הבדותא הדמיונית של שובו בנים לפיה ברלנד פתח את הדרך לאומן

שובו בנים התרגלו לדקלם סיסמאות שאין כל קשר בינם לבין המציאות. המקום בו זה הכי בולט לקהל המאזינים הוא בתואר שבו הם מכנים את רבם הסורר, "צדיק". לא להאמין, כך הם מכנים את מי שחוטא ומחטיא בחמורות שבחמורות.

סיסמה נוספת אותה הם מדקלמים כל הזמן באזני כל מי שרק מוכן לשמוע אותם היא שמיודענו ברלנד פתח את הדרך לאומן. ברלנד בכבודו ובעצמו, לא פחות ולא יותר". הם כל כך התרגלו לשלוף את זה מהפה שהם הצליחו לשכנע את עצמם שזה נכון.

יהודי מן השורה שקרא ושמע קצת על ההיסטוריה יודע שהשלטון הסובייטי של ברית המועצות נפל כתוצאה ממהלכים פוליטיים, חולשת שלטון המשטר והקושי לספק אוכל למליוני אנשים רעבים ללחם.

אך אנו מאמינים בני מאמינים יודעים שזה קרה בזכות התפילות של עם ישראל שזעקו והתחננו על מצבם הרוחני והגשמי של אחינו מאחורי מסך הברזל וכמובן שבזכות התפילות והדמעות של חסידי ברסלב שהתפללו בלי סוף שיוכלו להגיע לאומן, תפילות שביטאו את הכיסופים והרצונות של החסידים לבוא אל רבם.

תשאלו כל היסטוריון מתחיל אם יש קשר כלשהו בין נסיעותיו של ברלנד ועבירותיו על החוק לנפילת השלטון, לא יבין על מה אתם מדברים, רבים וטובים ממנו נסעו אז ולפניו.

בשביל חסידיו השוטים, לא צריך חיבור בין סיסמאות למציאות, כמו שאין כל קשר בין התואר צדיק למי שהתנהגותו המקולקלת בעניני קדושה מפורסמת ומתועדת.

דמיונותיהם ושגעונותיהם של השבתאיים, אינם עניינינו, אך הסיסמאות והאמירות הללו הופכות את הנושא הטהור והזך ביותר של חסידי ברסלב "הציון הקדוש" לזירת קרב כוחנית ומגושמת, בה כביכול כל מי שיעשה שרירים יותר חזקים, יזכה באור יותר גדול וכל מי שירבה לעבור על החוק ויזייף יותר דרכונים, יהיה קרוב יותר לתיקון הניצחי.

בברסלב תמיד ידעו, שבשביל לזכות לכל ההבטחות של רבינו והתיקונים בהתקרבות אליו, צריך הרבה רצון והשתוקקות, וכפי שבא לידי ביטוי בתפילה במסירות נפש ובעבודת המידות, ובעיקר לחפש אחר האמת ולרצות רק את האמת.

מי לנו גדול מהתלמיד הגדול רבי נתן, שאמר שאם הדרך לרבינו הייתה מחופה בסכינים הוא היה זוחל על ידיו ורגליו, אך היה נמנע מלהגיע אליו, אם יצטרך בשל כך לזייף דרכונים ולעבור על חוקי המלכות.

וכמו שר' נתן כותב בליקוטי עצות, ביטחון אות ד': אֲבָל לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עַוְלָה חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן אֵיזֶה גְּזֵלָה וְרַמָּאוּת אוֹ לַעֲסֹק בְּזִיּוּפִים וּשְׁקָרִים וְלִסְחֹר בִּסְחוֹרוֹת מִחוּץ לַמְּדִינָה שֶׁאָסְרָה הַמַּלְכוּת, וְלִבְטֹחַ בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּצִּילוֹ וְיַעֲזֹר לוֹ לִגְמֹר הָעֵסֶק וְלֹא יִתְוַדַּע הַדָּבָר, זֶהוּ בִּטָּחוֹן דְּסִטְרָא אַחֲרָא בְּחִינַת מִבְטַח בּוֹגֵד בְּחִינַת וַתִּבְטְחוּ בְּעוֹשֵׁק וּבְנָלוֹז. וּבִטָּחוֹן כָּזֶה הוּא כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר שֶׁאֵין בּוֹ תַּקָּנָה.