, תקיח)
וכשהיו קוראים לו בתוארי כבוד, היה מתנגד לכך נחרצות, וכמסופר:
כָל כָךְ הָיָה נִזְהָר ר' אלחנן סְפֶקְטוֹר זַ"ל מִשום שֶמֶץ שֶל פִרְסום חָלִילָה, שֶפַעַם כְשֶקָרְאו אוֹתוֹ לַעֲלִיָה לַתוֹרָה וְכִנו אוֹתוֹ בְשֵם "הָרַב ר' אלחנן", לֹא הִסְכִים לַעֲלוֹת לַתוֹרָה עַד שֶיִקְרְאוהו כִשְמוֹ "ר' אלחנן" בִלְבַד בְלֹא תֹאַר "הָרַב", וְכִשְאָר בְנֵי אָדָם הַפְשׁוטִים הַנִקְרָאִים לַתוֹרָה. (שיש"ק ו, קנז)
לא רק בע"פ הקפידו אנ"ש שלא יקראו להם בתוארי כבוד, אלא גם כשהיו חבריהם או תלמידיהם כותבים להם במכתבים תוארי כבוד [ולפעמים גם כאשר רק היו חותמים את שמם בצירוף שם אמם בסגנון שדמה לאופן שבו היו חסידים נוהגים להזכיר עצמם לפני רבותיהם להיפקד בדבר ישועה ורחמים], היו מוחים בהם ומתחננים לפניהם שיחדלו מכך.
וכפי שאנו מוצאים רבות במכתביהם של אנשי שלומנו, ומפני חביבות ונחיצות הדברים, נעתיק כמה מהם:
ר' אפרימ'ל ז"ל, בעל ה"עונג שבת" – גאון עולם, אשר טרם התקרבותו לברסלב היה אדמו"ר בפני עצמו – כותב לתלמידו ר' הלל מיכאליץ:
וְעַתָה הִנְנִי מְבַקֵשׁ מִמְךָ בַל לִכְתֹב לִי כְדַרְכְךָ: לְכ"ק מוֹ"ר שְלִיטָ"א. כִי מִי אָנֹכִי לְתָאֵר אוֹתִי בִשְבָחִים כָאֵל ואֵין בִי לֹא מִינֵיה וְלֹא מִקְצָתוֹ. רַק לִכְתֹב לִי 'יְדִידִי יַקִירִי', אוֹ מוֹרִי נ"י. וְלַחְתֹם עַצְמְךָ בְשִמְךָ 'הִלֵל מִיכָאֵלִיץ'. כִי לְהִתְפַלֵל עֲבורְךָ, כִי הַשֵם יִתְבָרַךְ שׁוֹמֵעַ תְפִלַת כָל פֶה וְכו ', יָדַעְתִי שִמְךָ וְשֵם אִמְךָ תִחְיֶה, ומַה לְךָ לַחְתֹם כְדֶרֶךְ חָסִיד אֶל רַב וֹהַמְפֻרְסָם?! יְהִי רָצוֹן שֶנִזְכֶה לֶאֱמֶת וְלֹא יִטְעו בִי בְנֵי אָדָם וְלֹא אֶטְעֶה בְעַצְמִי חַס וְשָלוֹם, רַק נִזְכֶה לֶאֱמֶת וֶאֱמונָה. (עונג שבת, מכתב מיום ערש"ק ויחי תרצ"ה)
כך גם, ר' שמואל שפירא ז"ל, כותב במכתבו לאחד מחשובי אנ"ש:
קִבַלְתִי מִכְתָבוֹ הַיָקָר, וְהִנְנִי לְפָרֵשׁ תַרְעומָתִי לִפְנֵי כְבוֹד תוֹרָתוֹ עַל שֶכוֹתֵב עָלַי תָאֳרִים ושְבָחִים שֶאֵינָם הוֹלְמִים אוֹתִי כְלָל, וְאֵין בִי מֵהֶם אֲפִילו מִקְצָתָם. וְאַף עַל פִי שֶכָתוב בְסֵפֶר הַמִדוֹת מֵרַבֵנו ז"ל "הַשֶקֶר אֵינוֹ אֶלָא בְפִיו אֲבָל לֹא מִן הַכְתָב", עַיֵן שָם בְמַרְאֵה-מְקוֹמוֹת, אֲבָל אַף עַל פִי כֵן לָמָה לָנו כָל אֵלו הַדִבורִים שֶל שֶקֶר, וְאֵין זֶה דַרְכֵי רַבֵנו ז"ל אֲשֶר כָל עִנְיָנוֹ הוא רַק אֱמֶת. עַל כֵן, נָא וְנָא לֹא לִכְתֹב שְבָחִים ותְאָרִים שֶאֵין לָהֶם שַחַר, רַק לִכְתֹב הַשֵם בִלְבַד! (תמימי דרך, מכתב סה)
כך גם, ר' לוי יצחק בנדר ז"ל, כותב במכתבו לאחד מחשובי אנ"ש:
יְדִידִי הַיָקָר, אֲבַקֵשׁ מִמְךָ שֶיִכָנְסו דְבָרַי בְאָזְנֶיךָ: בְכָל מִכְתָב שֶאַתָה כוֹתֵב לִי, אַתָה כוֹתֵב עָלַי שְבָחִים כָאֵלֶה – לֹא כְאֵלֶה חֵלֶק יַעֲקֹב, וְלֹא זֶה רְצוֹן רַבֵנו זַ"ל. רַק כֻלָנו יְדִידִים הָאֲמִתִיִים מְקֹרָבִים נִקְרָאִים עַל שֵם אַדְמוֹ"ר זַ"ל, וְאָנו בְיַחַד רוֹצִים לְקַיֵם עֵצוֹתָיו הַקְדוֹשׁוֹת, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לְקַבֵל מֵחֲבֵרוֹ נְקודָה טוֹבָה. תַאֲמִין לִי יְדִידִי הַיָקָר, שֶמִמִכְתָבְךָ אֲנִי מְקַבֵל נְקודָה טוֹבָה, כִי רוֹאֶה אֲנִי שֶלִבְךָ מִשְתוֹקֵק לְקַיֵם עֵצוֹת הַקְדוֹשׁוֹת שֶל אַדְמוֹ"ר זַ"ל. רַק עַל יְדֵי זֶה שֶאָנו יוֹדְעִים בֶאֱמֶת שֶאָנו אֵצֶל רַבֵנו זַ"ל כְמוֹ עֵט אֵצֶל הַסוֹפֵר, לֹא יוֹתֵר, וְאָנו צְרִיכִים לְהַטוֹת אָזְנֵינו וְלִבֵנו לְדִבְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל. עַל כֵן אֲבַקֵשׁ מִמְךָ מְאֹד מְאֹד שֶלֹא תַרְבֶה לְדַבֵר בִשְבָחַי, לֹא בִכְתָב וְלֹא בְעַל פֶה, כִי אֵין זֶה דַרְכֵנו . (תמימי דרך, מכתב כ)
בסוף המכתב, הוא חוזר ומתחנן: אֶכְפוֹל בַקָשָתִי עוֹד הַפַעַם – לֹא לְהַרְבוֹת בִשְבָחִים. כֻלָנו רַק חֲבֵרִים, לֹא יוֹתֵר! (שם)
לאחר זמן מה, חזר אותו אחד מחשובי אנ"ש, וכתב לו תוארי כבוד נוספים, ואז חוזר ר' לוי יצחק ומתחנן שיחדל מכך, כשהוא אף מביע את תמיהתו – מהיכן למד לכתוב בצורה כזאת. וכך הוא כותב:
מִכְתָבְךָ קִבַלְתִי. נִתְקַיֵם בִי דִבור שֶל אַדְמוֹ"ר זַ"ל: "אִם אֵין רוֹצִים לִסְבֹל קְצָת, צְרִיכִים לִסְבֹל הַרְבֵה". מִקֹדֶם כָתַבְתָ 'אַדְמוֹ"ר', עַכְשָו כָתַבְתָ לְשׁוֹנוֹת הַרְבֵה. פֶלֶא בְעֵינַי מִשֶל מִי קִבַלְתָ דִמְיוֹנוֹת כָאֵלֶה?! מִסִפְרֵי רַבֵנו זַ"ל מוכָח שֶזֶה חֶרְפָה ובושָה לְשׁוֹנוֹת כָאֵלֶה. (תמימי דרך, מכתב סד)
הוא מסביר לו גם מה הסכנה הגדולה בכתיבת תוארים דמיוניים שכאלה:
תֵדַע יְדִידִי הַיָקָר, שֶעִקַר חֲשִיבות וְעִקַר כָבוֹד שֶלָנו הוא מַה שֶאָנו נִקְרָאִים עַל שֵם רַבֵנו זַ"ל 'בְרֶסְלֶבֶר', כִי זֶה כָל חִיותֵנו וְתִקְוָתֵנו לָנֶצַח, ובִלְתִי זֶה אָנו בֶאֱמֶת כְלֹא מַמָשׁ, בִבְחִינַת "שְחוֹרָה אֲנִי בְמַעֲשַי וְנָאוָה אֲנִי בְמַעֲשֵה רַבוֹתַי". וְאִם אָנו לוֹקְחִים לְעַצְמֵנו לְשׁוֹנוֹת וְדִמְיוֹנוֹת כָאֵלֶה, אָנו מְרֻחָקִים מִקְדֻשַת אַדְמוֹ"ר זַ"ל. (שם)
בהמשך דבריו הוא כותב בנחרצות, שאין מקום לתארים שכאלה בחסידות ברסלב, ומתבטא בחריפות:
לְשׁוֹנוֹת כָאֵלֶה גָזַלְתָ מֵהַמְפֻרְסָמִים שֶל שֶקֶר, שֶזֶה שַיָךְ רַק לָהֶם וְלֹא לָנו! כַיָדועַ מֵהַצַדִיק רַבִי נַפְתָלִי כַ"ץ, שֶרַבֵנו זַ"ל הָיָה עַל צִיונוֹ הַקָדוֹשׁ בִסְטַאמְבול, שֶאָמַר שֶבְזֶה הָעוֹלָם נִקְרָאִים 'צַדִיק וְלַמְדָן' ובְעָלְמָא דִקְשׁוֹט נִקְרָאִים 'שַקְרָן וְכַזְבָן'.
עַל כֵן יְדִידִי הַיָקָר, לָאמִיר אַוֶועק וַוארְפְן שְטותִים כָאֵלֶה [= הָבָה נִזְרֹק שְטֻיוֹת כָאֵלֶה] ולְקָרֵב עַצְמֵנו לְרַבֵנו זַ"ל מֵחָדָשׁ, לְהַטוֹת אָזְנֵינו בֶאֱמֶת לְכָל דִבור שֶיָצָא מִפִיו הַקָדוֹשׁ, ולְהִתְפַלֵל הַרְבֵה לְהַשֵם יִתְבָרַךְ שֶנִזְכֶה לְקַיֵם בֶאֱמֶת כָל עֵצוֹתָיו הַקְדוֹשׁוֹת. ובָזֶה יְקֻיַם בָנו "עוֹלָמְךָ רְאֶה בְחַיֶיךָ", וְהַמִקְרָא "אַשְרֶיךָ בָעוֹלָם הַזֶה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָא". יֵשׁ לָנו בָרוךְ ה' אוֹצָרוֹת יְקָרוֹת כָאֵלֶה שֶאָנו יְכוֹלִין לִחְיוֹת בֶאֱמֶת חַיִים טוֹבִים… וְהַבַעַל דָבָר פַאדְרֵייט דֶעם קָאפ מִיט שְטותִים כָאֵלֶה כְדֵי מְ'זָאל פַארְגֶעסְן דֶעם אֶמֶתְ'ן תַכְלִית [= הַבַעַל דָבָר מְסוֹבֵב אֶת הָרֹאשׁ עִם שְטֻיוֹת כָאֵלֶה, כְדֵי שֶיִשְכְחו מֵהַתַכְלִית הָאֲמִתִית]. (שם)
וכשאותו אחד מחשובי אנ"ש, הכתיר אותו באחד ממכתביו בתואר "ראש בית"– הוא כותב לו בחריפות:
יְדִידִי הַיָקָר, מַה שֶאַתָה כוֹתֵב מֵהָ'רֹאשׁ בַיִת', אֲבַקֵשׁ מִמְךָ מְאֹד שֶאַל תֵלֵךְ בְדֶרֶךְ זֶה, כִי לֹא כְאֵלֶה חֵלֶק יַעֲקֹב וְלֹא זֶה הוא רְצוֹן רַבֵנו זַ"ל. רַק אֲנַחְנו בְיַחַד כְשֶיֵשׁ אַהֲבָה בֵין אֶחָד לַחֲבֵרוֹ וְנֶפֶשׁ אֶחָד נִקְשְרָה בַחֲבֵרוֹ עַל יְדֵי זֶה אָנו מַמְשִיכִים עַל עַצְמֵנו כֹחַ מֵהָרֹאשׁ בַיִת הָאֲמִתִי שֶהוא רַבֵנו זַ"ל בְעַצְמוֹ, שֶהוא בֶאֱמֶת הַבַעַל הַבַיִת שֶל כָל הָעוֹלָם. וְאָסור לָנו לִהְיוֹת מַחֲשָבָה אַחֶרֶת בִלְתִי זֶה! (תמימי דרך, מכתב יח)
"זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַבְתָהּ" אם כבר הארכנו עד הנה, בגודל בריחתם של אנ"ש מכל סוג של פרסום משך כל ימי חייהם, נזכיר בקצרה את בריחתם מפרסום גם לאחר פטירתם…
ובכן: אצל אנשי שלומנו לא היו כותבים שבחים על הנפטר, לא על גבי מודעות, ולא על גבי מצבת קבורתו. וכפי שהעיד ר' אברהם שטערנהארץ ז"ל, וכמסופר:
כְשֶנִּפְטַר רַבִי שְלֹמֹה וֶועקְסְלֶר שָאַל נֶכְדּוֹ אֶת ר' אברהם שְטֶרִינְהַרְץ זַ"ל אֵיךְ יְנַסַח נֻסַח הַמּוֹדָעָה עַל פְטִירָתוֹ. אָמַר לוֹ ר' אברהם: אַל תַדְפִיס מוֹדָעוֹת וְאַל תִכְתֹּב שְבָחִים עַל מַצַבְתּוֹ, שֶכֵן נָהֲגוּ אַנְשי שְלוֹמֵנוּ זַ"ל. (שיש"ק ה, שלה)
בצוואתו של הרב מטשעהרין אנו קוראים את הדברים דלהלן:
בַקָשָתִי מְאֹד שֶלֹּא יְשַבְחוּנִי בְשׁוּם תֹּאַר וְשֶבַח, לֹא 'צַדִיק' וְלֹא 'חָסִיד' וְלֹא 'לַמְדָן' וְלֹא 'בַעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת', וְכַיּוֹצֵא בִשְבָחִים כָאֵלּוּ, שֶאֵין בִי אֲפִלּוּ הַמִקְצָת מֵהֶם, כִי הַכֹּל בְטָעוּת. בִפְרָט "כִי הָאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵבָב", נִמְצָא כִי כָל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ, וְאַדְרַבָא לְחֶרְפָה וְלִכְלִמָה יֵחָשֵב. כִי אוֹי לוֹ לְמִי שֶהָעוֹלָם טוֹעִין בּוֹ, בִפְרָט לְאַחַר הַפְטִירָה, שֶכָל תִקְוָתִי לְהִנָצֵל מְאֹד אָז עַל כָל פָנִים מִכָל הַהֲבָלִים וְהַשְקָרִים וְהַטָעֻיּוֹת שֶבְזֶה הָעוֹלָם, וּלְהִתְדַבֵק בֶאֱמֶת בִנְקֻדַת הָאֱמֶת דִקְדֻשָה, וְלִזְכּוֹת לְאֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת מִזִיו נְעִימַת קְדֻשַת אוֹר פְנֵי מֶלֶךְ חַיִים, וְלָמָה לִי אָז כָל הַשְבָחִים שֶל שֶקֶר וְטָעוּת?! וְגַם עַל הַמַצֵבָה לֹא יַחְקְקוּ שׁוּם שֶבַח. (צוואת הרב מטשעהרין, אות יד)
ואכן, מצבותיהם של אנשי שלומנו – אף הגדולים שבהם – היו ללא שום תוארי כבוד. והרי כמה מהם לדוגמא:
הַמַגִיד מִטְרָהוִויץ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, טָמוּן בְעִירוֹ טְרָהוִויץ, וְעַל קִבְרוֹ עָשׂוּ אֹהֶל קָטָן. עַל צִיּוּנוֹ לֹא חָקְקוּ וְכָתְבוּ שׁוּם שְבָחִים. (שיש"ק ג, רלג)
רַבִי נַפְתָלִי [תַלְמִידוֹ שֶל רַבֵנוּ] קָבוּר בְאוּמַאן, וְעַל מַצֵבָתוֹ חָרוּט: "פֹה נִקְבַר הָרַב ר' נַפְתָלִי", וְתוּ לֹא. (שיש"ק ג, קפד)
עַל קִבְרוֹ שֶל רַבִי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִין נֶחֱרַט: "פ"נ אִישׁ תָם רַבִי נַחְמָן ב"ר אַבְרָהָם הַלֵוִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה", בְלֹא שׁוּם שְבָחִים. וְאָמַר ר' אברהם בְנוֹ, שֶאֲפִלּוּ תֵיבוֹת אֵלּוּ "אִישׁ תָם" לֹא הָיוּ צְרִיכִים לִכְתֹב, אוּלָם אָבִי בֶאֱמֶת הָיָה אִישׁ תָם. "נָאר מַיין טַאטֶע אִיז טַאקֶע גִיוֶוען אַתָם". (שיש"ק ג, שטו)
כְשֶהִשְתַטֵחַ פַעַם רַבִי יוּדְל חֲתָנוֹ עַל קִבְרוֹ שֶבְאוּמַאן, וְרָאָה אֶת הַמַצֵבָה הַקְטַנָה שֶעַל קִבְרוֹ שֶהָיָה כָתוּב בָהּ רַק הַתֵבוֹת "פ"נ אִישׁ תָם ר' נַחְמָן הַלֵוִי חַזָן", הִתְרַגֵשׁ מְאֹד וְאָמַר: "הֲרֵי אֵין רוֹאִים פֹה כְלַל קֶבֶר". וְסִיֵם מֵעַצְמוֹ וְאָמַר: "בְּחַיָיו הָיָה חוֹתְנִי שָפָל וּכְלוּם בְעֵינֵי עַצְמוֹ, וְגַם עַתָה הִנּוֹ שׁוּב כְלוּם". "בַיים לֶעבְן אִיז עֶר גִיוֶוען אַ גָארְנִישְט, אוּן אִיצְטֶער אִיז עֶר וַוייטֶער גָארְנִישְט". (שיש"ק ג, שה)
עַל קִבְרוֹ שֶל ר' אברהם ב"ר נַחְמָן הָיָה חָרוּט: "פ"נ ר' אַבְרָהָם ב"ר נַחְמָן הַלֵוִי מֵאֶרֶץ יִשְרָאֵל". כִי כָךְ הָיוּ אַנַ"שׁ מְכַנִים אוֹתוֹ: ר' אַבְרָהָם מֵאֶרֶץ יִשְרָאֵל. (שיש"ק ג, תקע)
עַל קִבְרוֹ שֶל רַ' גֶעצִ'י שֶנִקְבַר סָמוּךְ לְקִבְרוֹ שֶל ר' אברהם בֶן רַבִי נַחְמָן בְאוּמַאן, חָרְטוּ אַנַ"שׁ: "פ"נ רַבִי אֶלְיָקִים גֶעצִיל בֶן ר' אברהם", לְלֹא שׁוּם תֵבָה נוֹסֶפֶת, כִי כָךְ נָהֲגוּ אַנַ"שׁ לִבְלִי לַחֲרֹט עַל הַקֶבֶר שׁוּם שְבָחִים. (שיש"ק)
ולמותר לציין, שגם מי שמצבתו מעוטרת בשבחים ותארים רבים, אין הדבר עוזר לו מאומה בבית דין של מעלה, אלא ההיפך… וכדבריו הנוראים של רבי נפתלי כ"ץ (אשר כבר הוזכרו לעיל במכתבו של ר' לוי יצחק ז"ל):
רַבִי נַפְתָלִי כַ"ץ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר פַעַם בִגְנוּת הַמִתְפָאֲרִין עַצְמָן בִגְדוֹלוֹת בְּפִרְסוּם שֶל שֶקֶר, שֶכַאֲשֶר חוֹרְטִים עַל מַצַבְתָם "צַדִיק וְלַמְדָן", שׁוֹאֲגִים בַשָמַיִם וּמַכְרִיזִים: "שַקְרָן וְכַזְבָן".
עד כאן ליקוט המובא בספר 'בעקבי הצאן' מכאן והילך נוסיף ללקט ליקוטים נפלאים נוספים מספרי ברסלב
מנהיג חסידי ברסלב הוא רק רבינו הקדוש ולא אף אחד מאנ"ש
מכתב ר' שמשון ברסקי ז"ל
ומענין הקיבוץ שאתה כותב שמתקבצים מכל מדינות פולין למקום אחד על ראש השנה וכו' בודאי זה דבר יקר מאד, אבל יש בענין זה גם כן סכנה גדולה, שלא יצמח מזה חס ושלום איזה התמנות לאיזה איש מהקיבוץ אשר זה גרוע מהכל, וכל אחד מהקיבוץ צריך לזהר בזה מאד שלא יהיה גורם לזה ח"ו וכו' כי עד ביאת משיחנו אסור לקבל על עצמו שום התמנות ומנהיגות של שום אדם אפלו אם הוא מאנשי שלומנו, רק דעתו הקדושה של אדמו"ר ז"ל הגנוז בספריו הק' הוא הראש והמנהיג של כל מי שרוצה להתקרב אל האמת"
וּבְוַדַאי מִי שֶבָקִי יוֹתֵר בְתֹכֶן כַוָנָתוֹ שֶל אַדְמוֹ"ר זַ"ל, וְהַשֵם יִתְבָרַךְ זִכָהוּ בְכֹחַ יוֹתֵר לְהַסְבִיר דְבָרָיו שֶל אַדְמוֹ"ר זַ"ל, וּלְעוֹרֵר בָזֶה לְמִי שֶמְצַיֵת לִדְבָרָיו לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת – בְוַדַאי צְרִיכִין לְקַבֵל מִמֶנּוּ בְיוֹתֵר, אֲבָל הַכֹל בְדֶרֶךְ 'רֵעַ' וְ'חָבֵר'! לֹא בְדֶרֶךְ 'רֹאשׁ' וּ'מַנְהִיג', חַס וְשָלוֹם! (מכתב מאת רבי שמשון ברסקי ז"ל מיום ג' בהעלותך תרצ"ב)
"כל תקוותנו וחיינו, הוא לבקש ולחפש יומם ולילה אחרי המנהיג משה בעצמו" (השמטות לביאור הליקוטים לר' אברהם ב"ר נחמן)
"יידעו הדורות הבאים, כי כלל מונח בידינו, כי הצדיק והמנהיג הדור בדורות אלו, וכן לדורות עולם, הוא רבינו הגדול והקדוש ז"ל. כי קדושתו וכל מעשה תקפו וגבורתו וכל תיקוניו הנפלאים והנוראים, וכל האותות והמופתים, וכל היד החזקה וכל המורא הגדול אשר עשה רבינו ז"ל לתקן העולם, בפרט כל נפשות הנדחים האבודים, הם חיים וקיימים לעד עלינו ועל כל דורות הבאים אחרינו, כמו בחיים חיותו, ויותר ויותר". (ספר 'באבי הנחל' מכתבי ר' ישראל דוב אודסר, ו')
"עלינו לשבח ולומר הלל השלם והלל הגדול, שזכינו בימינו לרבי ומנהיג אמת כזה שהוא הרפואה לכל מכותינו, יהיה איך שיהיה, ועל ידו יש כבר תקוה לאחריתנו, אפילו להגרוע שבגרועים". (שם, ח')
"ה' יתברך חנן אותך ונתן לך לב מבין דבר מתוך דבר וכלים יפים יקרים מפז, כדי שתוכל לקבל בהם אור הגנוז והצפון שנמצא עכשיו בימינו בעולם, העולה על כל האורות, הוא רבינו הנורא נחל נובע, שהודיע לנו כי הוא המנהיג האמיתי בדורנו זה ובכל הדורות הבאים". (שם ע"ט)
"וירפאך ויבריאך בשלמות לחיים טובים ארוכים, חיים אמיתיים של אמונה, קדושה ותשובה שלמה, בכוח וזכות הצדיקים אמתיים יחידי הדורות, ובראשם המנהיג האמת של דורנו ושל כל הדורות הבאים, הוא רבינו הפלא העליון, עילאה על כל עילאין הנורא מאוד מאוד, נחל נובע מקור חכמה רבינו נחמן מאומן שברוסיה" (שם קכ"ט)
וכלשונם הבהיר של ר' לוי יצחק בנדר ור' שמואל שפירא ז"ל, במכתבם הידוע לכלל אנ"ש
וְזֶה סוֹד כָל קִיּוּם חֲסִידוּת בְרֶסְלֶב עַד הַיּוֹם הַזֶה, אֲשֶר כָל הָעוֹלָם מִתְפַלְאִים עַל זֶה מְאֹד אֵיךְ אָנוּ מַחְזִיקִים מַעֲמָד, וַחֲסִידוּת בְרֶסְלֶב נִמְשֶכֶת מִדּוֹר לְדוֹר מִבְלִי שֶיהְיֶה לָנוּ רַבִי וּמַנְהִיג הַמְלֻבָשׁ בְגוּף כַנהוּג בְכָל עֵדוֹת הַחֲסִידִים. אָמְנָם זֶהוּ סוֹד כָל קִיּוּמֵנוּ, כִי כּל חֲסִידוּת בְרֶסְלֶב עוֹמֶדֶת עַל יְסוֹד זֶה, וּכְדִבְרֵי רַבִי נַחְמָן טוּלְטְשִינֶער זַ"ל בְמִכְתָבוֹ "וּכְבָר מֻנָח כְלָל בְידֵינוּ אֲשֶר כָעֵת הוּא הַצַדִיק שֶבַדּוֹר, אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵנוּ זֵכֶר צַדִיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה". וְצַדִיקֵי שְכִיחֵי יַתִיר בְעָלְמָא בָתַר דְאִסְתַלָקוּ. וְכָל דְבָרָיו שֶל רַבֵנוּ זַ"ל חַיִים וְקַיָמִים וְעוֹמְדִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ כְאִלּוּ רַבֵנוּ עוֹמֵד וּמְצַוֶה לָנוּ מַה לַעֲשׂוֹת כְהַיּוֹם הַזֶה. כִי דְבָרָיו וְעֵצוֹתָיו שֶל רַבֵנוּ הַקָדוֹשׁ כּוֹלְלִים כָל הַנְּפָשׁוֹת מֵרֵישׁ כָל דַרְגִין עַד סוֹף כָל דַרְגִין, וְכָל הַדּוֹרוֹת עַד מָשִיחַ צִדְקֵנוּ, וּכְמוֹ שֶאָמַר רַבֵנוּ "אִיךְ הָאבּ מִיךְ שׁוֹין מַיינֶע אוֹיגְן אוֹיס גִיקוּקְט אוֹיף אִיטְלִיכְן בַאזוּנְדֶער" [= בְעֵינַי כבַר הִסְתַכַלְתִי עַל כָל אֶחָד בְנִפְרָד]. וּבְכָל מַה שֶלִמֵד וְהוֹרָה אוֹתָנוּ, יֵשׁ בָהֶם דַי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אִם רַק יְקַיֵם אוֹתָם בֶאֱמֶת וּבְתָמִים, וְיִזְכֶה בָהֶם וַדַאי לְתִקּוּן נַפְשׁוֹ לָנֶצַח.
וּבְכֵן, אֲהוּבַי הַיְקָרִים, חִזְקוּ וְאִמְצוּ וּצְאוּ לָכֶם בְעִקְבֵי הַצֹאן, וּלְכוּ בְאוֹתָן הַנְתִיבוֹת וְהַדְרָכִים אֲשֶר צָעֲדוּ בָהֶם אֲנַ"ש בְכָל הַדּוֹרוֹת. עֲשׂוּ לָכֶם כִתּוֹת כִתּוֹת, לִלְמֹד בְצַוְתָא בְסִפְרֵי רַבֵנוּ הַקָדוֹשׁ וּבְסִפְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, כַאֲשֶר בִקֵשׁ וְהִתְחַנֵן רַבֵנוּ הַקָדוֹשׁ מֵאִתָנוּ לִהְיוֹת דְבָרָיו קְרוֹבִים אֵלֵינוּ יוֹמָם וָלַיְלָה, וְלִלְמֹד וּלְהִתְעַמֵק בִדְבָרָיו הַקְדוֹשִים עַד שֶיהְיוּ חֲקוּקִים עַל לִבְכֶם לֵילֵךְ וּלְהִתְנַהֵג וְלִחְיוֹת עַל פִי דְבָרָיו הַקְדוֹשִים בֶאֱמֶת וּבְתָמִים לְטוֹב לָכֶם כָל הַיָמִים. (תמימי דרך, מכתב קל)
בביטאון חסידי ברסלב מבועי הנחל שהיה יוצא לאור לפני 40 שנה בשנים תש"מ היה שם מדף עם ברכת מזל טוב לאנ"ש על כולם כתבו הר"ר הי"ו כדוגמה:
הר"ר שמואל שפירא הי"ו
הר"ר נחמן שלמה יצחק שפירא להולדת הנכדה הבת הנין הנכד ולנשואי הבת
ה"ר יצחק אנגל הי"ו לנשואי הבת
הר"ר משה שלגי הי"ו להולדת הבת
הר"ר דוד בובלין הי"ו
הר"ר זאב חשין הי"ו הר"ר שלמה זלמן חשין הי"ו
הר"ר שאול דוד ברמץ הי" להולדת הבת
הר"ר יעקב מאיר שכטר הי"ו לנשואי הבת
הר"ר אלי חיים רוזן הי"ו
הר"ר זאב ליברמנטש הר"ר נתן צבי קעניג הי"ו לארוסי הנכד
הר"ר לוי יצחק בנדר הי"ו לנשואי הנכד
הר"ר נועם עטורי הי"ו לנשואיו
וכן כל השמחות כולם הר"ר הי"ו
הערת המעתיק:
מהאמור לעיל רואים בבהירות שלא רק שאנשי רבינו ברחו מכבוד וטרחו והתאמצו שלא יכנו אותם בתארי כבוד. אלא גם אנשי רבינו נזהרו ביותר שלא לכנות את אנשי רבינו שבדורם או בדורות הסמוכים בתארי כבוד.
ולא כהטועים לחשוב שמתפקידם של אנשי רבינו העובדי ה' ובעלי מדרגה לברוח מכבוד ופרסום, אבל לנו מותר לתת להם את הכבוד ולפרסמם בתוארים אשר מקובל לכנות בעולם אדמורי"ם ומנהיגים ואנשים המוחזקים לצדיקים וגאונים.
ובשנים האחרונות יש שהחליטו בכמה מקומות לכנות בכתבות בעלונים ובמודעות את חשובי אנ"ש שליט"א בתוארים שמעולם לא השתמשו בהם באנ"ש וגם לא בדור הסמוך אילינו, כגון הגה"צ (ר"ת: הגאון הצדיק) או הרה"צ (ר"ת: הרב הצדיק) או 'הגאון הצדיק' או 'ממנהיגי ברסלב' או 'המפורסם' או 'בראשות'. תארים אשר מקובל לקרוא לאדמורי"ם ורעבעס ומנהיגי קהילות וחסידויות. ויש גם הטועים לחשוב שבכך עושים כבוד לאנשי רבינו ותועלת לחסידות ברסלב וחפצים בזה להיות דומים לכל החסידויות והמה לא הבינו שאין זה כלל וכלל עניינה כבודה ודרכה האמיתית של חסידות ברסלב. וכלשונו של רלוי"צ בנדר ז"ל המובא לעיל "שֶעִקַר חֲשִיבות וְעִקַר כָבוֹד שֶלָנו הוא מַה שֶאָנו נִקְרָאִים עַל שֵם רַבֵנו זַ"ל 'בְרֶסְלֶבֶר'" "מִסִפְרֵי רַבֵנו זַ"ל מוכָח שֶזֶה חֶרְפָה ובושָה לְשׁוֹנוֹת כָאֵלֶה"
כי ההתנהגות שהייתה מקובלת בברסלב מדור דור בנושא זה יסודי שאין לך יסוד גדול ממנו וכפי שמובא בארוכה לעיל, היא לא בכדי. ולא לחינם נזהרו אנשי רבינו בעניין זה בתכלית הזהירות! (וגם בדור הקודם היו יכולים אנ"ש לכתוב תוארים כאלו בטענה שכך נוהגים היום בעולם וכדומה. ואעפ"כ נזהרו מזה בתכלית הזהירות) והוא יסוד וסוד קיומה וכל מהותה של חסידות ברסלב ודרכה האמיתית שעל זה מושתת הכל.
וזה כל כבודינו ותפארתינו האמיתי וכבוד חסידי ברסלב וכבוד רבינו הקדוש זיע"א וכל תלמידיו וחסידיו האמתיים בכל הדורות ובדורנו אנו. שחסידי ברסלב הולכים בתמימות ובאמת בדרך המסורה והמקורית ללא כל זיז ושינוי, להיות כולם בלי יוצא מן הכלל חסידים ותלמידים של הצדיק האמת מנהיג הדור ראש ומנהיג חסידי ברסלב הצדיק האמיתי והיחידי בדורנו אדמו"ר מוהר"ן מברסלב זיע"א ושלא להכתיר חסידים ותלמידים למנהיגים וראשים. ושום יסוד מהסגנון והרוח והמסורת של חסידות ברסלב לא השתנתה עבור דורנו כמלא נימה וכל המשנה מן הדרך המסורה ידו על התחתונה!
וביותר צריכים להיזהר שלא להשתמש בתואר "הצדיק" שבחסידות ברסלב נזהרו בכל מיני הזהרות שלא לערבב ולבלבל את המושג המקודש הזה שהוא אמור רק על רבינו הקדוש ואין לך יסוד חשוב ממנו בחסידות ברסלב.
ובזה שננהג בהתנהגות המסורה לנו מדור דור בנושא יסודי זה, נזכה לילך בדרך רבינו הקדוש היא דרך התורה הקדושה ולהאיר ולהזריח דעת קדשו האמיתית של רבינו בעולם, ולזכות לכל התיקונים הנשגבים והמעלות והדרגות שרבינו הקדוש רוצה לזכות אותנו, ולהביא את העולם כולו לתיקונו הנצחי.
תגובות והארות על הקונטרס ניתן לשלוח לאימייל