ספר 'בעקבי הצאן' יסודות חסידות ברסלב פרק י"ב – ההתייחסות לשאר הצדיקים (א) – האמונה בגדולתם של כלל הצדיקים

רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל

במאמרינו הבאים נלבן ונבאר בס"ד את ההתייחסות הנכונה של חסידי ברסלב לכלל הצדיקים והמפורסמים שבכל דור, כשבמאמר הראשון בסדרה נבאר ונחדד את האמונה שהחדיר בנו רבינו, להאמין בכלל הצדיקים והכשרים שבכל דור

אחד הנושאים העדינים והרגישים ביותר, במסורת של ברסלב, הוא: ההתייחסות הנכונה של חסידי ברסלב לשאר הצדיקים והאדמו"רים, מאז דורו של רבינו עד לדורנו אנו.

בענין זה שוררת אצל רבים מבוכה וערפל, כשמחמת עדינות הדברים ניתן בקל לטעות לימין או לשמאל; לזלזל בקדושתם של שאר הצדיקים ולשכוח ש"רבות בנות עשו חיל", או לחילופין להשוות את רבינו אליהם ולשכוח ש"ואת עלית על כולנה".

אי לכך, ראינו לנחוץ ללבן ולברר סוגיא זו, הדק היטב היטב הדק, ולהציג את שני צדדי המטבע במלוא עוזם ותפארתם, כשאף אחד מהם אינו בא על חשבון השני, ו"מקום יש בראש להניח שני תפילין" גם אם במקרה זה קדושתו של האחד נעלה לאין שיעור מהשני…

כשבהמשך נצטרך אף לברר כיצד הייתה ההנהגה אצל אנ"ש הלכה למעשה, כלפי שאר הצדיקים והאדמו"רים שבכל דור.

לאחר מכן, אף נזדקק בס"ד לסוגיית ה"מפורסמים של שקר", אשר גם היא צריכה לימוד וליבון; מי הם המפורסמים של שקר, כיצד מזהים אותם, וכיצד עלינו להתייחס אליהם.

* * *

מִטֶּבַע הדברים, המאמר שלפניכם – לא רק שאינו מושלם, אלא שהוא גם עשוי להיות חלילה מטעה ומבלבל, מאחר שאינו מציג, בשלב זה, אלא את הצד האחד של המטבע, מבלי שתהיה לו יכולת למנוע את שלל הטעויות שעלולות להיגרם על ידו. אי לכך אין לראות בו דברים מוחלטים וברורים, אלא תחילת הדרך לקראת הבירור המורכב.

כמו כן: מאמר זה הוא בגדר "תורה שבכתב" – בכך שהוא מצטט ומעתיק מספרי הקודש בכלל ומלשונותיו של רבינו ומוהרנ"ת בפרט בענין זה, והמאמרים הבאים יהיו יותר בגדר "תורה שבעל פה" – בכך שיעסקו בפן המעשי של הדברים, כיצד הם מפורשים ומפוענחים הלכה למעשה על ידי אנשי שלומנו, החל ממוהרנ"ת עד לדורנו אנו. אי לכך, אין להיות 'קַרָאִי' שקורא את התורה שבכתב, ונחפז להסיק ממנה מסקנות מעוותות…

ודי בהערה זו.

דברי חז"ל בקשר לצדיקים שבכל דור

האמונה היהודית הפשוטה אומרת שישנם בכל דור ודור צדיקים אמיתיים, ואין דור שאין בו צדיקים גדולים המקבלים את פני השכינה בכל יום, ואשר עליהם העולם עומד.

הגמרא אף נוקבת במספר, ואומרת:

לֹא פָּחוּת עָלְמָא מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא צַדִּיקֵי דְּמְקַבְּלֵי אַפֵּי שְׁכִינָה בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ, ל"וֹ בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין וְשִׁיתָּא הֲווּ. (סוכה מה ע"ב)

במקום אחר מדברת הגמרא על 45 צדיקים[א], ואומרת:

חֹמֶר שְׂעוֹרִים וְלֵתֶךְ שְׂעוֹרִים – אֵלּוּ מ"ה צַדִּיקִים שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בָּהֶם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם שְׁלִשִׁים כָּאן וְט"ו בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאִם שְׁלֹשִׁים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְט"ו כָּאן, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף וָאַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ בֵּית ה' אֶל הַיּוֹצֵר, הֱוֵי אוֹמֵר – שְׁלֹשִׁים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְט"ו כָּאן. (חולין צב ע"א)

כשלדברי הזוהר[ב] המספר גבוה יותר, ובכל דור נמצאים 72 צדיקים כמנין הסנהדרין – ל"ו בארץ ישראל ול"ו בחוץ לארץ:

דְּאִינוּן ע"ב צַדִּיקִים, דְּאִינוּן כְּגַוְונָא דְסַנְהֶדְרִין. וְרָזָא דְמִלָּה: "אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ", לֹ"ו בְּחוּשְׁבָּנָא סְלִיק תְּלָתִין וְשִׁית, וְאִינוּן ל"ו בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְל"ו לְבַר מֵאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. (תיקוני זוהר דף נא ע"א)

כשכמובן, כל המספרים שנקטו חכמינו ז"ל אינם אלא בגדר "לא פחות עלמא", אבל בוודאי יתכן שיהיו עוד צדיקים רבים בכל דור, כמו שכתב הערבי נחל:

יָדוּעַ הָיָה לָהֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁזֶּהוּ הַמִּסְפָּר הַפָּחוּת מַה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ בְּחִינַת רָאשִׁים אֶל הַדּוֹר, אֲבָל יְכוֹלִים לִהְיוֹת יוֹתֵר. (ערבי נחל, ניצבים דרוש ב)

ה'אמונת חכמים' שהחדיר בנו רבינו

וככל המון בית ישראל, המאמינים בה' ובצדיקיו – כך גם חסידי ברסלב, מאמינים באמונה שלימה בקיומם של צדיקים אמיתיים בכל דור ודור.

וכפי שדאג רבינו להחדיר אמונה זו באנשיו, ואף התייחס אל הקושי שיש לבני אדם להאמין שגם בדורות כמו שלנו ישנם "צדיקים גדולים במעלה מאד כמו בדורות הראשונים" – וכמובא בשיחות הר"ן:

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ זַ"ל מֵעִנְיָן זֶה, שֶׁאֵין הָעוֹלָם רוֹצִים לְהַאֲמִין שֶׁיִּהְיוּ נִמְצָאִים עַכְשָׁו צַדִּיקִים גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד כְּמוֹ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים. עָנָה וְאָמַר: אִם מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צְרִיכִים לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים גַּם כֵּן. כִּי כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא, בְּוַדַּאי כְּמוֹ כֵן נִמְצָאִים צַדִּיקִים בְּוַדַּאי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְהָבֵן מְאֹד. (שיחות הר"ן, קצב)

גם כשסיפרו בפני רבינו מעלות נשגבות של צדיקים בני דורו – מעלות שנשמעות כגוזמא, במיוחד כשהיה מדובר בצדיקים שחיו באותו דור – החדיר רבינו בשומעיו את האמונה הפשוטה שאכן ניתן לזכות למעלות נשגבות אלו גם בדורותינו אלה.

וכמסופר: שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לְפָנָיו זַ"ל אוֹדוֹת הָרַב דִּקְהִלַּת בַּרְדִּיטְשׁוֹב, שֶׁלֹּא רָצָה לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה בַּבֹּקֶר שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת עַד שֶׁיַּרְאוּ לוֹ הַמֶּרְכָּבָה שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל, וְהִתְפַּלְּאוּ הָעוֹלָם מְאֹד עַל זֶה. וְגָעַר בָּהֶם רַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר: וּמַה זֹאת לְפֶלֶא כָּל כָּךְ בְּעֵינֵיכֶם? הֲלֹא גַּם יְחֶזְקֵאל הָיָה בֶּן אָדָם! וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וּכְבָר מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר הַהַפְלָגוֹת שֶׁהִפְלִיג בְּשֶׁבַח מַעֲלַת קְדֻשַּׁת הָרַב הַנַּ"ל. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר עָלָיו, שֶׁאִלְמָלֵא מַה שֶּׁהוּא יוֹשֵׁב בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב וְכוּ', הָיָה זוֹכֶה עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ הַגְּדוֹלָה לְמַדְרֵגַת הָרַב הַמַּגִּיד זַ"ל מִמֶּעזְרִיטְשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה זוֹכֶה לְמַדְרֵגַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל. וְשָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁסִּפֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל מִקְּדֻשַּׁת הָרַב הַנַּ"ל בְּסָמוּךְ אַחַר פְּטִירָתוֹ זַ"ל, וְאָמַר עָלָיו שֶׁהָיָה 'חַד בְּדָרָא'. (חיי מוהר"ן, תקנג)

כך גם הגיב כשסיפרו לפניו על צדיק שהעיד על עצמו שכבר הרג את יצרו הרע:

פַּעַם אַחַת סִפַּרְתִּי לְפָנָיו מֵעִנְיַן הֶחָסִיד מֵאַמְשְׂטֶרְדַּם שֶׁהָיָה מְפֻרְסָם בִּבְּרָאד שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּרְאִיתִיו בִּקְהִלַּת קְרֶעמִינִיץ בַּחֲזִירָתוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְסִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁאָמַר שֶׁכְּבָר הָרַג אֶת הַיֵּצֶר הָרָע. הֵשִׁיב לִי בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה, וְאָמַר: וְכִי מַה צְּרִיכִין לְדַבֵּר שֶׁהָרַג אֶת הַיֵּצֶר הָרָע מֵאַחַר שֶׁהִתְעַנָּה כָּל כָּךְ, כִּי הֶחָסִיד הַנַּ"ל הִתְעַנָּה הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי שָׁמַעְתִּי מֵחוֹתְנִי זַ"ל שֶׁהִתְעַנָּה מֵאָה וְשִׁשָּׁה פְּעָמִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת רְצוּפִים. (שם)

ובכך לימד אותנו, שעלינו להאמין בצדיקים גם כשמעלתם ומדרגתם נשגבות מבינתנו… כשעל אחד הצדיקים אף התבטא ואמר "עליו יש להאמין הכל"[ג], וכמסופר:

וּפַעַם אַחַת סִפְּרוּ לְפָנָיו מִצַּדִּיק אֶחָד שֶׁאָמַר עַל הָרַב הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ רַבִּי דֹּב הַנַּ"ל[ד], שֶׁבְּכָל הִסְתַּכְּלוּת שֶׁהָיָה הַמַּגִּיד זַ"ל מִסְתַּכֵּל רָאָה כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים. וְהֵשִׁיב רַבֵּנוּ זַ"ל: עַל הַמַּגִּיד זַ"ל יֵשׁ לְהַאֲמִין הַכֹּל! וְכֵן עוֹד הַפְלָגוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁהִפְלִיג בְּעִנְיַן קְדֻשַּׁת הַמַּגִּיד זַ"ל. וְאֵין כָּאן הַמָּקוֹם לְבָאֲרָם, וְהָרֹב נִשְׁכַּח מֵאִתָּנוּ. (שם)

* * *

רבינו עצמו, היה מרבה לדבר בשבח הצדיקים – שבדורו ושבדור שלפניו – והפליג בשבחם עד למאד.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אֵיךְ שֶׁהִפְלִיג בִּקְדֻשַּׁת מַדְרֵגַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ כְּלָל. וּכְשֶׁאָמַר מֵעִנְיַן הַמַּנְהִיג שֶׁצָּרִיךְ אִישׁ שֶׁיִּהְיֶה קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ גָּדוֹל, בִּבְחִינַת קְדֻשַּׁת וּפְרִישׁוּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (לִקּוּטֵי תִּנְיָינָא סִימָן ע"ב), אָמַר אָז: וְסָמוּךְ לְיָמֵינוּ הָיָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל וְכוּ'. וְשָׁמַעְתִּי מֵהָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי זַ"ל, שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר מֵרַשִּׁ"י וּבַעֲלֵי תּוֹסָפוֹת זַ"ל שֶׁרֻבָּם מְנוּחָתָם בִּמְדִינַת צָרְפַת, וְאָמַר: וַאֲנַחְנוּ זָכִינוּ שֶׁבִּמְדִינוֹתֵינוּ מָקוֹם מְנוּחָתוֹ וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל. וְאָמַר אָז שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל הָיָה רַבִּי עַל אֲלָפִים וְרִבְבוֹת עוֹלָמוֹת. וּפַעַם אַחַת הִפְלִיג בְּמַעֲלַת קְדֻשַּׁת הָרַב רַבִּי פִּינְחָס זַ"ל מִקָּארִיץ, וְאָמַר שֶׁהָיָה אֵיזֶה זְמַן שֶׁהָיָה הַרַב רַבִּי פִּינְחָס 'חַד בְּדָרָא'. וּפַעַם אַחַת אָמַר: אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם שֶׁרָאוּ אֶת רַבִּי פִּינְחָס זַ"ל.

וּפַעַם אַחַת סִפֵּר מִקְּדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִפּוֹלְנָאָה, וְהִפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ זַ"ל. וְאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁסִּפְרוֹ "תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף" וְכֵן שְׁאָר סְפָרָיו זַ"ל כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וְנִפְלָאִים מְאֹד כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם, אַף עַל פִּי כֵן קְדֻשַּׁת מַדְרֵגַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל בְּעַצְמוֹ הָיָה לְמַעְלָה הַרְבֵּה מִמַּה שֶּׁנִּרְאֶה וּמוּבָן מִתּוֹךְ סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְכֵן כְּשֶׁרָאָה אֶת הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ "נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ" הִתְפַּלֵּא מְאֹד וְאָמַר שֶׁקְּדֻשַּׁת מַעֲלַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ זַ"ל נִשְׂגָּבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִמַּה שֶּׁנִּרְאֶה וּמוּבָן מִתּוֹךְ סִפְרוֹ הַנַּ"ל. וְגַם בִּקְדֻשַּׁת אָחִיו הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי זוּסְיָא זַ"ל הִפְלִיג מְאֹד מְאֹד וְכוּ' כַּיָּדוּעַ אֶצְלֵנוּ.

וְכֵן הִפְלִיג מְאֹד מְאֹד בִּקְדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מִיכְל [מזלאטשוב] זַצַ"ל, וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַבְרָהָם קַלִיסְקֶיר זַ"ל[ה], וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדִיל זַ"ל מִוִּיטֶפְּסְק, וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב רַבִּי נַחוּם [מטשערנוביל] זַ"ל, וּבִקְדֻשַּׁת הָרַב רַבִּי שָׁלוֹם [שכנא מפראביטש] זַ"ל. וְכֵן בִּקְדֻשַּׁת שְׁאָר תַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד זַ"ל, וּבִקְדֻשַּׁת תַּלְמִידֵי תַלְמִידָיו זַ"ל, כְּגוֹן: הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִנֶּאסְכִיז, וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מֵאֲלִיק, וְהָרַב הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ מִקָּאזְנִיץ, וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִלַּאנְצֶט וְלוּבְּלִין [החוזה מלובלין]. וְכֵן עוֹד מַה שֶּׁנּוֹדַע לָנוּ מַה שֶּׁהִפְלִיג בִּקְדֻשַּׁת שְׁאָר צַדִּיקִים עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה, וְעַל כָּל אֶחָד אָמַר הַפְלָגוֹת וּשְׁבָחִים אֲחֵרִים, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מַה שֶּׁהִפְלִיג בְּמַעֲלַת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם נֶכְדֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, כְּגוֹן הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אַהֲרֹן מִטִּיטַיֶאב זַ"ל, וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ מִסֶּדִילְקָאב [בעל ה"דגל מחנה אפרים"] וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ [ממעז'בוז'] זַ"ל.

וְאֵין כָּאן מָקוֹם לְבָאֵר בִּפְרָטִיּוּת מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ מִמֶּנּוּ זַ"ל בְּעִנְיַן כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק מִכָּל הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל, וְהָרֹב נִשְׁכַּח מֵאִתָּנוּ. (חיי מוהר"ן, תקנג)

ההערכה וההערצה לא הייתה מוגבלת רק לגדולי החסידות, אלא גם לשאר הצדיקים שבזמנו. וכפי שאנו מוצאים לדוגמא בחיי מוהר"ן, בנוגע לבעל ה"יסוד ושורש העבודה":

סִפֵּר לִי מִצַּדִּיק אֶחָד מִמְּדִינַת לִיטָא שֶׁקֹדֶם מוֹתוֹ הִכָּה בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה, כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁמַּכִּין בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם זוֹ עַל זוֹ אֲגוּדָל עַל אֶצְבַּע אַמָּה עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל מִבֵּינֵיהֶם, וְאָמַר בְּשִׂמְחָה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "אִיבֶּער גִּישְׁפְּרִינְגֶין". כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל שֶׁקָּפַץ וְדִלֵּג עַל הָעוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, אַשְׁרֵי לוֹ. וְהָיָה רַבֵּנוּ זַ"ל מְשַׁבֵּחַ מְאֹד אֶת הַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁזָּכָה לוֹמַר כָּךְ קֹדֶם מוֹתוֹ. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּדַלֵּג וְקוֹפֵץ עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲנוּגָיו. (חיי מוהר"ן, תקכב)

* * *

רבינו אף עודד לנהוג כבוד גדול בכל הצדיקים והכשרים[ו].

וּפַעַם אַחַת שָׁבַת אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁל צַדִּיק אֶחָד בִּבְּרֶסְלֶב, וְרַבֵּנוּ זַ"ל לֹא הָיָה אָז בְּבֵיתוֹ. וּכְשֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ סִפְּרוּ לְפָנָיו זַ"ל מֵעִנְיָן זֶה, וְשָׁאַל אִם נָהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד כָּרָאוּי לוֹ (אַף עַל פִּי שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה לֹא הָיָה מְפֻרְסָם כָּל כָּךְ בָּעוֹלָם). וְאָמַר אָז: לְאִישׁ כָּשֵׁר כָּזֶה לֹא יַסְפִּיק לִנְהֹג בּוֹ כָּל הַכָּבוֹד שֶׁבָּעוֹלָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר "וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד". (חיי מוהר"ן, תקנג)

עודד לראות את פניהם הק':

אָמַר: טוֹב מְאֹד לִרְאוֹת פְּנֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר[ז], כִּי צַדִּיקַיָּא אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא (זֹהַר הַקָּדוֹשׁ שְׁמוֹת קס"ג ע"ב). (חיי מוהר"ן, תקמב)

וכן, עודד להתברך מפי כולם[ח]:

שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁאָמַר שֶׁבְּרָכָה שֶׁנּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ אֶת עַצְמָן אֵצֶל גְּדוֹלִים וַחֲשׁוּבִים הוּא דָּבָר יָקָר מְאֹד, וְטוֹב לְהִשְׁתַּדֵּל לְבָרֵךְ אֶת עַצְמוֹ אֵצֶל כֻּלָּם. (חיי מוהר"ן, תקמא)

* * *

ואכן, הערכה עצומה זו – ובמיוחד לצדיקים מגדולי החסידות – עברה בברסלב מדור דור.

מוהרנ"ת, באחת התפילות המוכרות והמורגלות ביותר בפי אנ"ש, מקונן מרה על הסתלקותם של גדולי הצדיקים מתלמידי הבעש"ט[ט] בלשונות של קילוס ושבח מופלגים עד מאד:

אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר זָכִינוּ בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה לְאוֹרוֹת נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים כָּאֵלֶּה, אוֹרוֹת צַחִים וּמְצֻחְצָחִים כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָפְסוּ הַדִּבּוּרִים וְהַצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָם וּגְדֻלָּתָם וְתָקְפָּם וְגָבְהָם וּמַעֲלָתָם וְתִפְאַרְתָּם. וְכַמָּה גִלְגּוּלִים סִבַּבְתָּ בָּעוֹלָמֶךָ, וְכַמָּה עַלְמִין אִתְהֲפִיכוּ בְּגִינַיְהוּ, וְכַמָּה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ עָשִֹיתָ עַד אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לְעוֹלָם אוֹרוֹת כָּאֵלֶּה, צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים כָּאֵלֶּה, מוֹרֵי דֶרֶךְ כָּאֵלֶּה, מְלַמְּדֵי דַעַת מְבִינֵי מַדָּע כָּאֵלֶּה, בַּעֲלֵי עֵצוֹת כָּאֵלֶּה. וְהָיִיתָ עִמָּהֶם כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, וְהִרְבֵּיתָ נִפְלְאוֹתֶיךָ עִמָּהֶם בְּלִי שִׁעוּר, כִּי רַבִּים קָמוּ עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם, וְאַתָּה הִצַּלְתָּ אוֹתָם מִיַּד כָּל אוֹיְבֵיהֶם וְרוֹדְפֵיהֶם, וְעָשִֹיתָ מַה שֶּׁעָשִֹיתָ בְּדַרְכֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ הַנֶּעְלָמִים מְאֹד מְאֹד וְקִיַּמְתָּ אוֹתָם בְּרַחֲמֶיךָ, עַד אֲשֶׁר פָּעֲלוּ וְעָשֹוּ וְהִתְחִילוּ וְגָמְרוּ וְהִפְלִיאוּ לַעֲשֹוֹת תִּקּוּנִים חֲדָשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, וְתִקְּנוּ נְפָשׁוֹת רַבּוֹת בְּלִי שִׁעוּר, נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים. כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת כָּל הַתִּקּוּנִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁקִּבַּלְתָּ מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה, מִיּוֹם שֶׁנִּתְגַּלָּה אוֹר הַגָּנוּז, אוֹר יִשְֹרָאֵל וּקְדוֹשׁוֹ, רַב רַבָּנָן, אִישׁ אֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הָרַב רַבִּי יִשְֹרָאֵל בַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲשֶׁר הֵאִיר פְּנֵי תֵבֵל, וְהֶעֱמִיד תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, צַדִּיקִים וַחֲסִידִים קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים, וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּ'רָכָה נֶ'טַע שַׁ'עֲשׁוּעָיו זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתּוֹ, יוֹצְאֵי חֲלָצָיו הַקְּדוֹשִׁים הַיְקָרִים מִפָּז וּפְנִינִים וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהֶם, אֲשֶׁר הוּא וְתַלְמִידָיו וְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו גִּלּוּ אֱלֹהוּתְךָ בַּדּוֹרוֹת הָאֵלֶּה וְהִרְבִּיצוּ תוֹרָה בְּיִשְֹרָאֵל הֵמָּה הֵאִירוּ עֵינֵינוּ וּפָתְחוּ לִבֵּנוּ, לָמְדוּ וְלִמְּדוּ דְרָכִים יְשָׁרִים וְעֵצוֹת נִפְלָאוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל אֵלֶּה… (ליקוטי תפילות ח"ב, לג)

סגנון דומה אנו מוצאים בדבריו הנלהבים של הרב מטשעהרין בהקדמה לספרו "לשון חסידים":

יָדוּעַ כִּי לֹא זָכוּ הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאַר מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ אֵיזֶה חִבּוּר מְיֻחָד מִדִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם … אַךְ אַף עַל פִּי כֵן, טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' עַל אֲשֶׁר בְּרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת וְהִשְׁאִיר לָנוּ שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וְהֵאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ אֵיזֶה נִיצוֹצֵי אוֹר מֵהָאוֹר הַגָּנוּז וְהַקָּדוֹשׁ עַל יְדֵי תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ"ל שֶׁהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד כַּמְּפֻרְסָם בְּכָל הָעוֹלָם, וְעַל יָדָם זָכוּ הָעוֹלָם לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ קְצָת מֵאוֹרוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל אֲשֶׁר עַד הֵנָּה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אָנוּ חַיִּים, וְכָל תִקְוָתֵנוּ וִישׁוּעָתֵנוּ לָנֶצַח הוּא רַק עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּדְרָכָיו הַקְּדוֹשִׁים זַצַ"ל הָעוֹמְדִים לָנוּ בְּעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה.

בִּפְרָט בָּעִתִּים הַלָּלוּ עִקְבוֹת מְשִׁיחָא בְּעֵת הִתְפַּשְּׁטוּת הַחֹשֶׁךְ הַנּוֹרָא מְאֹד כָּפוּל וּמְכֻפָּל תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וְכוּ' מַמָּשׁ, אֲשֶׁר גַּם נְבִיאֵנוּ הָרִאשׁוֹנִים זַ"ל רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ אֵיךְ יוּכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַעֲמֹד וּלְהִתְחַזֵּק עַצְמָן בְּיִרְאַת ה' וֶאֶמוּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּתוֹךְ הִתְגַּבְּרוּת הַחֲשְׁכוּת כָּזֶה. וּבָרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ וְהִקְדִּים רְפוּאָה לְמַכָּתֵנוּ, וּבְאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלּוּ שָׁלַח לָנוּ מוֹשִׁיעַ וָרַב, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא כָּזֶה, עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית, הוּא הֵאִיר עֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְקַבֵּל עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְעֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה וְיִרְאָה אֲמִתִּית מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא וּבִדְבֵקוּת עָצוּם וּבְהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה דִּקְדֻשָּׁה, כְּמַאֲמַר וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.  (לשון חסידים, הקדמה)

כך גם כל חסיד ברסלב שפותח את הספר ליקוטי מוהר"ן, נתקל כבר בדפיו הראשונים בשבחים מפליגים על גדולי הצדיקים.

על החוזה מלובלין, נכתב שם [ככותרת להסכמתו]:

הָרַב הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, מְנוֹרָה הַטְּהוֹרָה, אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, אוֹר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים, אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח, אוֹר טָמִיר וְנֶעֱלָם, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הַמְּפֻרְסָם בְּכָל קַצְוֵי תֵּבֵל לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, מוֹרֵנוּ יַעֲקֹב יִצְחָק מִלֻּבְּלִין זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, בַּעַל מְחַבֵּר סֵפֶר 'דִּבְרֵי אֱמֶת' וְעוֹד סְפָרִים. (ליקוטי מוהר"ן, הסכמות)

על המגיד מקאז'ניץ נכתב:

הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, כְּבוֹד הָרַב הַגָּאוֹן הָאֲמִתִּי, זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה, אִישׁ אֱלֹקִים, מוֹפֵת הַדּוֹר, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, חֲסִידָא סָבָא קַדִּישָׁא, אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, לוֹ נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי אוֹרָה בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר וְיָדָיו רָב לוֹ, תְּהִלָּתוֹ מָלְאָה אָרֶץ, כְּבוֹד קְדֻשַּׁת שֵׁם תִּפְאַרְתּוֹ, מוֹרֵנוּ הָרַב יִשְׂרָאֵל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, מַגִּיד מֵישָׁרִים דִּקְהִלַּת קֹדֶשׁ קָאזְ'נִיץ, בַּעַל מְחַבֵּר סֵפֶר 'עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל' וּשְׁאָר סְפָרִים. (שם)

ואכן, חסידי ברסלב הכשרים, האמינו ומאמינים בגדולתם של כל הצדיקים האמיתיים, באמונה שלימה ותמימה[י].

וכפי שכותב רבי נתן ב"ר יהודה מטבריה, בתגובה לעלילותיהם של המתנגדים על כך שאמונתם של חסידי ברסלב בצדיקים פגומה:

וְהַשּׁוֹמֵר הָאֱמֶת יִשְׁמֹר אוֹתָנוּ מִכָּל שׂוֹנְאֵי חִנָּם, וְיַצִּילֵנוּ מִכָּל רוֹדְפֵנוּ הַמּוֹצִיאִים שֵׁם רַע עַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַמַּאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים בְּחִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וּבַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה וּבִיאַת מָשִׁיחַ וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים וּמַאֲמִינִים בְּכָל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים אֲשֶׁר זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ, וְיַצִּילֵנוּ מְהֵרָה מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם אָמֵן סֶלָה. (נתיב צדיק, מכתב עט)

כולם קדושים ובתוכם ה'

רבינו מלמד אותנו להאמין באמונה שלימה בכל הצדיקים, וכותב:

הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'. (ליקוטי מוהר"ן, ק)

הוא אוסר עלינו להכשיר את זה ולפסול את האחר… באמרו:

וּשְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁבְּלֵב הָאָדָם, הוּא הַמֵּסִית אֶת הָאָדָם, שֶׁיְּהַרְהֵר אַחַר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבַּדּוֹר, וְלוֹמַר 'זֶה נָאֶה וְזֶה לֹא נָאֶה'[יא], בִּבְחִינַת (הוֹשֵׁעַ י): "חָלַק לִבָּם". לִבָּ"ם הֵם ע"ב צַדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר[יב] (ליקוטי מוהר"ן תניינא, פג)

וכך אכן מתחנן מוהרנ"ת בתפילתו, שנזכה להאמין בכל הצדיקים "ולא לעשות שום חילוק ביניהם כלל, רק כולם יהיו נאים ואהובים ויקרים בעינינו מאד מאד", וזה לשון תפילתו:

תְּבַטֵּל מֵאִתָּנוּ שְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁל יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע שֶׁנִּשְׁאַר לָנוּ מִנְּעוּרֵנוּ, אֲשֶׁר זֶה הַשְּׂאוֹר וְהֶחָמֵץ שֶׁבַּלֵּב, הוּא הַמֵּסִית אֶת הָאָדָם לְהַרְהֵר אַחַר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבַּדּוֹר וְלוֹמַר 'זֶה נָאֶה וְזֶה לֹא נָאֶה'. וְעַל יְדֵי זֶה חָלַק לִבֵּנוּ, וְנֶעֶלְמוּ מֵאִתָּנוּ הַשִּׁבְעִים וּשְׁנַיִם צַדִּיקִים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים בְּבֵרוּר אֶחָד מֵהֶם. רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַנְךָ וְתָסִיר וּתְבַעֵר וּתְבַטֵּל מֵאִתָּנוּ הַשְּׂאֹר וְהֶחָמֵץ שֶׁבַּלֵּב, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַאֲמִין בְּכָל הַצַּדִּיקִים וְלִבְלִי לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם כְּלָל, וְלֹא לַעֲשׂוֹת שׁוּם חִלּוּק בֵּינֵיהֶם כְּלָל, רַק כֻּלָּם יִהְיוּ נָאִים וַאֲהוּבִים וִיקָרִים בְּעֵינֵינוּ מְאֹד מְאֹד. (ליקוטי תפילות ח"ב, מב)

רבינו אף מרבה להזהיר, שבראותנו מחלוקת בין הצדיקים, אַל לנו להתערב בכך ח"ו[יג], רק עלינו להמשיך ולהאמין בכולם.

וכפי שהוא מזהיר בנחרצות:

מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו, צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא יִשְׁמַע וְיַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל מְרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים רַק לְהַאֲמִין בְּכֻלָּם. (ליקוטי עצות, צדיק ח[יד])

כשכמובן, כל זה מדובר על מחלוקת הנטושה בין "צדיקים שלמים", אשר שניהם הולכים בדרך הישר והאמת, ומדריכים את אנשיהם בדרך התורה והיראה כפי המסורה לנו מדור דור[טו].

מוהרנ"ת חוזר על כך כמה פעמים בליקוטי הלכות, כשבכל פעם הוא מחדד שכשמדובר בצדיקים המנהיגים את אנשיהם בדרך התורה והיראה המסורה לנו מדור דור, עלינו להאמין בכולם, ולא להתייחס למחלוקת שביניהם[טז]. וכלשונו:

כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַחוֹבְלִים, כְּשֶׁמִּתְקָרְבִים מִתּוֹךְ מַחֲלֹקֶת וּסְפֵקוֹת וּמַאֲמִינִים בְּכָל הַצַּדִּיקִים אַף עַל פִּי שֶׁחוֹלְקִים זֶה עַל זֶה. לֹא כְּמוֹ הַלֵּיצָנִים שֶׁאוֹמְרִים: מֵאַחַר שֶׁחוֹלְקִים זֶה עַל זֶה, הוּא שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם וְחוֹלֵק עַל שְׁנֵיהֶם. כִּי זֶהוּ דִּבְרֵי לֵיצָנוּת וְנוֹגְעִים בִּכְפִירוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן. רַק הָאֱמֶת הוּא לְהֵפֶךְ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין בְּכֻלָּם וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם. (וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר עַל פָּסוּק 'אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים' וְכוּ' בְּהַתּוֹרָה 'בַּחֲצוֹצְרוֹת' בְּסִימָן ה' לִקּוּטֵי חֵלֶק א' עַיֵּן שָׁם). וְזֶהוּ "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים", הַיְנוּ אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ לְמִי לְהִתְקָרֵב, כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַל תְּחִלָּה הַגִּידָה לִּי וְכוּ' אֵיכָה תִרְעֶה וְכוּ'.

עַל זֶה הֵשִׁיב אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ וְכוּ' צְאִי לָךְ וְכוּ' וּרְעִי וְכוּ' עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים, "הָרֹעִים" דַּיְקָא לְשׁוֹן רַבִּים, הַיְנוּ שֶׁתִּתְקָרֵב לְכֻלָּם, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ לְמִי לְהִתְקָרֵב, צָרִיךְ אַתָּה לְהִתְקָרֵב לְכֻלָּם וּלְהַאֲמִין בְּכֻלָּם, מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּם מַזְהִירִים אוֹתְךָ לְקַיֵּם תּוֹרַת מֹשֶׁה בִּכְתָב וּבְעַל פֶּה. כִּי רַק מֵהָאֲנָשִׁים הַכּוֹפְרִים הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַחֲקִירוֹת הָרוֹצִים לְהַטּוֹת מִתּוֹרַת מֹשֶׁה לִלְמֹד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּפוֹרְקִים עֹל וְרֻבָּם מְגַלְּחִים זְקָנָם וְכוּ' כַּמְפֻרְסָם, מֵהֶם צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק בְּתַכְלִית הָרִחוּק, אֲבָל כָּל מִי שֶׁמַּנְהִיג עַל פִּי הַתּוֹרָה כְּפִי שֶׁמָּסְרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּגְמָרָא וּפוֹסְקִים וְסִפְרֵי יְרֵאִים הַמְיֻסָּדִים עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, בָּהֶם צְרִיכִים לְהִתְדַּבֵּק בְּכֻלָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּבוֹ תִדְבָּק" וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "הִדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים". (ליקוטי הלכות, תפילת המנחה ו, יב)

במקום אחר, הוא חוזר וכותב:

בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נִתְבַּלְבֵּל הָעוֹלָם מְאֹד וְנִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת בָּעוֹלָם וְנַעֲשֶׂה קָטֵגוֹרְיָא גְּדוֹלָה בֵּין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּעַצְמָם, עַד שֶׁאֵין הָאֶחָד יוֹדֵעַ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ מִי הוּא הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי שֶׁיּוּכַל לְתַקֵּן אוֹתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וּמֵחֲמַת זֶה מִתְגַּבְּרִים הַמִּתְנַגְּדִים הַחוֹלְקִים לְגַמְרֵי עַל כָּל הַחֲסִידִים וְהַצַּדִּיקִים שֶׁהָיָה מִימוֹת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב רַבָּן שֶׁל כָּל בְּנֵי הַגּוֹלָה זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, כִּי מִתְלוֹצְצִים וְאוֹמְרִים שֶׁהֵם מַאֲמִינִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם שֶׁל כָּל הַחוֹלְקִים זֶה עַל זֶה, וּמִמֵּילָא לֹא נִשְׁאָר אֶצְלָם גַּם אֶחָד מֵהַצַּדִּיק שֶׁיַּאֲמִינוּ בּוֹ, כַּיָּדוּעַ לֵיצָנוּת זֹאת בָּעוֹלָם. אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא כָּךְ הַמִּדָּה וְלֹא כָּךְ יָפֶה לָהֶם, וְה' יִתְבָּרַךְ יִסְלַח לָהֶם עַל זֶה וְיָשִׁיב לִבָּם אֶל הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה. כִּי אַדְּרַבָּא אָנוּ צְרִיכִין לְהַאֲמִין בְּכֻלָּם בְּכָל מִי שֶׁמַּנְהִיג יִשְׂרָאֵל עַל פִּי דַּת תּוֹרַת מֹשֶׁה בִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, עַל פִּי הַסְּפָרִים הַמְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָּז שֶׁל הַגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה מִדְרָשִׁים וְסִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל וְכוּ' – בְּוַדַּאי אָנוּ צְרִיכִין לְהַאֲמִין בְּכֻלָּם!

כִּי רַק מִכַּת הָעוֹסְקִים בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁעוֹסְקִים בַּמִּקְרָא לְבַד וּפוֹנִים עֹרֶף מֵהַגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה וְהֵם כְּמוֹ הַקָּרָאִים מַמָּשׁ לְמִי שֶׁבָּקִי בָּהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם, וְכָל לִמּוּדָם הָרַע וּפֵרוּשֵׁיהֶם הָרָעִים הֵם עַל פִּי יְסוֹדוֹת הָאֶפִּיקוֹרְסִים הַמְפֻרְסָמִים כְּמוֹ אֲרִיסְטוֹ וַחֲבֵרָיו יִמַּח שְׁמָם וְנִמַּח זִכְרָם, מִכִּתּוֹת כָּאֵלּוּ וּמִסִּפְרֵיהֶם צְרִיכִין לְהַרְחִיק בְּתַכְלִית הָרִחוּק יוֹתֵר מֵהַרְחָקַת בַּעֲלֵי רָאתָן, כִּי עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים", כַּיָּדוּעַ לְכָל בַּעַל דַּת יִשְׂרָאֵל גֹּדֶל עֹצֶם רִשְׁעוּתָם וְאַרְסָם הָרַע וְהַנִּמְהָר, רַחֲמָנָא לִשֶׁזְבָן מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם. אֲבָל כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הַמִּתְנַהֲגִים עַל פִּי דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּגְמָרָא וְזֹהַר וּבְכִתְבֵי הָאֲרִ"י וְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְתַלְמִידָיו זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ, בְּוַדַּאי אָסוּר לַחֲלֹק עַל שׁוּם אֶחָד מֵהֶם. וְכַמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה בַּחֲצוֹצְרוֹת (בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן ה') עַל פָּסוּק "אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין", שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ אָסוּר לוֹ לִשְׁמֹעַ כְּלָל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים, רַק לְהַאֲמִין בְּכֻלָּם.  (ליקוטי הלכות, שבת ה, יג)

השינויים שבין דרכי הצדיקים

גם אם כל אחד מהצדיקים, יש לו דרך אחרת ושונה בעבודת ה' – כולם אהובים, וכוונת כולם רצויה לשמיים.

כִּי בֶּאֱמֶת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כַּוָּנָתוֹ רְצוּיָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְאַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי דַּעְתָּם חֲלוּקָה זֶה מִזֶּה, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ דֵּעוֹתֵיהֶם שָׁווֹת לְגַמְרֵי. כִּי אֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם דּוֹמִים זֶה לָזֶה, וּכְשֵׁם שֶׁמְּשֻׁנִּים בְּנֵי אָדָם בְּצוּרוֹתֵיהֶם כָּךְ מְשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם, וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה שִׁנּוּיִים בֵּינֵיהֶם בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְדַרְכֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם. וּמִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם לֹא הָיוּ עֲדַיִן שְׁנֵי צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים שָׁוִים לְגַמְרֵי בְּכָל תְּנוּעוֹתֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אֶחָד וְיוֹנְקִים מֵרַב אֶחָד, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בְּדַרְכֵיהֶם וְהַנְהָגוֹתֵיהֶם.

וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְסַפֵּר וּלְהַפְלִיג בְּגֹדֶל הַחִלּוּקִים בֵּין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לִזְמַנֵּנוּ, שֶׁכֻּלָּם הֵם מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְהַמַּגִּיד זְצוּקַ"ל, וְהָיָה שָׁלוֹם גָּדוֹל בֵּינֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מְחֻלָּקִים מְאֹד בְּדַרְכֵיהֶם; שֶׁזֶּה הָיָה נוֹסֵעַ עַל הַמְּדִינָה וְדָרַשׁ בָּרַבִּים, וְזֶה יָשַׁב בְּבֵיתוֹ. זֶה הֶאֱרִיךְ מְאֹד בַּתְּפִלָּה וְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּצְעָקוֹת וְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְזֶה הִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ עִם הַצִּבּוּר כְּדֶרֶךְ הֶהָמוֹן. וְזֶה הִרְבָּה בַּתּוֹרָה יוֹתֵר, וְזֶה הִרְבָּה בִּצְדָקוֹת וּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר, אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּם יָנְקוּ מֵרַב אֶחָד. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם שָׁוִין, כִּי כָּל אֶחָד עוֹבֵד אֶת ה' כְּפִי מִדָּתוֹ וּכְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. (ליקוטי הלכות, שומר שכר ב, י)

כששינויים גדולים אלו שבין הצדיקים, אינם דבר ש'בדיעבד', אלא 'לכתחילה שבלכתחילה'…

וְזֶה עִקַּר שַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים הַרְבֵּה בָּעוֹלָם, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹשֶֹה לוֹ נַחַת רוּחַ וְתַעֲנוּג וְשַׁעֲשׁוּעַ מְיֻחָד מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִגְּוָנִין סַגִּיאִין. כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶֹה שְׁנֵי דְּבָרִים שָׁוִין, רַק כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ וְנָתִיב כְּפִי שָׁרְשׁוֹ בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן. (שם)

* * *

ואכן, כל צדיק וצדיק עם דרכו המיוחדת – יש לו את סך הנשמות הקשורות אליו, ואשר ממנו הם מקבלים את חיותם ודרכם בעבודת ה'.

וכפי שכותב רבינו בתורה הראשונה של ליקוטי מוהר"ן תניינא:

וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לֵידַע מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת וּמְקוֹר חִיּוּתָם, מֵהֵיכָן כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה מְקַבֶּלֶת חִיּוּת, וְהָעִקָּר לֵידַע כָּל מְפֻרְסְמֵי הַדּוֹר. כִּי אִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵידַע וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בִּפְרָטִיּוּת עִם כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה, צָרִיךְ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם כָּל מְפֻרְסְמֵי וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר, כִּי הַנְּשָׁמוֹת נֶחֱלָקִים תַּחְתָּם, כִּי כָּל מְפֻרְסָם וּמַנְהִיג הַדּוֹר יֵשׁ לוֹ כַּמָּה נְשָׁמוֹת פְּרָטִיּוֹת, הַשַּׁיָּכִים לְחֶלְקוֹ, וּכְשֶׁמְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַמְפֻרְסָמִים, הוּא מְקֻשָּׁר עִם כָּל פְּרָטֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל. (ליקוטי מוהר"ן תניינא, א)

גם בתורה רפ"ב הידועה, "אזמרה", מתייחס רבינו לענין זה וכותב:

וְדַע שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא בְּחִינַת רוֹעֶה, כִּי בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת מֹשֶׁה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, הוּא עוֹשֶׂה בְּחִינַת מִשְׁכָּן, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין הַתִּינוֹקוֹת הֶבֶל פִּיהֶם כַּנַּ"ל, וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, לְפִי בְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵם מְקַבְּלִין מִשָּׁם, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר, סַךְ תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵם מְקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם מִמֶּנּוּ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ כַּנַּ"ל. (ליקוטי מוהר"ן, רפב)

כשכל צדיק וצדיק מאיר לסך מסוים של נשמות, בבחינת "שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות" כל אחד לפי בחינתו.

וכפי שהתייחס פעם רבינו בעצמו לענין זה, ואף מנה ופירט:

רַבֵּנוּ אָמַר: הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ"ל הָיָה שַׂר עַל אֲלָפִים וְרִבְבוֹת עוֹלָמוֹת[יז], הָרַב מִבַּרְדִיטְשׁוֹב זַצַ"ל עַל עוֹלָמוֹת, וְהַצַּדִּיק רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזְ'בּוּז' זַצַ"ל עַל רִבְבוֹת נְשָׁמוֹת. עַל הָרַב בַּעַל הַתַּנְיָא אָמַר: "שַׂר הָאֶלֶף", וְעַל אֶחָד אָמַר שֶׁהוּא "שַׂר הַמֵּאָה", וְעַל אֶחָד אָמַר שֶׁהוּא רַבִּי שֶׁל עֶשְׂרִים חֲסִידִים. (שיש"ק ג, צ)

הצדיקים שאין הלכה כמותם

ישנם גם צדיקים כאלה, שאין להם את היכולת להנהיג, אך גם הם "נאים ויפים מאד", ועלינו להאמין בהם ולהעריכם כמעלתם.

וכפי שמוסר לנו מוהרנ"ת:

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁסִּפֵּר מִכַּמָּה צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים גְּדוֹלִים, וְאָמַר שֶׁזֶּה יֵשׁ לוֹ קְצָת כֹּחַ לְהַנְהִיג הָעוֹלָם, רַק הַחִסָּרוֹן שֶׁהוּא אֵינוֹ 'בַּר אֲבָהָן'[יח]. וְכֵן סִפֵּר עוֹד מֵאֵיזֶה צַדִּיקִים שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַנְהִיג הָעוֹלָם. עָנָה וְאָמַר, שֶׁהָעִנְיָן הוּא כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בְּהַקְדָמַת הַזֹּהַר) לְעִנְיַן הָאוֹתִיּוֹת בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁבָּאוּ הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכָל אֶחָד רָצָה שֶׁיִבְרָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם. וְהֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁבָּאוֹתִיּוֹת: נָאֶה אַתָּה וְיָפֶה אַתָּה מְאֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינִי רוֹצֶה לִבְרֹא בְּךָ אֶת הָעוֹלָם וְכוּ'. כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לְעִנְיַן הַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם נָאִים וְיָפִים מְאֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָם יְכוֹלִים לְהַנְהִיג הָעוֹלָם. (חיי מוהר"ן, תקיד)

יתרה מכך:

ישנם גם צדיקים אשר "אין הלכה כמותם"[יט], וצדיקים שכאלה אסור לציית לדבריהם ולנהוג כדעתם.

וּלְחֵטְא וְקִלְקוּל גָּדוֹל יֵחָשֵׁב לְכָל הָעוֹשֶׂה כִּדְבָרָיו. (ביאור הליקוטים, תורה נו, אות כו)

ואף על פי כן, גם צדיק שכזה אסור לנו לגנות אותו:

כִּי כָּל הַדִּבּוּרִים מְקַבְּלִין מִן הַשָּׁמַיִם … וְכָל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּקַבְּלִין מִשָּׁם, הַיְנוּ מִבְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת שָׁמַיִם, בְּחִינַת רְעָמִים, אֵין לְגַנּוֹת אֶת הַמְקַבֵּל, אַף אִם אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, מֵאַחַר שֶׁקִּבְּלָם מִן הַשָּׁמַיִם. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים. וּמַה שֶּׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, זֶה אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג … וְעַל כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִים דִּבּוּרִים מִן הַשָּׁמַיִם, מִבְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת רְעָמִים כַּנַּ"ל, אֵין לְגַנּוֹת אוֹתוֹ, אַף אִם אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. כִּי זֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זֹאת. כִּי הוּא נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים … שֶׁבְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּקַבְּלִין מִן הַשָּׁמַיִם הַנַּ"ל, אֵין בָּהֶם שׁוּם גְּנוּת, וְאָסוּר לְגַנּוֹת אֶת הַמְקַבֵּל, אַף אִם אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. כִּי זֶה בְּחִינַת דַּרְכֵי ה', בְּחִינַת רְעָמִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג. (ליקוטי מוהר"ן, נו)

וכפי שמתחנן מוהרנ"ת בליקוטי תפילות, שיאמין בכל הצדיקים, ולא יבזה אפילו את החכמים האמיתיים שאין הלכה כמותם:

וְזַכֵּנִי לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים בֶּאֱמֶת, וְתַשְׁפִּיעַ עָלַי דַּעַת שָׁלֵם, שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת בְּכָל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, וְלֹא יְבַלְבֵּל אוֹתִי כְּלַל הַמַּחֲלֹקֶת הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶם. וְאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהַאֲמִין כִּי בֶּאֱמֶת אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְכָל דִּבְרֵיהֶם אֱמֶת וָצֶדֶק. וְלֹא אֲבַזֶּה חַס וְשָׁלוֹם שׁוּם אֶחָד מֵהֶם, אֲפִלּוּ הַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתָם. כִּי הֵם דַּרְכֵי ה', נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, וְאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּׂיג זֹאת. וְלֹא אֶחְקֹר בָּזֶה כְּלָל, רַק לְהַאֲמִין כִּי אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים. (ליקוטי תפילות, נו)

צדיקים נסתרים:

מלבד הצדיקים הגלויים שיש בכל דור, ישנם גם צדיקים הנסתרים ונעלמים מבני העולם. וכלשון רבינו הקדוש:

וְיֵשׁ גַּם כֵּן צַדִּיקִים שֶׁהֵם צְפוּנִים וּמֻסְתָּרִים, שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. (ליקוטי מוהר"ן, לג)

בתורותיו ושיחותיו, מתייחס רבינו כמה פעמים לענין "הצדיקים הנסתרים", כשהוא מפליג במעלתם העצומה[כ].

באחת התורות הוא מתאר "צדיק גדול מאד" שמרוב קדושתו לא מבחינים בה כלל… וכותב:

דַּע שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבֹּל קְדֻשָּׁתוֹ, עַל כֵּן הוּא מִתְעַלֵּם מְאֹד, וְאֵין רוֹאִים מִמֶּנּוּ שׁוּם קְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת יְתֵרָה, זֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל קְדֻשָּׁתוֹ מְאֹד. וְזֶה בְּחִינוֹת 'כָּל הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים' (יָדַיִם פֶּרֶק ג), נִמְצָא שֶׁשִּׁיר הַשִּׁירִים הוּא קָדוֹשׁ מְאֹד יוֹתֵר הַרְבֵּה מִכָּל הַסְּפָרִים. וְהִנֵּה מָצִינוּ שֶׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, חִבֵּר שְׁלשָׁה סְפָרִים: מִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת וְשִׁיר הַשִּׁירִים. וּבֶאֱמֶת, מִשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת הֵם כֻּלָּם מְלֵאִים מוּסָר וְיִרְאַת שָׁמַיִם מְאֹד, וּמָצִינוּ בָּהֶם תֵּבוֹת קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל בְּשִׁיר הַשִּׁירִים אֵינוֹ נִמְצָא תֵּבוֹת קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה כְּלָל. פּוּק עַיֵּן וְתִשְׁכַּח, שֶׁבְּכָל סֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים אֵין נִמְצָא שָׁם בְּכָל הַסֵּפֶר שׁוּם תֵּבוֹת קֹדֶשׁ וְטָהוֹר. וְזֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל עֹצֶם קְדֻשָּׁתוֹ אֵינָם רוֹאִים שָׁם שׁוּם קְדֻשָּׁה, עַל כֵּן אֵינוֹ נִמְצָא שָׁם תֵּבוֹת קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה כְּלָל. (ליקוטי מוהר"ן, רמג)

כשמתוך הדברים מובן שהצדיקים הגנוזים והנסתרים, מעלתם גדולה יותר מהגלויים, ובעוד שהצדיקים הגלויים הם 'קודש' הרי שהצדיקים הנסתרים הם 'קודש קדשים'.

וכפי שאכן מסופר:

אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ אִם אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַצַּדִּיק גָּדוֹל בַּמַּעֲלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוֹאִין מִמֶּנּוּ יְגִיעוֹת וְעֻבְדּוֹת בְּאִתְגַּלְיָא כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין מִצַּדִּיק אַחֵר שֶׁעוֹשֶֹה בְּאִתְגַּלְיָא עֻבְדּוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וְכוּ'. הֵשִׁיב לוֹ: בְּוַדַּאי אֶפְשָׁר וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הַצַּדִּיק שֶׁמַּסְתִּיר עַצְמוֹ וְאֵין רוֹאִין מִמֶּנּוּ בְּאִתְגַּלְיָא עֻבְדּוֹת גְּדוֹלוֹת, הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה יוֹתֵר מִזֶּה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּאִתְגַּלְיָא! כִּי יֵשׁ שְׁנֵי שֵׁמוֹת שֵׁם הוי"ה וְשֵׁם אדנ"י, וְשֵׁם הוי"ה בְּהֶעְלֵם וּבְהֶסְתֵּר כִּי אָסוּר לִקְרוֹת בּוֹ, אֲבָל שֵׁם אדנ"י בְּאִתְגַּלְיָא, וּבְוַדַּאי שֵׁם הוי"ה גָּדוֹל יוֹתֵר הַרְבֵּה מִשֵּׁם אדנ"י. וְאָז אָמַר עִנְיַן 'כָּל הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ' הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן רמ"ג. (חיי מוהר"ן, מ)

גם לענין 'השפעת שפע', יש כח גדול יותר לצדיקים הנסתרים מאשר לאלו הגלויים, מאחר שאין עליהם קטרוגים. וכדברי רבינו:

טוֹב מְאֹד מַעֲלַת הַצַּדִּיקִים הַגְּנוּזִים, שֶׁהֵן יְכוֹלִין לְקַבֵּל שֶׁפַע וְרֹב טוֹבָה לְהַמְשִׁיךְ לְהָעוֹלָם, וְאֵינָם שׁוֹאֲלִים עֲלֵיהֶם, וְאֵינָם מְקַטְרְגִים עֲלֵיהֶם, מֵחֲמַת שֶׁהֵם גְּנוּזִים וְאֵינָם מְפֻרְסָמִים. (ליקוטי מוהר"ן, קיד)

גם ב"מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות", שב"סיפורי מעשיות" אנו רואים, שכשחיפשו צדיק להתברך ממנו – נושעו ע"י 'צדיק גנוז' דווקא… וכמסופר:

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים, וְהָלַךְ וְעָסַק בְּדָאקְטוֹרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מַלְכוּתוֹ נֶהְפֶּכֶת לְזָרִים, וְלֹא הוֹעִילוּ לוֹ. וְגָזַר עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ בַּעֲבוּרוֹ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים. וְהָיוּ הַיְּהוּדִים מְבַקְּשִׁים וּמְחַפְּשִׂים צַדִּיק, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיִפְעֹל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים. וּבִקְּשׁוּ וּמָצְאוּ צַדִּיק גָּנוּז, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיוּ לְהַמֶּלֶךְ בָּנִים, וְעָנָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל. וְהוֹדִיעוּ לְהַמֶּלֶךְ, וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ פְּקֻדָּתוֹ (שֶׁקּוֹרִין אוֹקַאז) אַחֲרָיו, וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְהַמֶּלֶךְ. וְהִתְחִיל הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּטוֹב: הֲלֹא אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁהַיְּהוּדִים הֵם בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנִי. עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ בְּטוֹב שֶׁתִּתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיוּ לִי בָּנִים. וְהִבְטִיחַ לוֹ שֶׁיִהְיֶה לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה וָלָד. וְהָלַךְ לִמְקוֹמוֹ, וְיָלְדָה הַמַּלְכָּה בַּת … אַחַר כָּךְ נִכְסַף הַמֶּלֶךְ מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מֻסֶּבֶת מַלְכוּתוֹ לְאִישׁ זָר, וְגָזַר שׁוּב עַל הַיְּהוּדִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן, וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים וּמְחַפְּשִׂים אֶת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל, וְלֹא מָצְאוּ אוֹתוֹ כִּי כְּבָר נִפְטַר. וּבִקְּשׁוּ עוֹד וּמָצְאוּ עוֹד צַדִּיק גָּנוּז, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּתֵּן לְהַמֶּלֶךְ בֵּן, וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל. וְהוֹדִיעוּ לְהַמֶּלֶךְ, וְאָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ גַּם־כֵּן כַּנַּ"ל: הֲלֹא הַיְּהוּדִים בְּיָדִי וְכוּ' כַּנַּ"ל. (סיפורי מעשיות, מעשה ה)

כי אכן, את הצדיקים הגנוזים יש לחפש[כא]. ולפעמים אף מטלטלים הצדיקים את עצמם, כדי לגלות איזה צדיק נסתר. וכדברי רבינו:

טִלְטוּל הַצַּדִּיקִים, לִפְעָמִים הוּא בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת אֵיזֶה צַדִּיק נִסְתָּר. (ספר המידות, צדיק קסו)

אף בדורו של רבינו, היה צדיק נסתר, סופר סת"ם, שרבינו הביע את רצונו לנסוע אליו ולקנות ממנו כמה זוגות תפילין, כדי שיזכו כל אנ"ש להניחם. וכמסופר:

אָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִסּוֹפֵר אֶחָד שֶׁהוּא צַדִּיק גָּנוּז, וְרָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ תְּפִלִּין מִמֶּנּוּ. וְאָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ כַּמָּה זוּגוֹת תְּפִלִּין, כִּי צְרִיכִין לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּחָכְמָה בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יָבִין שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִלְכָּד חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה צַד גֵּאוּת[כב], עַל כֵּן הָיָה רְצוֹנוֹ לִנְסֹעַ אֵלָיו בְּעַצְמוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ כַּמָּה זוּגוֹת תְּפִלִּין וּלְחַלֵּק לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין קְדוֹשִׁים שֶׁלּוֹ. (חיי מוהר"ן, תקיא)

* * *

לסיום נושא זה, ברצוננו לציין:

לא ניכנס במאמרנו זה לסוגיית "הצדיקים הנסתרים", לבררה ולנפותה משלל הדמיונות וההזיות שהשתרבבו אליה, אך נסתפק בציטוט שני שיחות קצרות בנידון:

אָמַר רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער: בְּנֵי הָעוֹלָם חוֹשְׁבִים שֶׁהַצַּדִּיקִים הַנִּסְתָּרִים הֵם חוֹטְבֵי הָעֵצִים אוֹ שׁוֹאֲבֵי הַמַּיִם. אוּלָם לָאֱמֶת, אֶפְשָׁר לִהְיוֹת כְּרַבִּי אַבְרָהָם בֶּערְנְיוּ שֶׁלָּנוּ, נֶכֶד רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל כַּיָּדוּעַ, וּבְכָל זֹאת לִהְיוֹת אֶחָד מֵהַל"ו צַדִּיקִים. (שיש"ק ג, רסב)

אָמְרוּ לְעִנְיָן הַל"ו צַדִּיקִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל דּוֹר, שֶׁבִּזְכוּתָם הָעוֹלָם עוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵלּוּ הַמַּנְהִיגִים עַצְמָם בְּגַדְלוּת וּפִרְסוּם, מֵהַל"ו צַדִּיקִים "נִסְתָּרִים" בְּוַדַּאי שֶׁאֵינָם! (שיש"ק ד, פח)

* * *

כלל הדברים:

"רבות בנות עשו חיל", ובכל דור ודור היו וישנם צדיקים גדולים; הראויים להנהיג ושאינם ראויים, גלויים ונסתרים. כולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים, וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם. ועלינו להאמין בכולם באמונה שלימה ותמימה.

כשאת המעלה הגדולה והערך העצום שיש לעצם ה"אמונת חכמים" הכללית בכלל צדיקי הדור, נוכל ללמוד מדברי מוהרנ"ת שכותב:

וְאִם לֹא הָיוּ פּוֹעֲלִים כָּל הַחֲסִידִים בִּנְסִיעָתָם לַצַּדִּיקִים, אֶלָּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם עַל כָּל פָּנִים אֱמוּנָה בְּזֶה הַצַּדִּיק שֶׁהֵם מְקֹרָבִים אֵלָיו וּבְכַמָּה צַדִּיקִים – דַּיָּם! כִּי אֱמוּנַת חֲכָמִים הוּא יְסוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים וּמַאֲמִין בְּכֻלָּם, אַשְׁרֵי לוֹ! (ימי מוהרנ"ת ח"ב, עח)

על מעמדם של כל "שבעת הנרות" הללו ביחס ו"מול פני המנורה" וראש כל הצדיקים ה"עולה על כולם", והמשפיע, באתגליא ובעיקר באתכסיא, על כולם ובאמצעות כולם; ועל טיב וצורת האמונה וההתקשרות בפועל, במחשבה ובמעשה, לכל אלה, באופן שאינו עומד בסתירה כלל וכלל לאמונתנו ולהתקשרותנו ב"צדיק היחידי וראש ראשי הדורות שהיו מעולם… שנתעלה על כל הצדיקים הגמורים שהיו מעולם עד שלא קם עוד בישראל כמוהו" (לשון רבי אברהם ב"ר נחמן, ביאור הליקוטים כ"ז) אלא אדרבה: משלימה ומעצימה אותה ביתר שאת ויתר עוז – במאמרינו הבאים אי"ה.

[א] וכבר עמדו המפרשים על הסתירה. המהרש"א מיישב: "דהתם בצדיקים במעשים בעלמא קאמר, והכא בחכמים בעיון מושכלים קמיירי" (מהרש"א חידושי אגדות סוכה מה ע"ב, ד"ה הא דמסתכלי). והערוך לנר מיישב באופן אחר: "דלקיום העולם בעינן מ"ה צדיקים, ומהם צריכים שיהיו ל"ו מסתכלים באספקלריא המאירה, והשאר אפילו מסתכלים באספקלריא שאינה מאירה" (ערוך לנר, סוכה מה ע"ב, ד"ה הא דמסתכלי).

[ב] ואת דבריהם הביא רבינו בליקוטי מוהר"ן תניינא סימן פ"ג, וכדלהלן.

[ג] בהקשר לכך מן הענין לציין למה שמובא אודות המעשיות על הבעש"ט: "הרב הקדוש מוהר"י ז"ל מנעסכיז בעל המחבר ספר תולדות יצחק אמר בשם אביו זלה"ה שאינו מחשיב שום סיפורים שמספרים מעשיות מצדיקים, כי הרבה מעשיות בדויים ומעורבים בטעויות, זולת המעשיות שמספרים מן הבעל שם טוב זלה"ה, כי הגם אם לא היה המעשה בפועל ממש, אבל בכוחו של הבעש"ט זצללה"ה היה לפעול הכל" (זכרון טוב, דף ט ע"ב. מובא בספר בעש"ט על התורה, בהקדמה 'מאירת עיניים' אות מ"ג, ועיי"ש גם באות מ"ד בדומה לזה בשם הרה"ק מקאברין).

[ד] המגיד ממעזריטש, תלמידו של הבעש"ט.

[ה] על אודות רבי אברהם קאליסקער, איתא בשבחי הר"ן: "ורבינו ז"ל היה משבח ומפאר התורה שלו בלי ערך, כמעט שאין דוגמתו. גם אנכי שמעתי מפיו הקדוש שאמר ששלימות היה רק להצדיק מורינו הרב אברהם הנ"ל. ואמר לי: הלא ראיתי כמה צדיקים, אבל שלימות הוא רק אצל הצדיק הקדוש הנ"ל" (שבחי הר"ן ח"ב, יח).

[ו] ואגב, גם את בניהם יש לכבד, וכמובא בספר המידות: "על ידי כבוד שמכבדין את בני הצדיקים, נתעורר רצון אצל השם יתברך שיבוא משיח" (ספר המידות, צדיק קעח). עוד בענין 'בני הצדיקים': "מי שיודע שמות של בני הצדיקים שבדור, הוא יודע כל המאורעות שיהיה" (ספר המידות, צדיק ח"ב ח). עוד בעניינם, ראה חיי מוהר"ן אות תקע"ה.

[ז] וכמובא גם בספר המידות: "תועלת גדול לראות פני גדולי הדור" (ספר המידות, צדיק ו).

[ח] אופן ההנהגה למעשה אצל אנ"ש בעניינים אלו, יבואר בס"ד במאמרים הבאים.

[ט] אין ספק שכוונתו העיקרית של מוהרנ"ת בתפילה זו היא על רבינו הקדוש, וכפי שניתן להוכיח מלשונות רבים באותה תפילה שרומזים בפירוש על שבחים ועניינים מיוחדים השייכים לרבינו הקדוש בלבד או לקשר המיוחד שהתקיים בינו לבין מוהרנ"ת, אך למרות זאת ברור שאין הדברים יוצאים מדי פשוטם.

[י] וכשהם זקוקים לישועה, הם אף אומרים את שמות כל גדולי החסידות, המופיעים בספר 'שמות הצדיקים' שליקט וכתב מוהרנ"ת…

[יא] מלשון הגמרא: "אמר רבי אחא בר חנינא: מאי דכתיב וְרֹעֶה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה, מאבד הונה של תורה" (עירובין סד ע"א).

[יב] והוא ע"פ דברי הזוהר [אשר חלק ממנו העתקנו לעיל] לגבי ל"ו צדיקים בארץ ישראל ול"ו צדיקים בחוץ לארץ, שביחד הם ע"ב כמנין "לבם" והשאור והחמץ שהם הערב רב, מחלקים ומפרידים בין אלו הצדיקים בבחינת "חלק לבם". וזה לשונו: "ובגלותא חלק לב"ם, דאינון ע"ב צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין, ורזא דמילה אשרי כל חוכי לו, ל"ו בחושבנא סליק תלתין ושית, ואינון ל"ו בארעא דישראל ול"ו לבר מארעא דישראל, ודא איהו חלק לב"ם. ומאן חלק לבם, שאור וחמץ דאינון ערב רב" (תיקוני זהר דף נא ע"א).

[יג] ובספר המידות כתב: "יש שני צדיקים, שאחד דיבוריו הם כחרישה והשני דבריו כקצירה … בכן, כשיש מחלוקת בין שני צדיקים האלו, אַל יתערב זר בתוך דיבורם שמדברים זה על זה, כדי שלא יקלקל המכוון" (ספר המידות, צדיק ח"ב יח).

[יד] מקור הדברים הוא בליקוטי מוהר"ן תורה ה', עיין שם באריכות.

[טו] וכפי שמדגיש זאת גם רבי שמשון ברסקי בספרו "עצות המבוארות": "צריך להיזהר מאד לא להתבלבל נוכח המחלוקת בין צדיקים אמתיים, רק צריך להאמין בכל צדיקי האמת שאפשר להתקרב על ידם אל השם יתברך, והם נוהגים בכל העניינים על פי התורה והאמת".

[טז] וכפי שהיו תמיד מחלוקות בין צדיקים גדולים [כדוגמת המחלוקת בין היעב"ץ לרבי יונתן אייבשיץ בעל היערות דבש, אשר אף נמצאת לכך התייחסות בחיי מוהר"ן אות תס"ג] ואף בין גדולי צדיקי החסידות עצמם [כדוגמת המחלוקת בין הרה"ק רבי ברוך ממעזבוז להרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב], כידוע.

[יז] וכמובא בחיי מוהר"ן: "ואמר אז שהבעל שם טוב זכרונו לברכה היה רבי על אלפים ורבבות עולמות" (חיי מוהר"ן, תקנג).

[יח] היינו שאינו מיוחס, וראה בגמרא מנחות נג ע"א.

[יט] אין הכוונה לצדיקים שאינם מתנהגים ע"פ ההלכה ח"ו [שכן, כלל מונח בידינו שאין כח לשום צדיק להתנהג בשונה מההלכה הפסוקה, "ואפילו מי שזוכה לרוח הקודש צריך לילך רק בדרך תורת משה ולבלי לסור מתורתו ימין ושמאל אפילו כחוט השערה" (ליקוטי הלכות, שלוחין ה, כט)]. אלא לצדיקים שאין נוקטים להלכה למעשה כדעתם בהנהגת הדור וכיו"ב.

[כ] ראה ליקוטי מוהר"ן תניינא סימן לב: "יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה, אך הם צריכים להעלים תורתם, וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן". וראה בחיי מוהר"ן סימן נב, שם מספר רבינו על אותו דרשן שהיה בעיני העולם ללעג ולקלס, עד שגילה הבעש"ט שתורתו היא מפי אליהו הנביא, והוא צדיק גנוז.

[כא] ראה שיש"ק ה, שצ.

[כב] כמה מפליא לראות שגם "צדיק גנוז" יכול להילכד 'באיזה צד גאות' כשיבין שהבחינו בצדקותו הנסתרת…

מכתב מרתק, ארוך ומפורט משנת תשנ"ב, שכתב הרב משה קרמר, אודות הליצנות של ברלנד, ותחבולותיו בעקירת יסודות האמונה מהלך הכנס המרשים באייר דקה אחר דקה שהתקיים בהשתתפות רבני וחסידי ברסלב מתברר שהגעתו של אליעזר ברלנד לאומן פעלה לרעתו וגרמה לו בזיון בקנה מידה בינלאומי! אפס אלימות מצד חסידי ברלנד בראש השנה תש"פ באומן הרה"ח ר' משה קרמר בביקור תמיכה אצל הרב אייזיק וויינהאוס יו״ר הוועד למען המתלוננות ספר 'בעקבי הצאן' יסודות חסידות ברסלב – פרק א' הצדיק ספר 'בעקבי הצאן' יסודות חסידות ברסלב פרק ז' – התלמידים שבכל דור (ג) – איך נראה תלמיד אמיתי ספר 'בעקבי הצאן' יסודות חסידות ברסלב – פרק י' – הציון הקדוש (ב) – קבלת הדרכה אצל ציונו הקדוש ספר 'בעקבי הצאן' יסודות חסידות ברסלב פרק י"ג – ההתייחסות לשאר הצדיקים (ב) – גדולתו של רבינו העולה על כולנה ספר בעקבי הצאן יסודות חסידות ברסלב פרק ט"ו – ההתייחסות לשאר הצדיקים (ד) – הקשר של כלל הצדיקים לרבינו