נקריא דברי דעת תורה ברורה ונחרצת מאיש האלוקים, אחד מגדולי הדורות, פוסק ומקובל ומראשי הלוחמים בגרורותיו של שבתאי צבי ימ"ש, רבי משה חגיז, נגד אלו שמכנים את לוחמי מלחמות הקודש בשם 'בעלי מחלוקת'. ועל על חשיבות המחלוקת דקדושה נגד מהרסי הדת,
אלו דבריו הברורים, הבהירים, הנחרצים, החד-משמעיים, בספרו אלה המצות (מצוה תקמז, ל"ת שכד) "כל מחלוקת ופירוד שהוא לשם שמים ולמחות ביד עוברי עבירה, אין זה נקרא בעל מחלוקת כאשר דימו ההמוניים הבהמיים, אשר דרך ה' לא ידעו ואת הישרה יעקשו ובכל עת וזמן שרוצים ללכת בשרירות לבם הרע תפסו להם הדרך להכות בלשונם את הבא להועיל להם ולהסיר המכשול מפניהם ואומרים עליו שהוא 'בעל מחלוקת' ושהוא עובר ומתעבר על ריב לא לו.
ואני שמעתי ולא אבין, כי מי שמע כזאת ומי ראה כאלה שהסרת המכשלות והדרכת ההמון הישראלי בדרך האמת ולהרחיקם מהסכנות שבגופות ונפשותיהם של כלל ופרט ישראל יהיה נקרא מפני זה בשם 'בעל מחלוקת'?
אשאלם ויודיעוני, אם מצווה זו היא דבר שנתחדש בישראל, ואם אין זו נחלה לישראל מאבות אבותינו, עד אברהם האב לאומתינו שהכניס עצמו בסכנה ונתגרה עם נמרוד וכל בני דורו, וקם והלך לו ארצה כנען, במקום שהיה נחשב לגר ולא כאחד מתושבי הארץ, ולא בחר בשלומם ושלוותם של בני מדינתו וארץ מולדתו, דוודאי אם היה הולך בדרך איתם ומודה להם או לכל הפחות שותק עליהם, ודאי שהיה גדול ביניהם, כי אביו היה הגדול שבהם, ועם כל זה לא באלה חלק יעקב ישראל שנקרא אברהם ואת זה בחר מעוני והביא עצמו בסכנה ונפרד מהם הולך וקורא בשם ה' אל עולם, מחבר ספרים בעיקרי האמונה, מקבץ מן העם ומודיע להם אמיתות האחדות ודרכי ה' כמו שכתוב: כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו וגו', עד שסוף דבר נעשית בעולם אומה קדושה זו, עם ה' אלה.
וממי יש לנו ללמוד כי אם מאחד היה אברהם אשר לא חש לכבוד בני משפחתו, וגם ללוט בן אחיו לא נשא פנים, ולפי שראה שאותו יום מינוהו אנשי סדום שופט עליהם וכבר הוא נסע מקדמונו של עולם ופנה אל התועלת וקבלת התענוג ממעשיהם הרעים בממונם וחטאים בגופם לה' מאד, משך עצמו ממנו ולא ביקש עליו רחמים, לולי ה' שהיה לו, ומשך עליו חוט משולש של חסד, דהיא שעמדה לו זכותו של אברהם כמו שכתוב: ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה וגו', כדי להוציא ממנו השתי פרידות טובות, כמעט היה נלכד בשחיתותם, ואברהם לא היה חושש אליו כל עיקר, א"כ חלילה לא מפני זה נאמר עליו שהיה אכזר או שוטה או בעל מחלוקת, כי הוא אחוז במידת החסד.
וממנו למד משה במחלוקת קורח וכל עדתו, ופנחס ואליהו בקנאותו, ודניאל חנניה מישאל ועזריה, ומרדכי אשר לא יכרע ולא ישתחווה להמן הנבל הבער, אלו וכל כיוצא בהם כל אחד בדורו יוכיח, דאין גם אחד דהוטל בו מום או שנחשב לשוטה ובעל מחלוקת, ואדרבה איפכא מסתברא ואיפכא הוי.
ולפיכך נתן לנו תורה תמימה במעשיה בהחוקים ומשפטים ותורות ישרים וצדיקים, בברית כרותה אשר לא ימושו מפינו ומפי זרעינו מעתה ועד עולם, ועל שמירת הגופים ציוותה תורה בעשה ולא תעשה, ולהסיר המכשולות והסכנות ושלא להניחם בארצינו ובבתינו וכו', ולענין מכשול החטאים בנפשותם כתיב: ובערת הרע מקרבך. שמענה ואתה דע לך כי נפשי הצלתי, הוא ברחמיו יעביר גילולים מן הארץ וכו', ויתמו חטאים מן הארץ, ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו'. אמן נצח סלה ועד".
