השקר והצביעות שבדיבורים גבוהה גבוהה על שלום ואחדות!
רק מי שאין לו שמץ של בקיאות בספרי הקודש עלול להתרשם מפטפוטי ההבל והסרק של מחרחרי השלום למיניהם המנסים להתיז חומר טשטוש וסם הרדמה באמצעות השימוש הנואל במושגים כמו "שלום" ו"רחמנות" וכדומה. מי שאי פעם פתח ספר יהודי יודע כי הסגנון הזה הוא מורשת ישירה מנביאי הבעל והשקר שכלשון הנביא הסיסמה וההמנון התמידי שמתנגן בפיהם הוא "שלום שלום", שלום מדומה ומזויף שמלבד טפשות, רוע והפקרות, אין מאחוריו ולא כלום. אחת הראיות לצביעות זו מתקבלת תמיד ובנקל ממעקב אחר אורח חייהם של אלו בתחום האישי: בדיקה קלה תגלה מיד כי כשמישהו פוגע בכבודם או בממונם הם משליכים תוך רגע את כל נאומי השלום הנמלצים ומשיבים מנה אחת אפיים בשצף קצף ובצורות המושחתות והשפלות ביותר. רק כאשר מה שנפגע הוא כבוד שמים ושלימות התורה, מושגים ועניינים שלא מעניינים אותם כלל וכעיקר, שם הם מתגלים כדרשנים נלהבים על חשיבות וחובת השלום. במשפט אחד: "אמור לי היכן לדעתך יש להחליף את דרך הבירור והמאבק עם דרך הטשטוש והשלום ואומר לך מה הכי לא חשוב לך בחיים".
ספרי הקודש לדורותיהם עמדו היטב על הצביעות הנבזית הזו. אנחנו מקריאים כאן ציטוט, אחד מיני אלף אלפים וריבי רבבות בנושא, מספרו של הגאון בעל ה"חתן סופר" זצ"ל, רבה הנערץ של העיר מטרדסדורף ומנכדיו הבולטים וממשיכי דרכו של מרן בעל ה"חתם סופר" זצ"ל, בפתח ספרו. זה לשון קדשו:
"הנה הרבה בני אדם, כשבא לדבר ה', לגדור גדר ולעמוד בפרץ, לקנא קנאת ה', לרדוף שונאיו ומכעיסיו, כאשר אמר המלך החסיד: משנאיך ה' אשנא – אז משיבים בשפה רפה שהוא אוהב שלום אחווה ורעות ולא יתקוטט עבור שום דבר, אבל באמת אינו כן, כשנוגע לו לכבודו או לממונו, לא יחוס ולא יחמול לרדוף להרוס ולנתוץ, רק משום כבוד ה' הוא אוהב אחווה ורעות ושלום".
כשאנחנו מביטים סביבנו על כל מחרחרי השלום שיודעים לרוץ כמי שכפאם שד מרב לרב ומאישיות ציבורית זו לאחרת על כך שמישהו העז לחשוף את קלונם ולפגוע בכבודם ובמעמדם, אך מאידך ובנשימה אחת ותוך כדי דיבור, לא מפסיקים להטיף על כך שיש להחריש ולשתוק ולטאטא מתחת לשטיח ולהעלים עין מכל הפרצות המחרידות ביותר שאותו אליעזר ברלנד ימח שמו וזכרו ומאמיניו פורצים ללא הרף בחומות התורה ההלכה והאמונה – לא נותר לנו אלא למלאות את פינו בצחוק מתגלגל מהצגת הצביעות השקופה הזו.