מאמר: "הייתי שם" – חסיד ברסלב מגולל בצער ויגון את תחושותיו אל מול הטירוף

הייתי שם בלילה השחור, ראיתי את הדם בעיניים של נערים מנוערים מכל זיק של יראת שמים ועדינות, ראיתי אותם הורסים מחבלים משתוללים מחזיקים מיכלי גז מדמיע, שואגים בטירוף הדעת והדת, עוטים על רכבים על אנשים, עם ברזלים בידיים עם מוטות עץ בידם, כשברקע נשמע קולו של הארור ברלנד שר"י כשלא קשה לזהות את הלעג והליצנות בקולו, את ההנאה הצרופה שלו מעוד מחזה קרקסי אהוב בו הבלגן וטירוף המערכות שולטים, ראיתי  את המלחמה האכזרית שלו על היוקרה הרמוסה שלעולם לא תשוב.

שמעתי באימה את  קולות ניפוץ הזכוכיות, התבוננתי בכאב בבניין שידע לילות יפים יותר בטרם טינפו אותו חלאות האדם.
חושך מוחלט אפף את כל הבניין וחשוך היה לי בלב, רק הטירוף חגג, הלילה ידעתי, כי הסט"א בעצמו נלחם עם הקדושה של רבינו, בלילה הזה הייתה המלחמה ללא מסכות.

יהודים שבורים וכואבים, יהודים נאמנים שבאו להביע כאב ומחאה, התחזקות באמונה וגידור יסודות הדת, פגשו פנים אל פנים את עשיו בעצמו עם 400 בריוניו, כשאכזריות ורצח נוטפים מכל מהותם.

כוחות השיטור עמדו מהצד והאספסוף התפרע  והשתולל באין מפריע כשור המזיק וככלב רע מסוכן.

מהצד עמדו מושפלים אנשי שלומינו היראים, אלו שלא למדו להכות באגרוף, שלא למדו לקלל, לא למדו לשאוג בטירוף ולהפיל אימה, אלו שמחפשים לעבוד את השם, אלו שרוצים רק את השי"ת, רק את רבינו בעצמו ללא מתחפשים ללא אשמדאי ברלנדי מתועב שיושב על כסא לא לו.
כאבתי עם כולם את כאבה של היהדות הנאמנה, חשתי עלבון צורב עם הרמיסה הברוטאלית של עשרת הדברות.

הרגשתי כמו בתרצ"ח שנת הולדתו של המטורף הזה עת עמדו יהודי גרמניה ואוסטריה מבוזים מוכים ומושפלים כשמול עיניהם מוכות התדהמה עולים בתי הכנסת באש ונהרסים ע"י המון מוסת.

חסידי ברסלב, בבית הכנסת שלהם, המרכזי הסימלי, בית כנסת בו התחנכנו בו גדלנו בו גדלו אבותינו ואבותיהם בו נשמנו אויר פסגות בו הדהד קולו הרם והנישא של ר' לוי"צ זצ"ל, בו השתפך ר' שמואל שפירא זצ"ל, באותו בית כנסת רצו חסידי ברסלב האותנטיים, אלו שלא כרעו לבעל המשוקץ, אלו שנפשם נקעה מהחברה האלימה הזו של שובו בנים שנפשם נגעלת גועל נפש מהכת המסולפת והמשוקצת הזו, שרוצים בסך הכל ברסלב אורגינל, ללא נגיעות הציפורניים נוטפי הדם של הנבל ברלנד ימ"ש. באותו בית כנסת היסטורי וסימבולי. רצו בסך הכל להכריז כי ברסלב אינה כרם פרוצה לכל מחבל כי על כרמו הטהור של רבינו נלחם עד טיפת דמנו האחרונה, כי יהודים אנחנו ולא שבתאים ולא ברלנדיסטים. ועל הרצון להשמיע את דבר ה' בבית מדרשו של רבינו, באו אלו הבריונים הרוצחים, עם תאוות רצח עם אש זרה ומטונפת בעיניהם. והפליאו את מכותיהם באנ"ש העדינים. כילו חמתם בבית מקדש מעט. פגעו בכל הקדוש והיקר לנו.

אם חושבים הם כי יצליחו לדכאות את רוחנו לחנוק את הזעקה המתפרצת מאליה את זעקת האמונה המלווה אותנו מאז מעמד הר סיני, טעות בידם.

אנחנו נמשיך להלחם על הכרם של רבינו נמשיך לחרף נפשנו על דרכו האחת ויהיחידה של רבינו הקדוש, דרך ההלכה הצרופה, דרך האמונה הבלתי נתנת לערעור, בתורת משה ובמסורת אבותינו.

חרף כל האיומים והטרור, ההפחדה והליצנות, הטלת האימה והשלטת בריונות נבזית, חרף כל אלו, לא נכנע, לא נתכופף, לא נכרע לבעל הברלנדי ברך, נוקיע אותו, נוציא אותו מבין ערוגות הבושם של רבינו, וריחו הטוב של רבינו יחזור להתפשט באויר ברוח טהרה וקדושה עדי יתגלה בימינו לעיננו משיח צדקנו בב"א.

מאמר: ישחקו "הצדיקים" לפנינו מאמר: ברוך שהצילנו לשבט או לחסד: מאמר דעה מיוחד מפעיל קירוב רחוקים מאמר: "אחד היה אברהם", והקשר האקטואלי לשיבושים של אליעזר ברלנד מכתב מרתק, ארוך ומפורט משנת תשנ"ב, שכתב הרב משה קרמר, אודות הליצנות של ברלנד, ותחבולותיו בעקירת יסודות האמונה הטירוף והחולי ממשיכים להתפרץ בכל עוז ברלנד המטורף משליך סוכריות לקהל ולעזרת הנשים בכל מהלך טקס התפלה על חיוב פרסום מעשי הרשעים מהספר 'מי האיש החפץ חיים' חשיפה: מכתב זקני ברסלב מתשנ"א נגד ההתעללות של ברלנד בחסידי ברסלב בעניין הנסיעות לאומן לשם מה ברלנד זקוק לקלוייז? הערכות נרחבת של כוחות הביטחון בישראל למניעת אלימות מצד חסידי ברלנד באומן