עכשיו חזרתי מהלוויה של זאב ביטקין ז"ל. יהודי פשוט וכשר מקרית ארבע. יהודי שעלה מאדמת ניכר של רוסיה ושמר על גחלת היהדות. יהודי שמסר את עצמו על עבודת ה' באמת, שהיה ממשכימי בבוקר לאמירת תהלים ותפילת ותיקין במערת המכפלה. יהודי חסידי חדור תודעת שליחות, שהיה חייל של הקב"ה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, ורק ה' יתברך לנגד עיניו בכל מציאות חייו. יהודי שהיה מול ה', לא מול בשר ודם! ואני? בושתי וגם נכלמתי להרים אלוקי פני אליך. איני יודע באיזה פנים אתייצב לפני ה' ביום הדין הגדול והנורא, ויש יום לאל איום, וחשבון על כל המעשה. אנא בעינא למיעל לעלמא דאתי בלא כסופא. אבל אין לי היכן לטמון את עצמי מרוב בושה!
אכן, 'כל משבריך וגליך עלי עברו", וביקשתי קרבת אלוקים. ביקשתי אמת. רציתי עבודה שבלב זו תפילה, רציתי יראת ה' ואהבתו. רציתי דבקות בצדיקי אמת המלמדים אותנו דעת. את ה' אלוקיך תירא- לרבות תלמידי חכמים. חסד עצום עשה איתי ה' יתברך שבעניי הגדול, בעוצם רחמיו וחסדיו זיכני להסתופף בצלם של צדיקים אמיתיים, באמת. אנשי אמת, יראי אלוקים, שונאי בצע. האוצר לא היה מתחת לגשר בוורשא אלא מתחת לתנור בתוך הבית. זכיתי להסתופף בצילו של מרן מלכא קדש הקדשים חכם מרדכי אליהו זצ"ל, לגור בשכנות אליו. היום אני מתחרט חרטה עמוקה על כך שחשבתי שכדי למצוא את האוצר עלי לנסוע למרחקים. כל רגע שהייתי יכול לשהות במחיצתו של הרב הדומה למלאך ה' צבאות חכם מרדכי אליהו זצ"ל, ובמקום זה הלכתי למקום אחר, לשובו בנים, הוא בשבילי היום בגדר החמצה. נכון, חברי משכבר הימים מנפנפים בראיון שערכו איתי איתי משנת תשע"ד, שם בתמימותי תיארתי את האור הגדול אותו חשבתי שקיבלתי שם. אבל לצערי המציאות טפחה על פני והכאב מסטירת הלחי המצלצלת שקיבלתי בעוצמה כה גדולה מכה בי בעוצמה- רימו אותי! שיקרו אותי! עבדו עלי!!
הרי הגמרא הקדושה אומרת במסכת מועד קטן י"ז- על הפסוק כי שפתי כהן ישמרו דעת תורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא- אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו- אל יבקשו! וכי מנין לי לדעת כי ציד בפיו של זה הצד נשים מתחת יד בעליהן ובלשונו מדבר איתי על עבודת ה'? וכי אני חוקר כליות ולב? ובתמימותי נסחפתי, ונעצמו עיני. התקיים בי הפסוק "על כל פשעים תכסה אהבה", ואהבתי את "הרב" לכן שתקתי על העוולות שראיתי. כשסגרו אותו הצטערתי עד מאד, אבל זה היה חסד ה' עצום כי אז חזרתי אל הקודש, להסתופף יותר בצל האילן הגדול חכם מרדכי אליהו זצ"ל. אצלו ראיתי מה זה סבלנות, מה זו אהבת ישראל, מהי שמחת המצוות, מהו עמל תורה עם ישוב הדעת. מה זה דקדוק בקלה כבחמורה, מה זה נאמנות מוחלטת לדבר ה' זו הלכה! אצלו ראיתי קדושה וטהרה באמת, בענוות חן. אצלו ראיתי מה זה "מאן מלכי רבנן". לא פראות, לא טירוף, לא שגעון! לא הנהגות מוזרות, לא התנהגות שנוגדת את ההלכה!
"ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה' אלוקי- מה אני בחינם אף אתם בחינם" (נדרים ל"ז, בכורות כ"ט)
תכונת הביטול של חכם מרדכי אליהו לשטרות של כסף שניסו לתת לו נחרטה הדק היטב בתודעתי. חכם מרדכי אליהו זצ"ל מעולם לא התפתה לקבל כסף תמורת ברכותיו, גם על סכומים אדירים לא הסכים לשמוע!! הוא שידע לשתוק באמת למחרפיו ולהשיב להם רק טובה תחת הרעה שגמלוהו.
והכול בדרך ארץ מופלאה. אלימות? מאן דכר שמיה? רק עדינות נפש! (וידע ללבוש קנאת ה' צבאות ומסר נפשו להרבצת תורה ואף ישב בכלא על כך שקינא לכבודו יתברך)
כשעבר מיודענו לגור בביתר, קדושת לוי 112, הגיע לעיתים קרובות למערת המכפלה. שמחתי שחזר, אבל עם הזמן נפקחו עיני. בשלבים. תחילה עוד הייתי עיוור בהערצה. אבל כשראיתי את המכות, את התפרצויות הזעם, את התקיפות, את סטירות הלחי, את הצעקות. הבנתי שיש פה משהו לא נורמלי. שיש פה שגעון!!
נשברתי לרסיסים כששמעתי את ניבולי הפה הנוראיים יוצאים מפיו של מי שסברתי שהוא קדוש וטהור… לפרט? יש דברים שאיני מסוגל להעלות על דל שפתי!
יש דברים שראיתי בעיני ולא גיליתי לאנשים, מחמת הכרת הטוב כלפיו. אז רצון ה' שאמשיך להיות כעיוור? לעצום עיניים? להיות תלמיד של נואף?? של גזלן וחמסן? של אכזרי ועושק? שאהיה שותף לזילות בחיי אדם של הוראות מטורפות לנסיעה במהירות של 200 קמ"ש??
אתם רוצים להמשיך ללכת אחריו בעיוורון, תמשיכו. אבל אל תשתמשו בשמי, אל תפיצו ראיון איתי משנים עברו אחרי שהמציאות השתנתה!