קונטרס 'על כסאו לא ישב זר' – פרק ט' משל מבן כפר שרצה לראות את המלך
משל בבן כפר אחד, שהגיע לאזניו גדולת המלך הרם והנישא, חכמתו הגדולה, תוקף גדולתו, יופי בגדי מלכותו ופאר הארמון, עד שהתעורר בלבו רצון עז לנסוע אל עיר המלוכה לזכות לחזות בהדרת פני המלך. וקיבץ וחסך זמן רב מלחמו עד שהיה בידו הסך כדי הוצאות הנסיעה, הכין עמו צידה לדרך הארוכה, שכר סוס ועגלה ויצא לדרכו אל עיר המלוכה, כשלבו מלא געגועים לראות את מלכו. ניטלטל הכפרי בדרכים זמן רב וטלטולים קשים עד שזכה להגיע אל עיר המלוכה. הוא שאל עוברים ושבים היכן ארמון המלך, ושם פעמיו אל הארמון הנכסף. בהגיעו אל שער הארמון, ראה את שומר הסף כשהוא לבוש בבגדי שרד מפוארים וחרב מזהב על ירכו. כיון שהיה בן כפר ולא ראה מימיו אדם הדור כל כך סבר לתומו שזה המלך בכבודו ובעצמו והחל משבחו ומפארו, וכשראה עוד אנשים כמותו שהגיעו אל עיר המלוכה, הראה באצבעו על הזקיף וקרא אליהם בקול נרגש: "הביטו וראו את מלכנו הרם והנישא!" ונתקבצו המון רב סביב שומר הפתח והיו מקלסים אותו בחשבו שהוא מלכם.
בעוד הם משבחים ומפארים את השומר הנ"ל עבר במקום חכם אחד מרואי פני המלך, בראותו את התנהגותם המשונה, התמלא חמלה על בן הכפר הנבער וחבורתו הטועים בעקבותיו. חשב החכם בלבו איך יוציאם מטעותם הגדולה ויזכה אותם לראות באמת את הדרת הוד מלכותו של המלך האמיתי. הוא ישב וחשב כמה טרח הכפרי שכלתה נפשו לראות את פני מלכו, ובא ממרחקים והוציא סך רב ועבר טלטולים קשים בדרכים ומסר את נפשו להגיע אל עיר המלוכה. ועתה, עד שזכה להגיע לפתח הארמון סמוך וקרוב אל מלכו הנכסף, נטעה והתבלבל בשטות כזאת והחליף את מלכו הרם והנישא בשומר הסף הפשוט. והיה מיצר מאד. ואמר בלבו: הלא אם היו זוכים להמתין עוד מעט ולהיכנס פנימה אל הארמון, היו זוכים לחזות ביופי והחן וההדר שכל חפצים לא ישוו בו והכל כאין וכאפס לעומתו, ולקבל את כל הטובות שמלכם הטוב חפץ להעניק להם.
והנמשל: מאן מלכי רבנן, המלך הוא רבינו הקדוש ראש כל הצדיקים, שנאמר עליו 'צדיק מושל יראת אלוקים' אשר הוא מושל על כל ישראל ועל כל צדיקי הדור באיתכסיא (עיין ליקו"מ לד, נו,) והוא השליט והמשביר לכל ישראל ולכל העולמות שכבר אמר שזכה להגיע למדרגה כזאת שאי אפשר בגוף אנושי להגיע למעלה ממנה וכן אמר "חידוש כמוני לא היה מעולם" "אני נהר המטהר מכל הכתמים". ועוד אמר על עצמו "כל הטובות שמשיח יעשה לישראל גם אני יכול לעשות" – דברים ששום צדיק מימות עולם לא התפאר בהם, והודיע שבכוחו לתקן את כל נשמת ישראל והוא ערב להקב"ה שיתקן את העולם (חלוקי הנחל ע"פ ליקו"ה) ולפדותם מכל העונשים של הגיהינום ומצער הגלגול ולהביאם אל השלימות הנכספת. ואמר: "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח" דהיינו שהוא ז"ל לבדו יש לו את הכוח לפעול את כל הנ"ל ולא לאיש זולתו עד ביאת המשיח. ואמר (לקו"מ קפ"ח) שצריך לנסוע להצדיק לחזור על אבידתו. ובן הכפר הוא איש הישראלי שהתרחק להיכן שהתרחק ונפל להיכן שנפל, עד ששמע את גדולת הצדיק האמת שיכול להושיעו ולתקנו, ונכספה נפשו להתקרב אליו ולחזות בזיו קדושתו, ושיבר כל מיני מניעות, וטלטל עצמו בדרכים בגשמיות וברוחניות והוציא ממון רב עד שזכה ברחמי השם להגיע לאומן עיר המלוכה, ושם ראה את השומר מאנשי הארמון, המרמז על אחד מאנשי הצדיק שזכה בכוח הצדיק למלבושים נאים ולחרב מזהב, היינו שזכה למעלות ומדרגות בעבודת ה' בתורה ובתפילה, וזכה לטעום קצת מאורו המאיר בכל העולמות, שהלא אמר רבינו הקדוש: הפחות שבאנשיי אני מוליך אותו על דרך של צדיק גדול וכו'.
והמעלות הקדושות שלהן זכה החסיד המקורב הנ"ל נראים בעיני בן הכפר מחמת קוצר דעתו ומיעוט השגתו לתכלית השלימות שאין למעלה ממנה, ונדמה לו שזהו המלך בעצמו דהיינו הצדיק האמת, ואינו יודע שכל מה שזכה אותו חסיד כאין וכאפס ממש ואף פחות כטיפה מן הים אינו מגדולתו של רבינו הקדוש ששגבה למעלה למעלה מדעת אנושי. וכל מה שזכה הוא רק מכוחו הגדול. ורק מפני שאינו יודע כלל את מעלת צדיק האמת ראש בני ישראל, על כן נדמה לו זאת לשלמות שאין למעלה ממנה. והחכם מרואי פני המלך שבמעשה הוא אחד מהתלמידים האמיתיים שזכה לחזות בנועם זיו פני צדיק האמת, דהיינו לטעום נעימות מתיקות תורותיו ועצותיו הקדושות ששום טוב בעולם לא ידמה להם, שהם רוח קדשו של הצדיק רופא הנפשות של כל ישראל, שהוא היופי הפאר וההידור והחן של כל העולם כולו, הם בגודל ידיעתם והשגתם ברוממות צדיק האמת, שהם בבחינת רואי פני המלך, ויודעים שאינם יודעים כלל, בגודל אמיתותם חסים על בן הכפר שטרח ועבר כל כך עד שהגיע לפתח הארמון סמוך למקום תיקונו לנצח, ולוקחים אותו אל הקודש פנימה אל היכל המלך, ומתארים בפניו את גדולתו כוחו וטובו, שהוא ראש כל הצדיקים, נהר המטהר מכל הכתמים המרפא כל חליי הנפש ומעלה אותם משמד לרצון, מתכלית הירידה לתכלית העלייה, ומביא אותם אל כל הטוב האמיתי והנצחי. ולא עולה על דעתם שטות זו, לקחת גדולה לעצמם, כי הם יודעים היטב שאין בכוחו של איש יהיה מי שיהיה להמשיך את כל הטובות האלו אלא רק צדיק האמת לבדו שהוא רבינו הקדוש הנחל נובע מקור חכמה רבי נחמן בן פייגא זיע"א. ואדרבא, כל שמחתם שעוד נפש תזכה להתקרב אל הצדיק ולקבל את תיקוניו וללכת בדרכיו, כי הם עבדיו הנאמנים, ושמחים בשמחת המלך שכל רצונו וכוספו להשפיע מטובו לכל, וזה: "על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו אחרים את כבודו שלא יכבה נרו לעולם ועד".