התבטאות ה"בית ישראל" מגור על הברסלבר'ס ועוד,
בקוים לדמות הרב החסיד רבי אליהו חיים ב"ר קלונימוס קלמן רוזין זצ"ל מייסד וראש ישיבת ברסלב בירושלים לרגל היארצייט שחל ביום כ' כסליו
השבוע חל יום פטירתו של הרה"ח רבי אליהו חיים רוזין, שנפטר לבית עולמו ביום כ' בכסלו שנת תדש"ם. רבי אליהו חיים היה איש של חזון, כזה שציוויו של רבינו הקדוש בער בו בכל עצמותיו. הוא חזה בה בברסלב בימי ההוד הזעם והתקומה, וכשניצל מרגלי מגף הברזל ממאסר וממוות, עמדה לנגד עיניו מטרה אחת: לפאר את שם רבנו בעולם, לבנות לו בית לדור בו בתחתונים.
הביטו עליו על רבי אליהו חיים רוזין זצ"ל כחולם, אך הוא לא שת ליבו לכך. בעשר אצבעותיו ובמסירות נפש עילאית כונן את חסידות ברסלב לתפארתה והעמידה על רגליה.
רבי אליהו חיים רוזין זצ"ל נולד ביום י' בשבט תרנ"ט, בעיירה קאמראווע בפלך לומז'ה שעל גבול ליטא־פולין, לאביו רבי קלונימוס קלמן. ילד בן חמש שנים בלבד היה כאשר התייתם מאביו, ומיני אז נחרט בזיכרונו עלמא דאתי. אליהו חיים היתום קיים בנפשו "הוי גולה למקום תורה" והלך ללמוד תורה בחיידר בעיר 'אוסטרובה' הרחק מהבית, שם הגה בתורה על אף שכמעט לא היה לו מה לאכול, ואהבת התורה שיקדה בליבו הצעיר לא ידעה גבולות.
כשהגיע לגיל שתים עשרה נתקבל לישיבת 'לומז'ה' המפורסמת שם התגלה כחריף ומתמיד גדול, כשהגיע לישיבה גדולה לא הסכימו הבחורים ללמוד עם בחור כ"כ צעיר עד שעשו לו מבחן קשה במיוחד והצליח בו ולבסוף המשגיח הבטיח לו שאם לא יעלה ייקחהו לשיחות ביחידות עד שהסכים. כיון שימי נעוריו עברו עליו מתוך יתמות, היה מהרהר לעיתים קרובות על תכליתו בעולם, ומשתוקק לקרבת אמת לאביו שבשמים.
התקרבותו לחסידות ברסלב התחילה כאשר נהג מפעם לפעם להרוות את צימאון נפשו בספריית בית המדרש המרכזי בלומז'ה, שהייתה עשירה בספרים רבים, וביום מן הימים, בעודו מעיין בסקרנות בכרכים הישנים, צדו עיניו ספר בלתי מוכר שאת שם מחברו לא ידע, כיון שדף השער היה חסר.
עיניו החלו להלך על פני השורות, ומרגע לרגע חש כאילו נכנס אל עולמות אחרים. לשון כזו לא פגש מימיו בשום ספר אחר! המחבר דיבר ישר לליבו, והוא לא ידע את נפשו מהתרגשות – עצות עמוקות מני ים, מאירות עיניים, נכתבו שם בפשטות שכזו, עד שגם ילד יכול להבינם. לפליאתו הרבה, מגלה אליהו חיים כי רבים מן הדברים שנוהג המשגיח הנערץ לשאת בפניהם, לקוחים מספר זה…
הנער, שהספר כבש את כל כולו, חש חובה לדעת את שם מחברו. לאחר שהתעניין ובירר בקרב יודעי דבר, התגלה לו הסוד: אין זה אלא אחד מספרי הרבי הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א! מאותו יום לא מש הספר מתחת ידיו. לאחר מכן נסע לאומאן, ואף נאסר ונשלח לסיביר, ונגזר עליו גזר דין מוות, ובחסדי השם ורחמיו המרובים ניצל מגזר דין זה, זכה לעלות לארץ־הקודש ולכונן מחדש את חסידות ברסלב כולה.
כשהתחילה מלחמת עולם הראשונה בשנת תרע"ד פליטים רבים ברחו מפולין לרוסיה בתקווה להינצל ביניהם הייתה אמו של ר' אליהו חיים שעקרה ביחד עם בנה לעיר 'רוז'אן'. שם נכסף לנסוע לעיר אומאן להסתופף בין השרפים לאחר תחנונים רבים ושכנועים שבאומאן מכשירים בחורים להיות רבנים אמו הסכימה לו לנסוע לאומאן יחד עם עוד בחור שם מצא את שאבה נפשו כשפגש את העובדים הגדולים ובפרט את מורו ורבו ר' אברהם ב"ר נחמן.
לאומאן הגיע בשנת תרע"ד, ומאוד התרשם מכך שחסידי רבי נחמן, למרות שהם ללא-ספק חסידים, הם מקפידים לקיים מאד את ה"שולחן ערוך" ללא כל התחכמות, דבר זה היה בשבילו בגדר חידוש.
בעודו באומאן שמע שרבינו אמר: "עבודת ה' הרוחנית הקשה ביותר קלה
בהרבה מקיום עסקה גשמית פשוטה". כיון שלא ירד לשורשו של הדבר, הוא ביקש הסבר מאת ר' אברהם חזן, מנהיגם של חסידיבברסלב באותם ימים, אשר השיב לו בפשטות: "ההתבודדות היא עבודת ה' הרוחנית הגדולה ביותר שאפשר לקיים. כל הדרוש הוא לדבר בפה. אפילו להרוויח סכום כסף קטן דורש מאמץ רב יותר מזה". מאז, נשאר ר' אליהו חיים באומאן תחת הדרכתו של ר' אברהם חזן.
לאחר תקופה נישא לבת טובים מטפליק והתגורר באומאן שם בביתו היה מכניס אורחים בתדירות והיה מתמסר לבחורים שהיו מגעים מפולין ואף מחתן אותם כמו"כ היה גבאי צדקה והיה מחלק כספים רבים לאנ"ש תחת סיכון שהקומוניסטים היתפסו אותו (שזה הייתה עבירה גדולה).
הוא נשאר תושב אומאן למשך עשרים ושתים שנה, ופעל להבטיח את הישרדותם של חסידי ברסלב באומאן ובסביבתה בעת הרעב שפשט באוקראינה בשנת תרצ"ג. הוא ארגן משלוחי מזון ממוסקבה לאומאן. הוא פנה גם לוועד החלוקה המשותף (הג'וינט) לסיוע, צעד שהוביל למעצרו בידי הנקב"ד (קודמם של הקג"ב) ביום שני ט"ו במר חשוון בשנת תרצ"ו כשגם הוא וגם ר' לוי יצחק בנדר הואשמו ביצירת מגע עם ארגוני חוץ. במשך תקופה עבר עינויים וחקירות קשות וכבר פסקו להם גזר דין מוות, אולם, ה' היה עמם, ועניינם הופקד בידי פקיד יהודי במשרד המשפטים בקייב. פקיד זה היה בן לחסיד ברסלב, כשאביו הבחין שהוא נמשך לתנועת הקומוניזם, אמר לו ראה כאשר יבואו לפניך יהודים ובפרט חסידי ברסלב תשתדל בכל יכולתך לעזור להם. כעת התאפשר לו לקיים את דברי אביו, הפקיד הביא לחנינתם הסופית, (שבסוף שילם על כך בחייו) ביום שבת קודש פרשת שקלים הם הורשו לשוב לביתם, אך הושמו ב"מעצר עיר", ונאסר עליהם לעזוב את אומאן.
למרות זאת, שב ר' אליהו חיים מיד למוסקבה, הוא כבר הגיש בקשת הגירה לארץ ישראל לפני מאסרו, כך שבשובו הוא מצא שאשרת היציאה שלו כבר ממתינה לו. ר' אליהו חיים נמלט לירושלים, והגיע לשם בערב חג השבועות תרצ"ו. הוא עבר להתגורר בשכונת מאה שערים בירושלים "החדשה" שם הצטרף לאנ"ש כמו ר' אברהם שטערנהרץ ר' שלמה וקסלר ר' נתן בייטלמכר ועוד שהסתופפו בכולל 'בוקרשט' שבשכונת מאה שערים.
בארץ ישראל המשיך לעבוד את השם קם חצות והוגה בתורה יום וליל והצליח גם להדפיס חלק מליקוטי הלכות גם עסק הרבה לעלות את יתר אנ"ש ששהו ברוסיה, והקים בעיר העתיקה את ישיבת ברסלב.
בשנת תשי"ג ר' אליהו חיים החליט שיש צורך בבית כנסת של ברסלב, בתחילה השכירו שתי חדרים בשכונת במאה שערים, ולאחר מכן השיג אישור לבנות בשטח שהיה עליו מלון 'ארץ ישראל' וטחנת קמח קטנה, לאחר מאמצים רבים וגיוס כספים בחו"ל הצליח לבנות את השול הנקרא 'אור הנעלם' ברח' מאה שערים בירושלים, שם היה מוסר שיעורים קבועים והקים גם כולל אברכים. על כך, הוא הושם ללעג אפילו על-ידי אחדים מחסידי ברסלב הבכירים. "עבור מי אתה בונה בית כנסת כה גדול?" הוא נשאל, באותה השנה היו בכל ארץ-ישראל אולי מאה וחמישים חסידי ברסלב בלבד. היום, כעבור חמישים שנה כמעט בארץ, אין עוד מקום לערער על הסתכלותו לעתיד. בית הכנסת, למרות גודלו, אינו גדול דיו להכיל את המוני חסידי ברסלב בדורנו.
ר' אליהו חיים שימש כתובת לשבורי הלב. כל מי שלבו כבד עליו בא לשוחח עמו, ויצא מפניו מעודד ושמח. חש מצוקה, לא שהבעיות נעלמו לפתע. אדרבה, הן נותרו והיו אמיתיות, אך בעזרת מוחו החריף של ר' אליהו חיים ולבו הרחום, נותחו כל הלחצים והדאגות הנלווים, וכל הגורמים המיותרים הוסרו. עתה, כל מה שהיה צורך לו לאדם להתמודד עמו היה בנקודה המרכזית אשר בה התמקדה הבעיה ואשר באמצעותה יוכל לשפר את מצבו. הוא היה אומר תמיד, בחיוך רחב: "בתורה חמשה ספרים. ל'שולחן ערוך' ארבעה כרכים. מה קרה לכרך החמישי? זה מקביל לשכל של האדם עצמו, לדעת היכן וכיצד ליישם את ידיעותיו".
מסופר, כי פעם בליל חורף ירושלמי צעד כ"ק האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור ברחוב המנומנם, גוו זקוף ועיניו המפלחות תרות מרצדות. גבאו ומשמשו הלך מרחק מה אחריו. אלו שעותיו הנעלות של האדמו"ר, השעות בהם הוא תר ובולש באישון ליל אחרי עובדי ה', צדיקים נסתרים ו'טיפוסים' ירושלמים הנחבאים אל הכלים – 'סיורים' ליליים של חיפוש אחר מבקשי השם. תוך כדי הילוכו הגיע האדמו"ר לפאתי השכונה. בתחילתו של מעלה רחוב סלנט ניצב עומד בגאון בניין בית מדרשנו המפואר, אשר זה עתה נסתיימה בנייתו, והוא עומד על תילו עם היכל מפואר, בניין בן שלוש קומות וחזית מרשימה מאוד, כזו שבירושלים דאז הייתה נדירה ביופייה וגודלה.
הרים ה'בית ישראל' את עיניו הקדושות ותמה בקול: "למי בנו הברסלבר'ס בניין כה גדול…?!". אבל היה מי שחשב אחרת, מי שהאמין בכל כוחו בדברי רבינו שאמר: "שלעתיד יהיה כל העולם אנשי ברסלב". הוא ראה אותה, הוא חווה אותה, את ברסלב, בימי ההוד הזעם והתקומה, וגם כשכמעט הוצא להורג, המשיך להאמין כי חובתו היא להדליק את הניצוץ מחדש. לא היה בו ספק כי ההיכל שבנה, הגדול לימים ההם, עוד צפוי להיות צפוף מחסידים שמרחוק וקרוב יבואו, ותוך שנים בודדות יבצעו את המהפכה – הפצת אורו של הצדיק בכפלי כפליים!
ר' אליהו חיים היה שרוי תמיד בשמחה פנימית, לרמת היישוב הדעת שלו לא היה תקדים. כיון שנחלש גופו על-ידי מחלת הטיפוס ושאר המחלות שסבל מהם בשנותיו הצעירות, הוא היה חלש למדי לקראת סוף חייו. אולם, כחסיד ברסלב של אמת, לא דילג על הקימה בלילה ואמירת "תיקון חצות" וקיום פרקי התבודדות. כאשר נשאל כיצד מצא את הכוח לעסוק בעבודת ה' מסוג זה, השיב: "כשמתרגלים לדבר בצעירותך, אתה עושה אותו בצורה אוטומטית גם אחרי שנים רבות כל כך". הוא לימד אותנו, שוב ושוב, שלא לעשות דבר ללא התבודדות. בשנתו האחרונה, כאשר שכב רוב הזמן על מטתו, אמר: "מה הייתי יכול לעשות עתה, לולי עצת ההתבודדות של רבינו!"
נפטר ביום שבת קודש לפנות בוקר בכ' בכסלו תשד"מ נטמן ונקבר בהר הזיתים ליד קיברו של ר' נחמן ב"ר ברוך אפרים מטפליק. ת.נ.צ.ב.ה.
השאיר אחריו דור ישרים מבורך, בניו: ר' קלונימוס קלמן, ר' נחמן. בנותיו: מרת פרומא אשת ר' צבי פסח פראנק, מרת אדל אשת ר' יוסף חיים בלוי רבה של העיר אשקלון, מרת ציפורה אשת ר' עוזיאל כהן (קרדיט: ברסלב גלובל, ניצוצות).
בספר הנפלא 'שיח ישראל' מהמוהל העולמי הרב ישראל שטערן זצ"ל מלונדון מובא סיפור על הרב רויזן בעת שהתאכסן אצלו
סיפור חובה לכל ברעסלבר חסיד