בית המשפט המחוזי: ברלנד יישאר במעצר עד תום ההליכים (חרדים 10)

נגד ברלנד הוגש כתב אישום בגין עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון עושק וניסיון לשידול לגרימת חבלה חמורה.

במסגרת ההחלטה, בית המשפט בחן, בין השאר, האם נשקפת למנהיג ‘שובו בנים’ סכנה במעצר, נוכח התפשטות נגיף קורונה. לדברי השופט, זה היה הנימוק היחידי שגרם לו להתלבטות, אך לדבריו בשל עוצמת עילות המעצר בעניינו של ברלנד הוחלט שייעצר עד תום ההליכים.

“חזקה על שב”ס כי הוא עושה ויעשה את כל הדרוש והניתן לשמירה על בריאותם של מי שמצוי במשמורתו ובמידת הצורך יפעל לבודד את שנדרש לבודדו”, ציין השופט.

על פי כתב האישום, מנהיג קהילת ‘שובו בנים’ פעל באופן שיטתי, באמצעות עוזריו ששימשו ידו הארוכה, להוציא סכומי כסף מאנשים אשר היו שרויים במצוקה ופנו אליו לעזרה ולהצלה.

במקרים המתוארים בכתב האישום,  ברלנד יצר באמצעות עוזריו כלפי הפונים אליו מצגי שווא שונים, לפיהם הוא בעל כוחות מיוחדים לגרום לכך שיקבלו מרפא ומזור למצוקותיהם, וזאת באמצעות תשלום סכומי כסף של אלפי שקלים.

מצגי השווא, יצרו מיזם של מרמה שהביא להפקת הכנסה כספית של מיליוני שקלים.

 
פרקליטות מחוז ירושלים, באמצעות עו”ד ארז פדן, עו”ד עינת ברוכי ועו”ד צור חוטה, ביקשה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

היום קבע בית המשפט המחוזי, לאחר בחינת טענות הצדדים, כי מתקיימות עילות למעצרו של הנאשם וכי לא ניתן לאפשר את שחרורו לחלופת מעצר.

 השופט קבע כי תיאור האישומים אינו יכול אלא ללמד על מערך שלם – שלא לומר תעשיה – של הונאה ומצגי שווא, בכדי להביא את מי שמצוי במצוקה לשלם אלפי שקלים ולעיתים עשרות אלפי שקלים כדי לרכוש תקוות שווא למזור לחולי, לתחיית מתים, לשחרור מבתי סוהר ועוד.

“מסוכנות נלמדת אף מההתנהגות האלימה שבאה לידי ביטוי בנכונותו של הנאשם להפעיל אלימות פיזית של ממש על ידי מי ממאמיניו כלפי מי שהוא סבור שראוי לכך, תוך שהוא אומר בקולו כי אינו מורתע מעונשי מאסר”, נאמר בהחלטה.

בית המשפט קבע, כי לא ניתן לתת בנאשם את האמון המינימלי הנדרש לשחרור לכל חלופה, גם אם זו כוללת מעצר בפיקוח אלקטרוני, מפקחים, מעטפת של חברת אבטחה ובטוחות.

הדיון בבקשת המעצר נערך על יסוד הסכמה דיונית של ההגנה לעובדות כתב האישום. ביהמ”ש קבע כי החלטת המעצר עד תום ההליכים כפופה לאפשרות של ברלנד לפנות אל ביהמ”ש לבקש לדון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה.