בעקבות ההערכות הגדולה למחאה נגד בואו של המתועב נמנע ברלנד מלהגיע היום לסליחות בשול

"מי שענה לפנחס בקומו מתוך העדה, הוא יעננו" וברוך ה' שהוא גם נענה הלילה לתפילותינו.

"מי שענה לכל הצדיקים והחסידים והתמימים והישרים הוא יעננו" וברוך ה' שהוא גם נענה הלילה לתפילותינו.

בסייעתא דשמיא נמנעה בסופו של דבר הגעתו של המתועב להיכל בית מדרשינו הגדול במאה שערים. חסידיו התרברבו בקול רעש גדול כי רבם בוא יבוא ואיש לא יאמר להם מה לעשות. הם הבטיחו להתפרע ולהשתולל כפי שרק הם יודעים, וניסו בכל דרך להלך אימים על אלו שעוררו את הציבור להרים קול זעקה ולגרש את המתועב בחרפה באם יעיז להניח את כף רגלו בבית הקדוש ולחלל בשאט נפש את כל המושג של בקשת "סליחה" אמיתית מנותן התורה.

למי שלא יודע, אחד מסילופיו של ברלנד היא הקביעה שחובת ה"קיבוץ" מתחילה מיום הראשון של סליחות ועקב כך היה מקפיד להופיע כל שנה ושנה, עד לבריחתו לארצות נכר וישיבתו בכלא ובמעצר בית, לבית הכנסת הגדול במאה שערים שם מתקבצים מאות מאנ"ש לאמירת הסליחות ברוב עם. גם השנה פרסמו חסידיו את ה"חובה" המסולפת הזו בקו המידע שלהם ובדרכים נוספות כשברור להם שרבם יופיע כמלך בראש גדודיו לאמירת ה"סליחות" עם אנ"ש כמנהגו מימים ימימה, אך כאמור, הפחד מהבזיונות שיהיו ללא ספק מנת חלקו, והחשש שתיעוד האירוע המביש יעבור מיד לכלי התקשורת ויציג קבל עם ועדה מהו באמת מצבו הציבורי בקרב חסידי ברסלב בפרט והציבור החרדי בכלל – גרמו לו להחליט לבסוף להדיר הפעם את רגליו מאותו בית כנסת, זאת כאמור: אחרי עשרות שנים בהם הקפיד יחד עם חסידיו לבוא ולהשתתף במניין גדול זה.

ברוך ה' שבית הכנסת היה מלא עד אפס מקום באנשי שלומינו היראים והשלמים, אחדים מחסידי המתועב ניסו להתערבב בפינות שונות ולתפוס עמדות בין ההמון הרב כדי לתקוף את המוחים, אלה חיכו עד בוש להופעתו ורק משהוברר להם שהמתועב לא יגיע הפעם באופן סופי – נאלצו לעזוב את המקום ולהצטרף לתיפלה שהחלה בשעה 5 באולם ביתו של המתועב.

ההתעוררות באמירת הסליחות בין אנ"ש היקרים התערבה יחד עם רגשי אש הקודש של הנכונות למסירות נפש לקיום מצוות המחאה והעלתה את הציבור כולו לפסגות של התלהבות שכנראה לא תישכח זמן רב.

נמשיך להתפלל ולזעוק, ונמשיך להיות נכונים למסירות וחירוף נפש, עד להוקעתו הנחרצת של אותו מתועב ממחננו ולה' הישועה!