קונטרס 'על כסאו לא ישב זר' פרק י' "ותקננו בעצה טובה" כיצד זוכים לעצה אמיתית?

קונטרס 'על כסאו לא ישב זר' פרק י' "ותקננו בעצה טובה" כיצד זוכים לעצה אמיתית? פרק י'

כך מובא בשיחות הר"ן רל"ח:

"היה מדבר עם אחד, בתוך כך שמע אחד שהיה מתפלל תפילת ערבית ואמר: ותקננו בעצה טובה מלפניך, ואמר אותו האיש במהירות אלו התיבות ותקננו בעצה וכו' וענה רבינו ז"ל ואמר לזה שעמד אצלו: הראית שזה חוטף במהירות אלו התיבות ותקננו בעצה טובה וכו' הלא אלו התיבות צריכין להתפלל בהתעוררות גדול ובכוונה גדולה מעומקא דלבא מאד, כי זאת היא תפילה יקרה מאד מאד, כי מאד צריכין לבקש רחמים מה' יתברך שנזכה שיתן לנו ה' יתברך עצה טובה שנזכה לידע איך להתנהג וכו' ודבר זה מובן מאד לכל מי שרוצה לכנוס בעבודת ה', שצריכין לבקש מאד מה' יתברך על זה שנזכה לעצה טובה מלפניו יתברך".

לא מחמת קוצר ידיעה

ידוע מכל גדולי התלמידים עובדי השם מאנ"ש שבכל דור, עד כמה נמנעו מלתת עצות פרטיות לאנשים, אלא רק חיזקו את השואלים בקיום העצות של רבנו הקדוש ובפרט בעצת התפילה וההתבודדות, וחיזקו את התלמידים באמונה שעל ידי תפילה והתבודדות יזכו בעצמם לעצה ברורה מלפני השם יתברך. ורק אם אחד שאל על דבר שמבואר בדברי רבינו הקדוש, ענו בתשובה את מה שכתוב בספרי רבינו או ממה שקיבלו בעל פה, וכלשון מוהרנ"ת (הלכות פקדון ה', מ'): "עיקר שלמות העצה הוא על ידי מים טהורים שנמשכין מהנחל נובע".

וכל זה לא מחמת קוצר ידיעתם בדעת רבינו הקדוש, אלא אדרבא, בגודל הבנתם את עומק החשיבות של נתינת עצה, וכמה שהדבר גורלי ומורכב לגרום לאדם לנהוג כך או אחרת, עם כל ההשלכות בדבר. ורק הצדיק האמת בעצמו, שהוא רבינו הקדוש, שיודע שורש כל הנפשות, וכל ההשתלשלויות הנמשכות מכל עצה, הוא היה יכול לתת עצות והנהגות פרטיות בעבודת השם, וכדרך שאר יחידי הדורות כהאר"י והבעש"ט הקדושים שראו מסוף העולם ועד סופו, וידעו כל אדם, כל הגילגולים שעבר, ומה שורש נשמתו ומה בא לתקן בזה העולם, ומה ישתלשל מכל עצה שיאמרו עד גמר התיקון. ואף על פי כן נמנע רבינו בדרך כלל מלצוות לאנשים בפירוש מה לעשות, כידוע. והרבה מעשיות יש מכל אנשי שלומינו האמתיים בעניין זה, איך שנזהרו מלייעץ עצות פרטיות. כי רק על ידי התחזקות בעבודת השם בתפילות ובתחנונים, רצונות וכיסופים, וצעקה ובכיה לפני השם זוכים לעצה אמיתית. כמו שמובא בליקוטי הלכות (נטילת ידיים ו', מ"ו) על דברי המדרש שיר השירים קפיטל ו' פסוק ד' "כד את בעייא לית את צריכה בעייא מכלום מילף מכלום", וזה לשון מוהרנ"ת ז"ל: "ושים לבך היטב לכל דיבור ודיבור מדברי המדרש הקדוש הזה, כמה וכמה הוא מפליג במעלת הרצון דקדושה של ישראל עם קדוש, שכשרוצים באמת רצונות דקדושה להתקרב לה' יתברך, אינם צריכים עוד לבקש משום אדם וללמוד ממנו, רק הרצון בעצמו יודיע לו מה לעשות לגרום נחת רוח לה' יתברך… היינו כי יבין בעצמו על ידי הרמזים שהצדיק מרמז לו בכל עת על ידי דברי תורתו הקדושה, שאי אפשר לבאר הכל בפה ובכתב, רק על ידי בחינת רמזים יכול להאיר בדעתו עד שיתחזק ברצונות חזקים מאד להשם יתברך, עד שלא יידע כלל מה הוא רוצה, עד שה' יתברך יעזור לו ויאיר בלבו שיבין מה לעשות לגרום נחת רוח לה' יתברך להתקרב אליו". מכל הנ"ל מבואר שרבינו מוליך את אנשיו בדרך של צדיקים גדולים, כמו שאמר: "הפחות שבאנשי אני מולך אותו בדרך של צדיק גדול מאד" (חיי מוהר"ן שי"ד), ומי שרוצה להיות תלמיד של רבינו צריך שיהיה לו מלבד אמונה בצדיק, גם אמונה בעצמו שהוא יכול לזכות על ידי ריבוי רצונות והתבודדות ותפילות לברר לו את הדרך האמיתית כיצד לנהוג בכל דבר. והבאנו בזה מעט מפיהם וכתביהם של אנ"ש בעניין זה.

ר' נחמן מטשערין ז"ל

"כי עכשיו בוודאי אין עצה ואין חכמה ואין תבונה כי אם לצעוק אל ה'  יתברך מעומק הלב בבחינת 'צעק לבם אל ה' ". (פרפראות לחכמה, תורה ה' ח"ב)

ר' דוד צבי דאשיווסקע ז"ל

"אודות השאלה לתת להם בזה עצה אמיתית, באמת אי אפשר להשיבם בזה כלל, כי מסתמא יש בזה פרטים הרבה הן לצד זה והן לצד זה, וכבר אמר רבינו ז"ל על עצמו שהוא אינו יכול ליתן עצה על שום דבר מחמת שבכל דבר יש קצה אחד לטובה וקצה אחד לרעה 'ואני יודע מקודם מה שיהיה באחריתו, על כן אני יודע שניהם, נמצא שייצא ממני גם הצד הרעה להאדם, על כן אי אפשר לי ליתן שום עצה'. והגם שאנו בוודאי אינם יודעים כלל, אבל מחמת האמונה בעצמו שיש לנו בזה שבכל עצה ועצה יש צד לטובה וצד לרעה, על כן אסור לנו לדבר בזה כלל, רק מתורותיו הקדושים מותר לנו לדבר ולתת עצה על כל דבר. על כן עצתי שתלמדו ביחד את התורה 'תקעו אמונה' ליקו"ת סי' ה' אשר שם מבואר שעל ידי צעקת הלב יכולין לחתור ולמצוא המים שמהם גדלה האמונה והמים הם העצות בחי' מים עמוקים עצה בלב איש. וגם משמע משם שההכרח שיהיה מקודם העדר העצה ואחר כך יתגלה העצה על ידי צעקת הלב, בבחינת מגלה עמוקות מני חושך, ושזה היה כל בריאת העולם ברישא חשוכא והדר נהורא. יעיינו שם היטב נפלאות ההתגלות וזה בוודאי עצה טובה לכל חשכת העצה, על כן כשתקיימו כנ"ל ללמוד התורה ואחר כך לאמור התפילה אשר על התורה הזאת ולהתבודד לבו ולקיים צעק לבם אל ה' פעם ושתיים ושלוש – בוודאי יעזור להם ה' יתברך ויתן להם עצה טובה איך להתנהג בזה".(אמונת אומן, כ"ד)

ר' ישראל קרדונר ז"ל

"כך קיבלתי מרבי המובהק מוה"ר משה ברסלבר ז"ל שלזכות לעצה אמיתית צריכין מקודם לצעוק הרבה הרבה מעומקא דלבא בבחינת צעק לבם וכו' ותקנינו בעצה טובה מלפניך, ואחר הצעקה צריכין להביט על ההשגחה. ויש הרבה בזה לכתוב ולספר". (אמונת אומן, ל"ג) "ואתה אחי אין לך עצה אחרת, רק לצעוק הרבה להשם יתברך שיורה לך הדרך האמת בזה ואחר כך תביט על ההשגחה". (שם) קיצור הדבר – הכל בהשגחתו יתברך ותשפוך נפשך לפני השומע קול בכיות ותבקש מעומק הלב ותקנינו בעצה טובה מלפניך". (שם ל')

ר' ישראל בער אודסר ז"ל

"פעם אחת חיפשתי אחרי רבי ישראל קרדונר, אך הוא נעלם ולא ידעתי היכן הוא. לאחר זמן אני רואה אותו מרחוק, הולך אחת הנה ואחת הנה, ועושה תנועות בידיו כאחד המתייעץ עם חברו: 'מה אתה אומר אעשה כך, או כך?' הסתכלתי לכל עבר, לא ראיתי שום אדם והתפלאתי, עם מי הוא מדבר? עד שהבנתי שהוא מפרש שיחתו לפני ה' ושואל אותו כיצד ינהג…" (מתוך קלטת)

ר' שמואל שפירא ז"ל

"ואשר אתה שואל בעצתי, הנני לבקשך שעוד פעם אל תעשה כן לשאול בעצתי, כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, ואיני יודע לשית עצות בנפשי לתת לי עצה על שום דבר, מכל שכן לתת עצה לאחרים. אך מכיון שכבר כתבת לי, אני מוכרח לכתוב מה שיעלה בדעתי הענייה, אבל לא לסמוך עלי. הנה השאלה הראשונה, אודות במה לבלות הזמן של לפנות בוקר, אם לעסוק בספרי רבינו ז"ל או להרבות בתפילת שחרית. הנה בשאלה כזו בוודאי קשה מאד להכריע, ואחריות גדולה. אך אנסה לכתוב מה שעולה בדעתי הענייה. הנה, בוודאי ראשון לכל הוא ללמוד ספרי רבינו ז"ל שהם דעת הצדיק האמת אשר הוא כל תקוותנו. אבל אף על פי כן יש סברא לומר, כי איתא בספר המידות (אות תשובה כ"א) 'כשבאין שתי מצוות לידך – תעשה זאת המצווה שיש בה כפיית היצר יותר' עכ"ל. וידוע כי עבודת התפילה קשה מאד ויש בה כפיית היצר יותר, ועל כן זעירין אינון שעוסקין בעבודת התפילה, ואצל רוב העולם מצוות אנשים מלומדה בעוונותינו הרבים וכדאיתא בליקוטי הלכות, ואשרי הזוכה לעסוק

בעבודת התפילה. על כן אתה צריך להכריע בעצמך במה לאחוז" שמואל בקוראי שמו (מכתב ל"א)

ר' לוי יצחק בנדר ז"ל

"לא ידעתי מה להשיבך, כי זה ידוע אצלנו שכל בירור הספקות הוא רק על ידי תפילה, כמובא בהתורה מ"ט ח"א 'איתתך גוצא גחין ולחש לה' – שמע עצתה, עיין שם. כמו שראינו באומאן אצל ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל שמעולם לא נתן עצה לחברו, רק היה מעורר לתפילה, בפרט בעניין שידוכים שהוא נעלם מאד". (תמימי דרך מכתב כ"ב) "עם כל זה לומר לו 'עשה כך' אין זה דרך אדמו"ר ז"ל. כי דרך העולם כששואלין לאחד עצה מה לעשות, תיכף ומיד הוא אומר לו: עשה כך. אבל דרך אדמו"ר זצ"ל אינו כך, רק אומרים לו שצריכין לצעוק הרבה להשם יתברך 'ותקננו בעצה טובה מלפניך', כמו שאמרדוד המלך ע"ה: עד אנה אשית עצות בנפשי. על כן תדבר עמו גם כן שירבה בתפילה על זה". (שם כ"ג) "עיקר הכל הוא לשפוך שיחו לפניו יתברך כל ליבו כמו לפני חבר טוב אמיתי, ממילא יבורר לו הכל איך להתנהג". (שם פ"ו) "בדרך כלל, עצם הצגת השאלה ובקשת העצה והנדון סביבה – אלו עצמם מביאים תועלת ובעבור זה נוהגים להתייעץ עם אדם גדול. אך לומר לזולת "עשה כך", זה לא שייך כלל. כי איך יכולים לומר לאדם מה לעשות בפרטות? אמנם יש לנו ספר 'ליקוטי עצות', אך הוא עצות כלליות לכלל כולו, אך לאדם באופן פרטי לא יתכן לומר "עשה כך". וכמובן שאם אין יכולים לתת עצות – אסור לתת עצות! ואם תשאלו: הרי יש כאלו שנותנים עצות – האם אפשר לעשות משהו נגדם?

ובוודאי סכנה גדולה לקבל עצות מכל אחד. לפעמים אפשר לשבור את האדם לשברי שברים על ידי ה"עצות" שנותנים לו… העצות שלנו הוא רק כמו שרבינו כותב בליקוטי מוהר"ן תורה מ"ט: איתתך גוצא – שהעצה שלנו היא רק תפילה. על ידי תפילה מקבלים העצה הטובה ביותר, ויודעים איך לנהוג גם בפרטות. אלא מאי? אם בכל זאת רוצים לעשות איזו השתדלות, מעלים את השאלה בפני חבר, ועצם הצגת השאלה, גם אם החבר אינו אומר מה לעשות, מעלה פתרונים, ולאחר מכן מבקשים מה' יתברך "ותקננו בעצה טובה מלפניך", ועל ידי זה עוזר ה' יתברך ומכניס ברעיונו איזו עצת אמת. אמנם רבינו כותב כאן (חיי מוהר"ן תקע"ה): "שישאל עצה מהצדיקים או מתלמידיהם", כלומר גם כשאינם עונים, כדאי להציג בפניהם את השאלה, ולאחר שמעלים את השאלה בפניהם מבקשים מה' יתברך ותקננו בעצה טובה מלפניך. רגיל הייתי שר' אברהם ב"ר נחמן לא השיב מעולם על שאלות פרטיות שהעלו בפניו. כי כששאלו אותו דבר שנוגע לשולחן ערוך בוודאי לא היה לו להרבות בדיבורים, כי הרי יש שולחן ערוך. וכן הוא בדבר הנוגע בעבודת ה', שלכל עניין יש פתרון ברור שניתן להשיב עליו בקיצור. אך מעולם לא שמעתי שהשיב "עשה כך בענייני האדם וצרכיו. והעניין בזה הוא כי כאשר משיבים לאדם "עשה כך" הוא יוצא מרוצה ושלם בדעתו. אך הרי צריך לבקש מה' יתברך תמיד, ונמצא שנתינת עצה ברורה לאדם,  מלבד שזה כמעט לא שייך ללא רוח הקודש, עוד יוצאים נפסד מכך שהלה במקום לבקש מה' שינחנו בדרך אמת, הוא סומך רק על העצה שקיבל והוא חושב שהעסק נגמר ויותר אין לו מה לעשות. בו בזמן שעל כל דבר צריך להרבות ולבקש: ותקננו בעצה טובה! ותקננו בעצה טובה!" (דיבורי אמונה ב' י"ח)

"ידידי היקר, זה ידוע לכל וכפי שראיתי ושמעתי, אף שיש הרבה פגמים וקלקולים שרבינו הקדוש כוחו גדול מאד לחזק לכל, אבל פרסום של שקר זה גרוע מכל וסכנה גדולה, שלא יהא ח"ו עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. כשאנו כותבים מכתבים ומחזקים אחד את חברו זה רצון רבינו ז"ל בבחינת 'ומקבלין דין מן דין', אבל כשאחד שואל וחברו משיב, זה הוא סכנה גדולה והבעל דבר מתלבש עצמו במצוות, על כן יראתי להשיב לך". (שם קל"ב)