פוסט של תדהר הירשפלד מיצהר בעקבות התחקיר המזעזע

תדהר הירשפלד

‏ובכן. הצטרפתי לצופים ב'תחקיר ברלנד'.

מצטער שלא הרמתי קולי בזעקה אז, לפני שנים. זה היה ממש כשסיימתי ללמוד רפואה יפנית, פרסמתי קצת באיזור ונקראתי לטפל באדם שהכרתי במעומעם, ושסיפורו טראגי. 15 שנה קודם לכן הוא התהפך בתאונה. חוט השדרה נקטע כמעט לחלוטין באיזור הצוואר והוא נעשה משותק בכל גופו כמעט, מלבד הראש. השנים חלפו, ההלם והדכאון פינו מקומם לתחילתה של התנהלות. הבית שופץ והונגש, תקציבי הפיצויים השונים הוסדרו, והמשפחה אם אפשר לומר כך התרגלה.ברבות הזמן החלה אפילו שמחת החיים לשוב ולזרוח, אט אט: האיש הביא קבוצות ילדים הביתה ולימדם קריאה, חומש, משנה וסיפורי צדיקים, במה שהפך להיות אהבת חייו.על הפנים המיוסרות החל להופיע חיוך. אלא שעדיין, כמובן, תקווה קיננה באיש לשוב אל בריאותו ואל חייו, ועל אף שנהיר היה לו המצב הרפואי, בהיותו אדם מאמין קיווה לזכות איכשהו בנס מן השמיים.

תקווה קטנה, מוגנת בהרבה הבנת המציאות, ועדיין…. כדבר שבשגרה אפוא קיבלו על עצמם בני משפחה וחברים שונים לסיים לרפואתו פרקי תהלים, לעשות לו מי שברך וכד'. בשלב כלשהו החליטו לעשות מאמץ נוסף ויצאו לסיבוב בקברי צדיקים, ובעוד פרץ של תקווה זהירה עברו גם לצדיקים חיים. עוברים היו מאחד לשני, מקבלים הזדהות, ברכות ותפילות כפי שבערך ציפו ומשתדלים להתחזק באמונה….

עד שבאה ההמלצה, 'לכו לרב ברלנד'. האיש נפרד מעשרת אלפים ש"ח (הדרישות אז עוד היו צנועות) ותמורתם נתן בו הרב מבט יוקד ואמר לו כהאי לישנא: "בשנה הבאה ל"ג בעומר אני ואתה רוקדים ביחד על הקבר של רבי שמעון במירון!!!"

כזה דבר הוא עוד לא שמע. לא ברכה סתמית אלא הבטחה, שאין מפורשת ממנה. 'הכל לטובה' אמר לאשתו, 'אני הולך להחלים'. חוט שדרה קטוע…ככל שנקפו הימים כך גברה התרגשותו. את הבית לא ניתן היה להכיר – מגודל השמחה על הבראתו הצפויה הוא הכניס עוד ועוד קבוצות, הגביר את פעילותו, חידש ושינה חפצים וריהוט. האביב החל… ספירת העומר בפתח, ועדיין לא קרה כלום.

'זה יגיע פתאום…' ניחם את אשתו שקיוותה כבר לחזות באי-אלו ניצני הבראה.

ל' בעומר… ל"א בעומר…. ל"ב בעומר…. ביום ל"ג עצמו היו הוא ואשתו במאבק נפשי איום, משתדלים להחזיק אופטימיות. והנה נוטים צללי ערב… יום ל"ג בעומר מסתיים, האיש מביט על שתי רגליו. לידו אשתו, עיניה קרועות לרווחה. רומזת לו בעדינות, אולי?…

המוח מנסה לתת פקודה, כלום.חושך בחוץ, כוכבים תלויים בשמי מרום. ל"ג עבר, הישועה לא באה. בבת אחת קולות החיים נדמו.פניו כבושים בקרקע, הרבה האיש להסתגר והיה עצוב ומצוברח. בני הבית התהלכו על בהונות… חלפו שבועות מספר והנה מעשה שטן מחריד ומזעזע. ברכב המותאם עם כסא הגלגלים הרתום ברצועות לכל צד, שוב קרתה תאונה. הוא שוב התהפך. ולמרבה הזוועה זה קרה באותו מקום ובאותה שעה בם קרתה התאונה הקודמת.

בשל הרתמות האגרסיביות הוא לא נפגע גופנית, אבל נכנס להלם שהוריד עליו חשיכה ארוכה ואיומה. משהתאושש קמעא, נחרד לגלות שכואב לו. כואב לו ברגליים, אותן לא הרגיש 15 שנה.

לכאורה אפשר היה לשמוח, אבל הוא תיאר עווית של ייסורים שמועצמת במכפלות עקב אי-נוכחותו של האיבר בשדה התחושתי שלו. לא רוצה לזעזע את הקוראים בתיאור סוג הסבל היחיד במינו הזה, שהחל לענותו – בעיקר בלילות. מזיע ומתאמץ, שטוף ביעותים, היה מבלה לילות ארוכים בבכי עצור וייסורים קורעי לב.

ניסה להחביא את הדבר מאשתו, אבל פניו אמרו הכל והיא לא ידעה את נפשה מחוסר אונים, רצון להקל עליו מבלי יכולת לעשות דבר. לשדה הקשה מאוד הזה נקראתי.בן תשחורת עול ימים וטירון ברפואה טבעית. יותר משעה סיפר לי את מה שתומצת כאן, כשתיאר את 'ברכתו' של הרב ברלנד זועזעתי.

חיבקתיו ובכיתי יחד איתו… קר היה בחוץ, תחילת חורף. עוד מעט חנוכה. לפתע ניצת רעיון בלבי. הרב דיבר איתך על ל"ג בעומר, אמרתי. חג בו מדליקים מדורה, אור ענק, מבהיק ובולט. עכשיו אנחנו לפני חנוכה, חג בו מדורה פוסלת את המצווה ואסורה. זהו חג של אורות קטנים. מוסיף והולך… נר קטן. למחרת עוד אחד. אחר כך עוד אחד…. אין מדורה שמניסה את הלילה. יש רק הנר הקטן שהצלחת להדליק. אבל אתה תעטוף אותו ותחבק אותו ותודה עליו כי זה העיקר. נכון שיש חושך, אבל העיקר שיש גם קצת אור. הרגע גמרתי ללמוד אמרתי לו, אני לא יודע הרבה. בוא ננסה את הטריקים הקטנים שלמדתי ונבדוק: אולי נצליח להדליק נר קטן. אני פוגש אותו מאז, מדי פעם, לרוב באקראי.

כמה אצילות טוהר וחן על פניו. מביט בעיניו המלאות השלמה ואהבה למשפחתו, חבריו ושכניו. כמה יפה הוא על כסא הגלגלים הממונע שלו. לאחרונה נהיה עצמאי ובשמחה כה גדולה הודיע לי שזכה לנהוג!! הרכב הותאם בצורה מאוד מתוחכמת למעט יכולותיו, והוא נוהג עליו, מוריד את עצמו עם הכסא באמצעות זרועות רובוטיות, עושה קניות ומביאן הביתה…

כמה שמח הוא על חסד קטן זה!

וכל פעם שאני פוגש אותו שתי עיניו הם כמו שני נרות דקיקים אותם אני נושא עמי, לכל מקום…קשה לי לכתוב בנשימה אחת על האיש הזך והמרומם הזה, ועל הפושע הרשע והנוכל "הרב" ברלנד, אסיר ביד תאוותו, שעושק חיים וכסף ונשמות מרבים שעדיין לא פקחו עיניהם.אבל אם אתם מכירים מישהו מהכת, תנו לו כאפה אבל מיוחדת. שתעיר אותו. ואל תפחדו מהשקצים האלימים הללו: עדיף לספוג איומים ומכות, ולא לעמוד לצדו של השטן.