סוף סוף,
סוף סוף!!!
אחרי כל כך הרבה קושיות על המופקר דנן:
איך מותר לו לחטוא ולהחטיא בשאט נפש בחמורות שבחמורות?
איך מותר לו לזלזל בקלות דעת שכזו בכל ההלכות שבתורה
ולעשות מכל ה"שולחן ערוך" חוכא ואטלולא אחת גדולה?
סוף סוף, אחרי כל כך הרבה תירוצים שונים ומשונים,
אחרי ההסברים של יהודה אשר גולדבלום שלחמיו ברלנד יש דין נביא שמותר לו לעקור דברים מן התורה בהוראת שעה,
אחרי ההסברים של עופר ארז שרבו ברלנד יורד לעומק הקליפות כדי להעלות ניצוצות,
אחרי ההסברים של דרור צנעני שראש ישיבת שובו בנים ממתיק את האטום של איראן ע"י העבירות הנוראות ביותר,
אחרי ההסברים של כל ילד בן שבע בקהילת שובו בנים שיודע לדקלם ש"הרב" הוא פי אין סוף כפול אין סוף מהתורה ומהכל, עפרא לפומייהו, וממילא לא כפוף לאף אחד ולא משועבד לשום דבר, רחמנא ליצלן,
סוף סוף, סוף סוף, אחרי כל הנסיונות להסביר ולתרץ,
אנחנו שומעים את ברלנד עצמו מסביר את הכל:
בהקלטה שמסר לנו אחד מאלו שעזבו בתקופה האחרונה את הכת, אנחנו שומעים את ברלנד יחד עם מניינו הנודד, בקטע התפילה שאחרי שמונה-עשרה, בשבוע של פרשת כי תשא, ביום שיש בו חיוב קריאת תורה.
בראש ובראשונה ברלנד מסיים את הקדיש אחרי תחנון ומיד מתחיל את אמירת אשרי, ללא קריאת תורה. רק אחרי שאומרים לו שהביאו ספר תורה הוא מתחיל להגיד את פסוקי "ויהי בנסוע הארון" וכאן אנחנו עדים להתקפת זעם חינוכית ביותר.
הצדיק שזיכך את כל מידותיו עד שאין לו כלל שום גוף ושום צרכים, ושמאידך דואג במקביל לגרום לכל סביבתו תלות מוחלטת בו – מתפרץ בכעס מטורף על אחד מאלו שניסו להתקרב אליו שם, כשהפה ה"קדוש" של הצדיק שוצף קוצף את המילים הנכבדות הבאות:
"אני מזהיר אותך לא לדבר איתי, לא להתקרב אליי, תן לי מנוחה! תפסיק להטריד אותי! אין לך שכל, אני ייתן לך עשרים סטירות!",
ואז הוא פונה לחסידיו המקיפים אותו ומפקיר את דמו של המסכן: "תטפלו בו", הוא מורה, "הוא משוגע גמור, הוא מטורף, חולה נפש!".
בנשימה אחת הוא מתחיל שוב "ויהי בנסוע הארון",
לאחר מכן הוא מכבד את נחמן פוקס בעלייה ומורה לו באיזו מנגינה ובאיזו צורה להגיד את הברכות,
ברלנד קורא ומבליע מילים, כמובן שלא ניתן בשום פנים ואופן לצאת ידי חובה בקריאה כזו.
לאחר מכן הוא מזמין עולה אחר כשהוא שוב קורא במהירות מטורפת כשהוא מבליע מילים שלימות,
וכאן, כפי שתשמעו מיד בהקלטה, הוא עובר בעזות מצח על ההלכה המפורשת בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן קל"ז, סעיף ב', שם נפסק באופן ברור שאסור לקרוא לכל עולה פחות משלוש פסוקים, כשבסעיף ד' שם נפסק שאם קרה וקרו פחות יש לחזור ולקרות שלוש פסוקים. ברלנד, שכל התורה היא עבורו משחק ילדים ופלסטלינה, קורא אך ורק שתי פסוקים!!!
וכאן, כנראה כשמישהו רצה להציע לו לעלות עלייה שלישית, מגיע הגילוי הגדול. תקשיבו טוב:
ברלנד נעמד ואומר את המילים הבאות:
אני, אני לא חייב בכלל!!! לא נולדתי!!! אני בכלל לא בעולם!!!
הוא קורא שוב במהירות מטורפת, וכאן מגיע עוד קטע מטורף: כשהוא גומר לקרוא, במקום להמתין שהעולה יברך את הברכה האחרונה, מתוך קושי להפסיד לרגע את המיקרופון ואת הבמה, הוא מתחיל מיד באמירת הקדיש, ורק אחרי שמישהו מהקהל, כנראה לא "מבוטל" מספיק, מזכיר שיש לעולה להשלים את הברכה האחרונה, הוא מניח לו לעשות את זה…
בכל מקרה אנחנו זכינו לגילוי אדיר: ברלנד מרגיש שהוא לא חייב בכלום, כי הוא פשוט בכלל לא בעולם!!! ומי שבכלל לא קיים – אי אפשר כמובן לחייב אותו בכלום!!!
לנו נשאר רק להקשות: מה הבעיה בכך שקו ברסלב מוחה ומתריע ושופך בוץ ואש וגופרית על מי שבכלל בכלל בכלל לא קיים???
מה הבעיה שהמשטרה הכניסה לכלא אדם שבכלל לא קיים???
למה צריך לשחרר להדסה עין-כרם חולה מסוכן שבכלל לא קיים???
ולמה יחצני ברלנד משקיעים כל כך הרבה מאמצים בכדי לשקם את התדמית של אדם שבכלל לא קיים???
ושאלה אחרונה, עוד "קושיא על הצדיק":
למה ברלנד, שתי דקות לפני ההודעה הדרמטית על אי הקיום הטוטאלי שלו, כל כך כועס שמישהו רוצה להטריד את מנוחתו של אדם שבכלל לא קיים???
למה מישהו שרוצה לדבר או לעלות במעלית יחד עם אחד שבכלל לא קיים – צריך לטפל בו בלא פחות מעשרים סטירות???
יש כאן חוסר הבנה אחד קטן ופשוט. חז"ל לימדו אותנו שבכל שקר יש גרעין קטן של אמת. ברלנד צודק במידה מסויימת וכמה מצער להיפגש בכל אותה עדת עוורים שהולכת אחריו כצאן לטבח:
בתור יהודי פשוט שחייב בכל פרט ודקודוק של השולחן ערוך – הוא בוודאי ובוודאי קיים.
בתור יהודי שייאלץ למסור דין וחשבון על כל אדם שהוא החטיא ועל כל שקל שהוא עשק – הוא בוודאי ובוודאי קיים.
אבל מאידך: בתור "צדיק יסוד עולם", בתור "מלאך ה' צבאות", בתור מי שראוי לקבל פדיונות או להנהיג ולו אדם אחד, בתור שכזה הוא אכן אכן, כלשונו המדוייקת, לא נולד מעולם ולא היה קיים מעולם.
ומי ייתן שכל אלו שמקיפים את אותו קל דעת וחלקלק לשון יקבלו כבר באמת "עלייה לתורה", עלייה משפל האפיקורסות והטמטום לשמירת התורה וההלכה בתמימות, ובאמת ובאמת, בלי הניגון המזוייף של שובו בנים: יימחה ויתבטל שמם של כל משיחי השקר ומולכי השולל ו"יתגדל ויתקדש שמיה רבא"!