מעולם לא ראינו את הנבל אליעזר ברלנד מנשק מזוזה, ציציות בקריאת שמע, לא ספר תורה ולא שום ספר קודש

אברך שהיה שנים בכת שובו בנים מספר שהוא שם לב שמעולם לא ראינו את הנבל אליעזר ברלנד מנשק מזוזה, ציציות בקריאת שמע, לא ספר תורה ולא שום ספר קודש. (כמובן שזה לא העבירה זה סימן אחד מני רבים שמצטרף להעיד שברלנד הוא עשו הרשע, עליו מדובר שהוא מתחפש עם טלית ונכנס לשבת בין הצדיקים וכו')

בהגדת החתם סופר עמ' 484 מסופר שאברך בא לפני מרן החתם סופר זיע"א לקבל סמיכה לרבנות. בחנו, ומצאו מלא וגדוש. אמר לו שיבוא מחר. בא למחרת ופלפל עמו בחכמה, ומצאו חריף ובעל סברא ישרה. אמר לו שיבוא למחרת. בא, והציב בפניו שאלות סבוכות. חתר האברך לעומקה של הלכה, בבקיאות נפלאה ועומק העיון. שוב אמר לו מרן שיבוא מחר. למחרת הגיע, ומרן החתם סופר אמר: "כבר ביום הראשון, נכשלת בהלכה אחת. הרמ"א פוסק: כשאדם יוצא מהבית יניח ידו על המזוזה, וכן כשיכנס אדם לבית יניח ידו על המזוזה (יו"ד רפה, ב). חשבתי, אולי שגגה היא. הזמנתיך למחר, ולמחרתו. וראיתי שאין זו שכחה – לפיכך, איני יכול להעניק לך סמיכה להוראה"…

וכמו שהרמב"ם כותב חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן. וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזהבפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר (תהילים לד-ח) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם". (רמב"ם, הל' מזוזה פ"ו הי"ג(

ונסיים בדברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות, הלכות ספר תורה ד, סעיף כז:

"וְזֶה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו וְכוּ'. שֶׁקָּם וְהָלַךְ וְלֹא נִשֵּׁק הַמְּזוּזָה, כַּמּוּבָא. שֶׁכָּל זֶה נִסְמָךְ לַפָּסוּק, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים. וְאִיתָא בְּיַלְקוּט הָרְאוּבֵנִי שֶׁזֶּהוּ סוֹד מְזוּזוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, עַיֵּן שָׁם דָּבָר נִפְלָא, כִּי כָּל פְּגַם עֵשָׂו הוּא שֶׁהָיָה אִישׁ שָׂדֶה שֶׁהוּא הֵפֶךְ קְדֻשַּׁת הַבַּיִת שֶׁקָּבוּעַ בּוֹ מְזוּזָה, שֶׁהִוא בְּחִינַת יַעֲקֹב אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים. וְעִקַּר הַפְּגָם שֶׁלֹּא נִשֵּׁק הַמְּזוּזָה, הַיְנוּ שֶׁלֹּא הִמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַמְּזוּזָה כְּשֶׁיָּצָא לַחוּץ לַשָּדֶה וכו'…"