שחצנות, גזלנות, רצחנות, גאווה חסרת כל גבול וחוצפה חסרת כל גבול, כל מה שברלנד מהווה וכל מה שברלנד מקרין מתוכו ומחנך אליו בכל ישותו בכל רגע ורגע – הכל התגלה לעיני-כל דווקא ברגעים הקדושים והנעלים ביותר בשנה, רגעי "כל נדרי", הרגעים שבהם כל יהודי, גם הרחוק ביותר, מתעורר בהרהורי תשובה ורגשי לב נשבר והכנעה, כל יהודי אבל לא הנפשות המזוהמות ממקור הערב-רב שסובבים את ברלנד כמו ארבע מאות האיש שליוו את עשיו לכל מקום. נפשות שעקרו את עצמם לחלוטין משורש קדושת ישראל.
עם התקדש יום כיפורים הקדוש והנורא, פרצו מאות מחסידי ברלנד, ורבם המתועב בראשם, לבית הכנסת המרכזי של חסידי ברסלב במאה שערים שהיה מלא עד אפס מקום במתפללים הקבועים שאף שילמו מכספם על כל מקום ומקום. עשרות מהמתפללים קידמו את פניו של המתועב בקריאות: "צא טמא", ונערי ברלנד החלו בתגובה להעיף לכל עבר מחזורים וכיסאות ולהכות בברוטליות רצחנית על ימין ועל שמאל. כמה מהמוחים אף נפצעו.
היתה זו מהדורה חוזרת באופן מדויק של התפרעויות שבתי-צבי ומאמיניו באיזמיר, שהמקרה המפורסם ביותר מביניהם היא התהלוכה המטורפת אותה הוביל שבתי צבי בעיצומו של יום השבת לשבירת דלת בית הכנסת של העדה הפורוטוגזית בה התבצרו מתנגדיו כשמאות מאמיניו "כובשים" את בית הכנסת ו"משתלטים" עליו. רבים מהמתפללים בבית הכנסת ברסלב במאה שערים הצביעו על ההקבלה הזוועתית הזו שבין שני המקרים.
בשלב זה עזב החזן ר' שרגא לוי את עמוד התפילה וירד לאולם ה"כולל" שבקומת הכניסה, יחד עמו עזבו כל מאות המתפללים כשחלק נכבד עובר להתפלל ב"כולל" ואחרים מתפזרים בבתי הכנסיות הרבים בשכונה. ברלנד נותר לבדו עם חסידיו וארבעת כותלי בית הכנסת. איש מהמתפללים הקבועים לא הסכים להיות אתו בכפיפה אחת וחסידיו של ברלנד נשלחו על ידו לשמש כחזנים במקום החזנים הקבועים.
"אנו מתירים להתפלל עם עבריינים" שיודעים שהעבירות שלהם הם עבירות ומקבלים על עצמם להפסיק לחטוא – הסבירו נציגי המתפללים הקבועים שעברו להתפלל ב"כולל" לקו ברסלב – אך לא עם עבריין בסדר גודל של הנוצרי ושבתי-צבי שעושה מעבירות מצוות ולא מתכונן לרגע לחדול מתועבותיו.
אין ספק שהיתה זו סטירת לחי מצלצלת אחרי סטירות מהדהדות דומות שברלנד מקבל כבר שנתיים ברציפות בקלויז באומן. הרצון שלו לחזור ולהתקבל בציבור אנ"ש כחלק מן המניין, שרק בגין כך הוא מתאמץ להופיע בקלויז ובשול, מתנפץ פעם אחר פעם על סלע המציאות העיקשת של חסידי ברסלב שבורחים ממנו כמפני מצורע ומוקצה מחמת מיאוס. במקום אנשים חיים ברלנד מקבל קירות וספסלים ריקים ומתים.
חסידי ברלנד, שכל מהותם והווייתם מתחילה ועד סוף, הוא אך ורק חיצוניות וחיצוניות וחיצוניות בלי שום הבנה פנימית של מה שקורה באמת, חוגגים "ניצחון" ילדותי מטופש: "כבשנו את השול!" הם מכריזים כמו תינוקות, כשהם לא קולטים עד כמה כל "כיבוש" מגוחך כזה רק מעמיק את השנאה כלפיהם עוד יותר ועוד יותר ומעבה את חומות הניכור שבינינו לבינם בטונות של בטון ופלדה. תהליך הכי מבורך שיכול להיות. לנו ולבנינו. בכל מקרה: איזה מין "כיבוש" זה להגיע בכוח הזרוע לחתונה כשהחתן והכלה והמחותנים והאורחים בורחים כל עוד נפשם מהאורח הבלתי רצוי שנשאר רק עם הכיסאות הריקות?
שוב ושוב הם מזכים את הציבור לחוות, בצורה בלתי אמצעית, במי מדובר. לא ב"עובדי ה'" ולא ב"שרפים" אלא בחוליגנים, פושעים ורוצחים, עבריינים וחלאות אדם מן המדריגה השפלה ביותר, שבנוסף לכך הם גם טיפשים מטופשים שעושים את המקסימום שבמקסימום על מנת לחבל בכל מה שהיה אמור להיות אינטרס שלהם. הם רוצים להתקבל ולהתאהב ובפועל הם הכי מצליחים להשניא את עצמם בצורה ששום פעולה אחרת מצד שום גורם אחר לא היתה מצליחה לחולל.
אחד מגדולי ישראל אמר פעם שעד כמה שעלינו להתפלל ולהשתדל שהפלסטינים לא יפגעו חלילה בבטחונם ובחייהם של העם היושב בציון, אבל עצם המציאות של האיבה והמשטמה המטורפת שמבדילה בינינו לבינם היא זו ששומרת על החלשים שבנו מלהתבולל חלילה ביניהם כפי שקורה בארצות הברית שם אין שנאה גלויה מצד האוכלוסיה המקומית והתוצאה היא שישים אחוז נישואי תערובת רחמנא ליצלן. מצב שהוא בוודאי חמור הרבה יותר מהמצב בארץ הקודש, למרות כל הקשיים.
קשה לקבל אגרוף ובעיטה מברלנדיסט, אבל במצב שנוצר – טוב מאד שזה מה שקורה. כי עם חיוכים מתחסדים ומשחקי דבקות והתלהבות – הרבה יותר קשה להתמודד. לא כל אחד ניחן בעיני הבדולח של זקני אנ"ש שמזהים מיד את השקר והזיוף שבכל ההצגות האלו. אז במצב כזה, טוב ומועיל מאד שהם לא מסתירים את מה שהם באמת: אוקיינוס שוצף של דמים עכורים ומזוהמים. ברוך אלוקינו שהבדילנו מן התועים.
בלי קשר לאמור: בשעות אלו נעשים פעולות שונות על מנת לתת מענה יסודי יותר למה שקרה ולהבטיח שמקרים כאלו לא יישנו בעזרת השם ולהשם הישועה.